שולחן ערוך חושן משפט צא ד


שולחן ערוך

יש מי שאומר שאפי' אין החנוני טוען ברי שנתן אלא טוען שמצא בפנקסו שנתן לפועלים כך וכך הרי הוא בברי הואיל ויש רגלים לדבר שהרי צוהו בעל הבית לתת לפועלים.

(ויוכל לישבע על זה והוא הדין דיוכל לישבע בכל דבר על פנקסו שסומך עליו שהוא אמת) (תשובת הרא"ש כלל פ"ו וכלל ק"ג סי" כ"ג):

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

שמצא בפנקסו כו'. ע"ל סי' ע"ה סכ"ב מ"ש שם:

הרי הוא כברי. פי' ואם הודה הבע"ה שא"ל ליתן ה"ז נשבע ונוטל ואם כופר נשבע היסת ונפטר וכמ"ש בסמוך בס"י:

שסומך עליו שהוא אמת ופסק שם דמ"ה יכול "לישבע לעכו"ם (נראה דעכו"ם לא כ' אלא משום דהמעשה הי' בעכו"ם וה"ה בישראל) שהמשכון מושכן בידו בעד ט"ו זהובים כמ"ש בפנקסו ואף על פי שאינו יודע כי אם ע"פ פנקסו והעכו"ם טוען ברי שאינו ממושכן כ"א בעד עשרה:

ש"ך - שפתי כהן

(כד) הואיל ויש רגלים לדבר כו' אבל אם יאמר מצאתי בפנקסי שאתה חייב לי לא סמכי' אפנקסי' כ"כ הרא"ש בתשובה ודקדק כן מהמשנה ומביאו הטור ומשמע דלא סמכינן כלל אפנקסו בזה וא"כ א"י להשביע את הנתבע אפי' היסת כיון דליכא רגלים לדבר דאל"כ מאי איריא פנקסו אפי' ברי לי' נמי אינו נשבע ונוטל ולפ"ז צ"ל דמ"ש הרא"ש והרב דה"ה יכול לישבע בכל דבר על פנקסו שסומך עליו שהוא אמת היינו שידוע לו בבירור שפנקסו הוא מדוקדק היטב דזה הוי כרגלים לדבר וכן משמע מל' תשובת הרא"ש וז"ל יראה שאדם שכותב כל דבריו בפנקסו בדקדוק כדי שיהא זכור מהם כו' יכול לישבע זה כו' והיינו שכתב הר"ב שסומך עליו שהוא אמת ר"ל שידוע לו שפנקסו מדקדוק הוא ואינו מוטעה בשום פעם או שידוע לו רגלים לדבר כה"ג. ולפ"ז אין חילוק בין לישבע להוציא או להשביע הנתבע ע"פ פנקסו ומ"מ לעיל סי' ע"ה סכ"ג דיכול להשביע ע"פ פנקס אביו היינו אפי' אינו יודע שפנקס אביו מדוקדק הוא. ומ"מ להוציא מהיתומי' בסעיף שאח"ז ודאי צריך רגלים ואומדנות מוכיחות וכהך עובד' דתשובות הרא"ש דלקמן. ומדברי הב"ח לא נראה לכאורה כמ"ש והנלע"ד כתבתי ואולי יש לכוין גם דברי הב"ח כן וע"ל סי' פ"א סכ"ג בהג"ה:


ט"ז

באר היטב

(יז) רגלים:    אבל אם יאמר מצאתי בפנקסי שאתה חייב לי לא סמכינן אפנקסיה כ"כ הרא"ש בתשוב' ומביאו הטור ומשמע דלא סמכינן כלל אפנקסו בזה וא"כ א"י להשביע את הנתבע אפילו היסת כיון דליכא רגלים לדבר דאל"כ מאי איריא פנקסו אפילו ברי לי נמי אינו נשבע ונוטל ולפ"ז צ"ל דמ"ש הרמ"א דה"ה דיכול כו' שסומך עליו שהוא אמת היינו שידוע לו בבירור שפנקסו הוא מדוקדק היטב דזה הוי כרגלים לדבר וא"כ אין חילוק בין לישבע להוציא או להשביע הנתבע ע"פ פנקסו ומ"ש בסימן ע"ה סכ"ג דיכול להשביע ע"פ פנקס אביו היינו אפי' אינו יודע שפנקס אביו מדוקדק הוא אבל להוציא מיתומים בסעיף שאח"ז ודאי צריך רגלים לדבר ואומדנות מוכיחות כן וע"ל סי' פ"א סכ"ג בהג"ה. ש"ך.



קצות החושן

▲ חזור לראש