שולחן ערוך חושן משפט פה א
שולחן ערוך חושן משפט · פה · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
שולחן ערוך
ראובן שהוציא שטר חוב על שמעון ושמעון הוציא שטר שראובן מכר לו שדהו אחר שהגיע זמן שטרו ואומר אלו חייב הייתי לך היה לך ליפרע ממני ולא למכור לי שדך אם הוא במקום שנוהגין שמי שקונה שדה נותן מעות ואח"כ כותבין לו שטר טענתו טענה שלא היה לו לכתוב שטר המכירה אחר שקבל המעות ונאמן הלוה לומר פרעתי ושובר היה לי ואבד ואפילו שיש בו נאמנות ואם אומר מזוייף הוא יש מי שאומר שאינו נאמן כיון שהוא מקויים וי"א שהוא נאמן ואם עדיין לא הגיע זמן שטרו אין טענתו טענה ואם הוא במקום שכותבין שטר ואח"כ נותנים מעות אע"פ שהגיע זמנו אין טענתו טענה שזה יאמר לא מכרתי לך השדה אלא כדי שיהיה לי ממה לגבות חובי:
מפרשים
סמ"ע - מאירת עיניים
אחר שהגיע זמן שטרו. פי' זמן פרעון של שטרו:
ואפי' שיש בו נאמנו' בפריש' כתבתי דדומ' זה למי שהוציא שטר שיש בו נאמנו' על חבירו וחבירו מביא עדים שנתן לו מעות בפניהן דאמרינן איתרע שטר שיש בו נאמנות ואינו גובה בו ה"נ אנן סהדי שפרע לו כבר ואפי' האמינו כבי תרי נראה דל"מ נגד חזקה זו דאנן סהדי דלא לכל ענין מהני נאמנות כבי תרי כמ"ש לעיל ר"ס ע"א:
אין טענתו טענה. דל"ש לומר דהי' לך לפרוע שלך דעדיין לא הגיע זמנו ובסעי' ג' יתבאר דאפילו הי' ביומא דמשלם זמניה מ"מ לא הי' יכול לכופו לפרוע לו אז ביומו:
לא מכרתי לך השדה אלא כו'. כן הוא נמי לשון הטור ובפרישה כתבתי הא דלא אמר טעמא משום דיכול לומר למעות הייתי צריך כו' דיכולין לו' הי' לך למכור לאחר ולא לזה כדי שלא יהא לזה עליך פתחון פה ע"י מכירה זו ועמ"ש עוד שם מזה:
אלא כדי שיהי' לי כו'. ולא מצי שמעון לו' לראובן הי' לך למסור מודעא דמ"ה אתה מוכר לי כי יכול ראובן לומר יראתי פן יודעו לך הדברים משום דחברי' חברא אית ליה וסמכתי נפשי אשט"ח שבידי משא"כ בעלמא דאין להתובע על מה לסמוך כ"כ אטענתו מש"ה אמרינן מדלא מסר מודעא ש"מ דגמיר והקנה ליה ועפ"ר:
ש"ך - שפתי כהן
(א) ושמעון הוצי' שטר כו'. דוקא כשמוצי' שטר או מברר בעדים הא לאו הכי נאמן ראובן במגו דלא מכרתי לך ולא קבלתי ממך מעות כדלקמן סעיף ג' בהג"ה והוא מהמרדכי והגהת אשר"י פרק שני דייני גזירות וכן מוכח במרדכי פרק האשה שנפלו בדברי ראבי"ה שהביא שם שכתב וז"ל כל היכא דיהבי זוזי והדר שקלי אפי' רבנן מודו כו' ואם נפשך לומר הני מילי כשיש שטר או עדים שהחזיר לו את שלו ושמכר לו השדה אבל כי ליכא עדים יהא נאמן לומר עדיין חייב לי במגו הכא ליכא מגו דהוי מגו במקום סהדי שהרי הודה כשרצו לגזור חרם כו' ע"כ וע"ש:
(ב) אחר שהגיע זמן פרעון של שטרו. וכתב ב"י סי' ע"ה מחודש ב' בשם תשובת רשב"א שמעון שהוצי' שטר על ראובן שחייב לו מנה וטען ראובן שהוא פרוע והראיה שלא כתב חוב זה במזכרת נכסיו כשנשבע לתת מזכרת נכסיו לגבאי המס והשיב שהדין עם שמעון ואין ראיה במה שלא כתבו במזכרת המס דשמא שכחו ע"כ ומביאו ד"מ שם וכן בסמ"ע לעיל סי' פ"ב ס"ק מ"ז ואע"ג דלעיל סי' פ"א סכ"ח אינו יכול לטעון שכחתי כשנשבע שאני הכא שנשבע על כלל אמרינן שכח מהשאין כן התם שנשבע על דבר מיוחד ועוד יש לחלק בין שכח דבר גדול לדבר קטן כדאית' בתשובת הרא"ש שהבי' הטור סי' צ"ט סעיף ו' ע"ש:
(ג) ואפי' שיש בו נאמנות. כתב הסמ"ע ואפי' האמינו כבי תרי נראה דלא מהני נגד חזקה זו דאנן סהדי דלא לכל ענין מהני נאמנות כבי תרי כמ"ש לעיל ר"ס ע"א עכ"ל ואף שכתבתי לעיל ס"ק א' דהיכ' דאית לי' מגו נאמן הכא לא שייך מגו דאי הוה אמר לא מכרתי לך הי' מכחיש עידי שטר המכיר' ולא הי' נאמן דאע"ג דהימני' כבי תרי היינו אלו היו עדים שפרעו והי מכחישם אבל להכחיש עדי' שיעידו על ד"א בזה לא הימני' וק"ל:
(ד) וי"א שהוא נאמן. ולי נרא' דליכ' מאן דפליג בהא דחליצה לפסול שטר מקוים בטענת מזוייף משום הוכחה מה שאנו רואין בעין שאינו כן ומ"ש רש"י והר"ן והלה מוציא שטר מכירה ואומר שטרך מזוייף או פרוע שאלו הייתי חייב לך היה לך לגבות חובך כו' ר"ל שטרך איני יודע מה טיבו שבודאי איני חייב לך ושטרך מזוייף או פרוע הוא שאלו הייתי חייב לך כו' אבל אם טוען רק מזוייף לחוד פשיטא דאינו נאמן כיון שהוא מקוים ובעיר שושן כתב להי"א דנאמן לומר מזויף במגו דפרעתי וגם זה אינו נכון דכיון דהוא מקויים ה"ל כמגו במקום עדים ובספר גידולי תרומה שער ל"ד ריש ח"ג כתב דלרש"י לאו במקויים עסקינן דלא משמע ליה דבשטר שנתקיים בחותמיו תיהני טענה חלושה דמכר לו השדה לבטלו אלא בשאינו מקוים דדינא דשבקינא ליה בידו דהמלוה שאם ימצא אח"כ לקיימו יגבה בו אבל הכא דטוען הלוה ודאי מזוייף או פרוע הוא ושצריך לקרעו דמוכחא מילתא ממה שמכר לו השדה דאלו היה חייב לו ה"ל ליפרע את שלו ואהניא הך טענה למקרעי' כיון דאינו מקוים עכ"ל. וגם זה לא נהירא דהיכן נזכר זה בדברי רש"י שמבקש לקרוע השטר ועוד דנראה דרש"י מודה דאף במקויים יכול לטעון פרוע. וגם הדין שכתב שצריך לקרוע השטר כשטוען מזוייף אינו אמת דכיון שזה עומד ורוצה לקיים השטר שבקינן ליה בידיה וכשיקיימנו אח"כ יתברר שטענת הלוה לא היה כלום אלא העיקר בכוונת רש"י והר"ן כמ"ש ודו"ק:
(ה) ואם עדיין לא הגיע זמן פרעון שטרו ובסעיף ג' יתבאר אפי' היה ביומא דמשלם זמניה מ"מ לא היה יכול לכופו לפרוע לי אז ביומו כ"כ הסמ"ע ואף שיש לחלק דהתם טעמא הוא כדאמרי' בש"ס דעביד אינש דיזיף ליומא אבל מאן לימא לן שמוכר אדם שדה ליומא מ"מ נראה עיקר כהסמ"ע ודו"ק ועיין מ"ש לקמן ס"ק י"ז:
באר היטב
(א) זמן: פירוש זמן פרעון של שטרו ודוקא כשמוציא שטר או מברר בעדים הא לא"ה נאמן ראובן במגו דלא מכרתי לך ולא קבלתי ממך מעות כמ"ש ס"ג בהג"ה. ש"ך.
(ב) נאמנות: דאנן סהדי שפרע לו כבר ואפי' האמינו כבי תרי נרא' דלא מהני נגד חזקה זו דאנן סהדי דלא לכל ענין מהני נאמנות כבי תרי כמ"ש ריש סימן ע"א עכ"ל הסמ"ע ואף למ"ש לעיל דהיכא דאית לי' מגו נאמן הכא לא שייך מגו דאי אמר לא מכרתי לך הי' מכחיש עדי המכיר' ואינו נאמן דאע"ג דהימני' כבי תרי היינו להכחיש עדי פרעון אבל להכחיש עדים שיעידו על דבר אחר בזה לא הימני'. שם.
(ג) נאמן: ולי נראה דליכא מאן דפליג בהא דחליל' לפסול שטר מקויים בטענת מזויף משום הוכח' מה שאנו רואין בעין שאינו כן ומ"ש רש"י והר"ן והלה מוצי' שטר מכירה ואומר שטרך מזויף או פרוע שאלו הייתי חייב כו' ר"ל שטרך איני יודע מה טיבו שבודאי איני ח"ל ושטרך מזויף כו' אבל אם טוען רק מזויף לחוד פשיטא דאינו נאמן כיון שהוא מקוים וגם מגו דפרעתי אין כאן דה"ל כמגו במקום עדים. שם.
(ד) טענה: ובס"ג יתבאר דאפי' הי' ביומא דמשלם זמניה מ"מ לא הי' יכול לכופו לפרוע לו אז ביומו כ"כ הסמ"ע ואף שיש לחלק דהתם טעמא הוא כדאמרינן בש"ס דעביד אינש דיזיף ליומא אבל מאן לימא לן שמוכר אדם שדה ליומא מ"מ נרא' עיקר כהסמ"ע. שם.
(ה) לגבות: הא דלא אמר טעמא דלמעות הי' צריך די"ל הי' לו למכור לאחר ולא לזה כדי שלא יהא פתחון פה עליו ע"י מכיר' זו והא דאמרינן בעלמא מדלא מסר מודעא ש"מ דגמר והקנ' ליה היינו משום דאין להתובע לסמוך כ"כ אטענתו לחוד משא"כ כאן די"ל סמכתי נפשי אשט"ח שבידי עכ"ל הסמ"ע (ועמ"ש בזה הט"ז ומה שהשיב עליו הגאון ח"צ בהגהותיו שם ע"ש).
קצות החושן
(א) נותן מעות ואח"כ כותבין שטר כתב באורים ז"ל ואם הוא באתר' דקנו בכסף לבד בלי שטר ג"כ לא הפסיד שטרו דטוען תיכף כשלקחתי ממך כסף השד' נקנ' לך השד' ולא הי' אפשר להחזיר מהמכיר' כלל אבל באתרא דלא נגמר המקח רק בשטר א"כ הי' בידו לחזור כשהגיע הכסף לידו טרם גמר השטר ולהחזיק המעות על חובו וע' הגהת אשר"י ומרדכי מ"ש בשם רב האי גאון ותרא' כדברי עכ"ל והמעיין שם אינו רוא' כדבריו וז"ל פ' ב' דייני מכאן משמע דראובן שהי' חייב לשמעון מנה ואחר שהגיע זמן הפרעון אמר שמעון לראובן חפץ אמכור לך במנ' ונתרצ' ראובן לקנות ונתן לו מנה יכול שמעון לומר אותו מנה אני גוב' בחובי והחפץ לא אתן לך ואינו במי שפרע אבל אם אמר לו ראובן הא לך עוד מנה ותן לי החפץ צריך ליתן לו או לקבל מי שפרע אבל אם אמר לו שמעון לראובן קרקע פ' אמכור לך במנה ונתרצ' ראובן ונתן לו המנ' והוא אתרא דקני בכספא לא מצי שמעון לומר אותו מנה אני גובה בחובי אלא אותו קרקע קנוי ויחזיר ויגבה חובו וראי' מדברי חכמים שאמר זה הי' פקח שמכר לו השד' שיכול למשכנו מדברי רב האי גאון עכ"ל ומ"ש וראי' מדברי חכמים היינו לענין זה דחוזר וגובה חובו דלא נימ' כיון שהוא בעצמו מכר לו תו לא גבי חובו מיניה לזה כתב וראי' מדברי חכמים דחוזר וגוב' חובו אבל באמת אפי' הוא אתרא דקני בכספא לחודי' נמי אמרי' ליה לא הי' לך ליתן שטר מכיר' דהא צריך לאמלוכי בי' ואם מוחה אין כותבין א"כ נהי דקנ' השד' הי' לך לעכב השטר עד שיפרע חובך וכן משמע לשון המרדכי שכתב מכאן משמע דראובן שחייב לשמעון מנה והיינו דכי היכא דאינו צריך ליתן שטר המכיר' עד שגובה חובו כן נמי במטלטלין אין צריך ליתן החפץ עד שיתן לו חובו ואח"כ כתב דבקרקע תיכף קנוי הוא לו אבל חוזר וגובה חובו ומצי לעכב שטר ראי' דהא אם מוחה מלכתוב אין כותבין וכמבואר בסי' ל"ט ומשמעות הפוסקים באתרא דיהבי זוזי והדר כתבי לעולם מפסיד חובו ומשמע אפי' אתרא דקני בכספ':
(ב) ממה לגבות חובי והוא משנ' סוף כתובות ופירש"י לפי שהי' זה מבריח מטלטלין ולא הי' לו מהיכן ימשכן ועכשיו יטול את הקרקע ובט"ז הקש' מה הרויח בזה דגם היום אם ימכר הקרקע הזאת לא יוכל לטרפה אם אין לו דאקני וא"כ ה"ל לבאר דוק' בכתב לו דאקני וכמו שרגילים הפוסקים בכל מקום להזכיר דאקני וע"ש שהעלה דבזה א"צ דאקני לכ"ע כיון שזה הי' יכול ליפרע ממנו ולא הי' צריך למכור הקרקע שלו אלא משום שיהי' בטוח בחובו מש"ה מכרו לו ה"ל כאלו התנ' עמו בהדיא על תנאי שישאר שעבוד עליה ומש"ה שפיר טורף אם מוכרו או נתנו לאחר ואנן סהדי בכך ע"ש גם בסעיף ו' כתב זה ע"ש ותמהני שהוא נגד גמר' פ' מי שמת דף קנ"ז בעי שמואל דאקני מהו שישתעבד ופשיט לה מיניה דתני מפני שיכול למשכנו ודחי מיניה אפי' מגלימ' דעל כתפי' ואי נימא דנעש' כאלו התנ' בעת המכיר' לא הוי דאקני כלל דהא באותו שעה שקנא' הוי השעבוד ובעי' דשמואל בדאקני אינו אלא משום דהוי דשלבל"ע ואי נימא דהוי כמו תנאי בשעת מכיר' שיהי' שעבודו עליה תו ל"ה דאקני אלא מוכח דל"א הברח' אלא במטלטלין שיוכל לכסותו מן העין ולא כן בקרקע ולמכיר' ל"ח אפי' אי דאקני לא משתעבד וכדמוכח מש"ס דלא שכיח בו מכיר' שוב ראיתי בתומים שהשיג ג"כ מדברי הגמרא הנז' אלא שכתב שם דא"כ מוכח דדאקני משתעבד דאי לא משתעבד לא עדיף סתמו ממפורש ע"ש וזה אינו דודאי אי הוי כמו תנאי בשעת מכיר' ודאי ליכא דאקני כלל דהא אינו דשלבל"ע אלא בשע' שבא לידו הוא משעבד אבל הא קשי' וכמ"ש דאיך פשיט מיניה דאקני כיון דהוי השעבוד בשעת מכיר':