שולחן ערוך חושן משפט ערה כח


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

היה משכון הגר ביד ישראל ובא ישראל אחר והחזיק בו לוקח ממנו הראשון כנגד מעותיו והאחרון קונה את השאר בד"א כשלא היה המשכון בחצר הראשון אבל אם היה בחצרו חצרו קונה לו שלא מדעתו ואין לזה האחרון כלום:

הגה: וה"ה לפקדון של גר שביד ישראל (ב"י בשם התרומות) מיהו אם הוא דבר דלא הוה ליה לידע לבעל החצר לא קנה (מרדכי פ"ב דמציעא) וע"ל סי' רס"ח. היה הגר חייב לישראל בשטר או בעדים אין שום אדם יכול להחזיק [בשעור החוב] והמחזיק בנכסיו יש לו דין יורש והבא לפרוע ממנו כבא ליפרע מן היורשין (המגיד פ"ב דזכיה וב"י בשם בעל העיטור):

מפרשים

 

אבל אם היה בחצירו:    פי' והחצר הוא משומר דה"ל כידו וכמ"ש בסי' רס"ח וכ"כ הטור כאן ע"ש:

מיהו אם הוא דבר דלא ה"ל לידע כו':    כ"כ המרדכי פ"ב דב"מ במי שמת גר בביתו ובא אחר והחזיק בזהב שבאבנטו כו' ואמר ריב"א דלא קנה מטעם חצירו כיון דלא היה לו לידע יותר משאר דברים עכ"ל והביאו מור"ם בד"מ ע"ש וע"ל ר"ס רס"ח בפרישה ודרישה במ"ש שם אימת חצירו של אדם קונה לו או לא:

או בעדים כו':    היינו שמת בתוך זמנו וכנ"ל בסי' ק"ח וכן הוא שם בהדיא:

כבא ליפרע מן היורשים:    פירוש דאינו נפרע אלא בשבועה כ"כ בד"מ בשם העיטור בהאי לישנא ובס"ס זה כתבו ג"כ המחבר וגם הטור כתב' שם בסוף הסימן ומור"ם אפשר דבא ללמדינו כאן דיש לו דין יורש לשאר עניינים:
 

(י) או בעדים. וה"ה בכת"י באופן שגובה מיורשי' וכן משמע מל' בעה"ת הביאו ב"י וזה פשוט שכל מלוה שנגבית מן היורשי' או משועבדים נגבית כמו כן מזה שהחזיק בהם כו':
 

(כ) בעדים:    היינו שמת תוך זמנו וכמ"ש בסי' ק"ח וה"ה בכת"י באופן שגוב' מיורשים וכן משמע מלשון בעה"ת הביאו ב"י וזה פשוט שכל מלו' שנגבית כו' כמ"ש המחבר בסוף סימן זה. שם.
 

(ה) והמחזיק בנכסיו יש לו דין יורש. עמ"ש בסי' קי"ז סק"ג ובסי' רמ"ה סק"ג:

פירושים נוספים


▲ חזור לראש