שולחן ערוך חושן משפט פז ד
<< · שולחן ערוך חושן משפט · פז · ד · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
א"ל מנה וכלי יש לי בידך אין לך בידי אלא הכלי והילך ואמר התובע אין זה הכלי שלי ה"ז נשבע היסת וכולל בשבועתו שזה כליו ואם הודה הנתבע שאין זה כליו אלא שנתחלף לו אע"פ ששוה כמו כליו צריך לישבע שבועה דאורייתא
- (ולמ"ד דמשכון מיקרי הילך לא גרע זה ממשכון (טור) ונ"ל דווקא אם שוויו כמו הכלי שתובע אותו: )
מפרשים
ולמ"ד משכון נקרא הילך לא גרע כו'. עפ"ר על מ"ש הטור בסי' זה "ואפשר שהוא סובר כו' דשם כתבתי מהו ספיקתו דהטור דכ' עליו ואפשר משם תראה דאין זה שכתב מור"ם "לא "גרע כו' מוכרע די"ל שהוא גרע כיון שהוא רוצה להניח בידו דבר שאינו שלו ואינו חפץ בו משא"כ משכון דעומד לפדות מידו ועמ"ש לקמן בסי' פ"ח בהודאה בשטר כו' ובאם כתו' בשט' סלעים סתם והנתבע אומר שנים כו' וע"ש:
(יא) אלא שנתחלף לו. וכלי שלו נאבד דאם ישנו בביתו של שואל או נפקד ה"ל הילך אע"פ שאינו כאן בב"ד וכמ"ש לעיל:
(יא) שנתחלף: וכלי שלו נאבד דאם ישנו בביתו של שואל או נפקד ה"ל הילך אע"פ שאינו כאן בב"ד כמש"ל. שם.
(יב) לא גרע: והסמ"ע כ' דאינו מוכרע די"ל שהוא גרע כיון שרוצ' להניח בידו דבר שאינו שלו וזה אינו חפץ בו משא"כ משכון דעומד לפדות מידו ועמ"ש בסי' פ"ט בהודא' בשטר כו' ובאם כתוב בשטר סלעים סתם והנתבע אומר שנים כו' ע' שם עכ"ל.
(ו) שנתחלף לו כ' בטור על דברי הרמב"ם וז"ל ואפשר שהוא סובר דמשכון לא חשיב הילך ע"ש ולשון ואפשר אינו מובן דהא הרמב"ם כתב בהדיא פ"ד מטוען דמשכון לא חשיב הילך וכ' הב"ח דמדברי הרמב"ם אין הכרע אלא במשכון דלא נקט לגוביינא אבל זה דנקט לגוביינא אינו מבואר מדבריו דלא יהא הילך לכך כת' בלשון ואפשר ע"ש ולפי דבריו צ"ל דהכלי שנותן לו עתה אין דמיו קצובין דאם הי' דמיו קצובין ונקיט לגוביינא אין זה נקרא משכון אלא פרעון גמור ואפי' לפמ"ש בס"ק ג' דאפי' נותן בפרעון גמור לא ה"ל הילך היינו בבע"ח דדינו בזוזי אבל שומרין דהוא מכ"ד נזקין אפי' אית לי' זוזי דינו במיטב ומטלטלי כל מילי מיטב ועיין בסי' תי"ט ול"נ בלשון ואפשר משום דמלשון הרמב"ם פ"ד מטוען אין הכרע אלא במשכון בשעת הלואתו דאין זה משכון כלל דלא קני לה מדר"י אבל כאן דהוי שלא בשעת הלוא' וכל שלא בשעת הלואה אפי' נותן הלוה מדעתו קונה מדר"י וכמ"ש בסי' ע"ב סק"ב ומש"ה כ' דאפשר סובר הרמב"ם דמשכון היינו משכון הקנוי מדר"י ל"ה הילך ובסמ"ע סי' ע"ב דעתו לחלק דבשעת הלוא' יותר מיקרי משכון הילך ולענ"ד דיותר ראוי משכון שלא בשעת הלואה להיות הילך ומשום דקני לה ובש"ך סק"ה העלה דמשכון שלא בשעת הלואה על פי ב"ד דקונה מדר"י ודאי הוי הילך ע"ש אבל מדברי הרמב"ם כאן דמיירי שלא בשעת הלואה ואפ"ה לא ה"ל הילך וכבר כתבנו בסימן ע"ב סק"ב דעפ"י ב"ד ומדע' הלוה שוין ובשניהם כל שלא בשעת הלואה קונה ע"ש: