שולחן ערוך חושן משפט צו ה


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

החרש והשוטה אין נזקקין להם לכל טענה לא לטענתם על אחרים ולא לטענת אחרים עליהם לא לשבועה קלה ואין צריך לומר שבועה חמורה או תשלומין אבל הסומא הרי הוא כבריא לכל דבר בענינים אלו ונשבע כל מיני שבועות ונשבעים על טענתו ויש מי שכתב שדין החרש כדין הקטן אבל השוטה אפי' נתרפא והודה אינו חייב לשלם אפילו אם הלוהו בעדים שאבידה מדעת הוא ואין צריך לומר שאין משביעין אותו לכשיתרפא.

(והסברא האחרונה נ"ל עיקר):

מפרשים

 

שדין החרש כדין הקטן ר"ל וכמו שנתבאר בס"ג דרואין אם טענו בדבר שהיה לקטן הנאה ממנו כו' וה"ה בחרש:
 

(יב) משביעין:    דשוה אשה לאיש לכל עונשין שבתור' וכת' הש"ך דמשמע דשוה ממש לאיש ומשביע אותה מיד בכל ענין ואפי' שבוע' דאורייתא ודלא כהב"ח וע"ש (וכת' הט"ז דצ"ל שיש תועלת עכשיו בשבועתה כגון בפקדון שאינו ברשותה משא"כ במידי דלית עתה תועלת כגון שתשבע שאין לה לשלם כיון שכל אשר לה הוא של בעלה אין משביעין אותה ומ"ש בשם הרא"ש אשה שנתחייב' שבוע' בשביל ש"ח שמחויבת לישבע שם מיירי בפנויה ובזה ניחא מה שהקש' ב"י התשובות אהדדי עכ"ל).
 

(ג) החרש ובאלם דהוא כפקח לכל דבריו אלא דאשתקל מילולי' היאך נשבע ודעת שבות יעקב ח"א סי' קנ"א דכות' אני נשבע באלה ושבוע' שכך וכך הוא וכתיב' הוי כאמיר' ודיבור ובתשובת שב יעקב חלק י"ד סי' מ"ט העלה דכתיב' לא הוי כדיבור ולזאת העלה בתומי' דכיון דבשבועת פקדון מושבע מפי אחרים והוא כופר נמי חייב אעפ"י שלא אמר אמן א"כ ה"נ אחר משביעו שבוע' שאין לך משל חבירך פקדון או שבוע' שמעות שיש לך משל פלוני שתחזור והוא כות' שאין לו וזה הוא כפיר' כיון דיכול להודות בכתבו והוא אינו מודה וכופר ודאי חייב וזה ברור לדינא ע"כ תורף דברי תומים וע"ש. וע' בתשו' הרשב"א שהובא בב"י אה"ע סי' צ"ו וז"ל כת' הרשב"א אלמנ' שנשתתק' ובאת לגבות כתובתה וצריכ' שבוע' והיא רומזת ומכירין ברמיזותי' שלא נטלה כלום משל בעלה מהו לסמוך על דבר זה תשובה אם שומעת אעפ"י שאינה מדברת דכפקחת היא לכל דבריה וכו' ולא שנלך אחר רמיזותי' אלא הרכנת הראש דהרכנת הראש כדיבור וכדאמרי' בירושלמי עד שישמעו את קולו א"ר מונא היא שמיעת הקול הרי הרכנת הראש ומ"מ כל שצריכ' שבוע' ואינה מדברת איך תשבע שאפי' בדקנוה ושאלנוה אם נטלה כלום והרכינה בראשה שלא נטלה והשביעוהו מפי אחרי' שמא לא נתכוין בהרכנת הראש לאמת אלא להפכו כל שאינה מוציאה מפיה לא שבועה ולא אמן ואפי' בשבועת האלה כן בין בסוטה בין בשמיעת קול אלה כתי' ואפ"ה בעינן דאמר אמן אלא שקרוב בעיני דשבועה הבאה ליפרע מנכסי יתומים שאיננה תורה אלא משום תקנת היתומים אם היא מושבעת מפי אחרים בשבועת האלה כל שאינה יכולה לישבע לענות אמן כזו משביעין אותה ונוטלת ע"ש. ומשמע מדברי הרשב"א דוקא בשבוע' שאינה של תור' סגי במושבע מפי אחרים אבל לא בשבועת התור' אמנם נרא' דהתם משום דחיישינן שמא בהרכנתו נתכוין להפכו וכמ"ש הרשב"א ותדע דהא כת' בין בסוטה בין בשמיעת קול אלה כתי' ואפ"ה בעינן דאמר אמן והא בשמיעת קול ודאי סגי מושבע מפי אחרים אלא משום דגם במושבע מפי אחרים בעינן שיקבל עליו שבועת אחרים אבל המשביע עדים שיעידו והם אומרים אין אנו מקבלים אינו יכול להשביען בע"כ וכמ"ש בש"ך סימן כ"ח ומש"ה כל זמן שלא אמרה אמן אלא הרכנה בראשה שמא נתכוונה להפכ' וא"כ בנ"ד שמשיב בכתב ידו שאינו חייב וראי הוי מושבע מפי אחרים וחייב:

אמנם מ"ש בתומים שיהא אחר משביעו שבוע' שאין לך משל חבירך פקדון והוא כות' שאין לו דהיינו כפירה יראה לי דזה לא הוי מושבע מפי אחרים ולא מהני מושבע מפי אחרים בעדות אלא שיאמר משביע אני עליכם שתבואו ותעידוני וכן בפקדון משביע עליך שתחזיר לי פקדוני ובזה אם הם כופרים חייבין קרבן שבוע' ומשום דכיון דהעד חייב להעיד והנפקד חייב להחזיר חל עליו השבוע' שמשביעין אותו לעשות כדינ' וע' בלשון רש"י והר"ן גבי מושבע מפי אחרים בעדות או בפקדון כתבו בלשון הזה שבועה שתבואו ותעידוני שבוע' שתחזיר לי פקדוני דעיקר שבוע' מפי אחרים האמור בעדים היינו מדכתי' ושמעה קול אלה אם לא יגיד וכו' דהיינו שהשביעם שיעידו ואם לא יגיד ונשא עונו וכעין זה מושבע מפי אחרים בפקדון דיליף תחטא תחטא משבועת העדות נמי בהאי לישנא דוקא שבועה שתחזיר לי פקדוני אבל להשביע לעדים שבוע' שאין אתם יודעים לי זה העדות אין לו כח להשביעם על זה וא"כ כה"ג נמי בשבועת הפקדון אינו יכול להשביע בע"כ שבוע' שאין לי בידך והוא אינו אלא במושבע מפי עצמו שיאמר שבוע' שאין לך בידי אלא דילפינן מושבע מפי עצמו בעדות מפקדון והוא נמי באומרים שבוע' שאין אנו יודעין לך עדות ומושבע מפי אחרים בפקדון היינו שבוע' שתחזיר לי פקדון כמו בעדות שבוע' שתבאו ותעידוני וז"ב ובזה נרא' ליישב קושיות תו' והר"ן בפ' שבועת העדות דף ל"א במשנ' שבועת העדות כיצד אמר לשנים בואו והעידוני שבוע' שאין אנו יודעין לך עדות או שאמרו לו אין אנו יודעין לך עדות משביע אני עליכם ואמרו אמן הרי אלו חייבין והקשו בזה אמן זה למה כיון דמושבע מפי אחרים נמי חייב וע"ש. אמנם רש"י בלשונו הקדוש מיישב קו' זו וז"ל ואמר להם תובע משביע אני עליכם שזה אמת מה שאמרתם ואמרו אמן חייבין ע"כ ע"ש וא"כ בזה אינו יכול להשביע לומר להם משביע אני עליכם שזה אמת שאין אתם יודעים העדות ולזה צריך שבועה מפי עצמו להכי נקט ואמר אמן דאמן כמושבע מפי עצמו אבל להשביע שתבואו ותעידוני כיון שחייבין הם להעיד יכול להשביען על זה אפי' מפי אחרים וכה"ג נמי בפקדון שבועה שתחזיר לי פקדוני דוקא ודו"ק:

ובעיקר הדין שהעלה בתומים להשביעו שבוע' מפי אחרים נרא' דודאי שבועת הפקדון חל מפי אחרים דצריך כפרה קרבן וחומש אבל מ"מ אינו נפטר בזה משבועת הדיינים דשבועת הדיינים בעינן דוקא מושבע מפי עצמו דודאי עובר על חרם או נדר נמי איסורא קא עבד ואפ"ה בשבועת הדיינים אינו נפטר בחרם ונדר עד שישבע דוקא וה"ה דאינו יוצא בשבועת הפקדון שע"י אחרים ועוד דהא דעת הראב"ד הובא בר"ן פ' שבועת העדות דשבועת הפקדון ושבועת העדות צריך דוקא בשם או בכינוי ע"ש וא"כ עכשיו דבטל' לשבוע' בשם וכינוי מפני חומר הדבר א"כ ממילא תו ליכא שבועת הפקדון רק שבוע' מפי עצמו ועוד דהא בשבועת הפקדון בעינן דוקא יחד כלי להלואתו וכדאי' פ' הזהב והיכא דליכא יחד כלי לא מחייב משום שבועת הפקדון ואע"ג דהרמב"ם השמיט בדיני דשבועת הפקדון יחד כלי להלואתו כבר הקשו עליו בזה ודעת תו' בכמה דוכתי דבעי דוקא יחד כלי ועוד קשה דאי נימ' דיוצאין שבועת הדיינין במושבע מפי אחרים א"כ הא דאמרינן חמשין ידענא וחמשין לא ידענא משאיל"מ ומשום דליכא שבועת התור' באיני יודע וכמ"ש בסי' ע"ה סק"ז ומש"ה צריך לשלם נהי דליכא שבועת התור' שישבע שאינו יודע יכולין אנו להשביע מפי אחרים שבועה שתחזיר וכשישיב אין אני יודע מפקדונך סגי לי' דאיני יודע זה הוי כפירתו כמו שבוע' שתבואו ותעידוני ואמרו אין אנו יודעין וכן בהא דאמרו מה איכא בין ש"ך לש"ד א"ב מיחת לנכסי' בדרבנן לא נחתינן לנכסי' אלא מנדין אותו וכמבואר בכל הפוסקי' ולמה צריך נידוי ישביע אותו בע"כ מפי אחרים ומלשון הסמ"ע סי' כ"ח משמע דשבועת העדות חל מפי אחרים אפי' בע"כ וכן לשון הש"ע סי' פ"ז סעיף י"ז כיצד מפי הדיינים משביעין אנו אותך בשם אלקי ישראל או במי ששמו חנון שאין לזה בידך כלום והוא עונה אמן ומשמע דבעי אמן דוקא ולא סגי מפי אחרים כלל ומכל זה נרא' דאע"ג דודאי שבועת הפקדון חל אפי' מפי אחרים אבל שבועת הדיינים בעינן דוקא מפי עצמו וגם לשון הרשב"א בתשו' באמת מורה דוקא בשבועת התקנ' סגי במושבע מפי אחרים אבל לא בשבועת התור' וכל זה ברור:

פירושים נוספים


▲ חזור לראש