שולחן ערוך חושן משפט ערה כה


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

העודר בנכסי הגר וכסבור שהם שלו לא קנה:

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

באר היטב

קצות החושן

(ד) וכסבור שהם שלו לא קנה. ודע דכל זה הוא דוקא במציא' ובנכסי הגר אבל במתנ' כה"ג קנה כיון דאית דעת אחרת מקנ' אע"ג דהמקבל לא ידע כיון שהחזיק בו זכה ולמדנו אותו מתורתו של הראב"ד הובא בנימוקי יוסף פ' חזקת גבי ר' ענן וז"ל ושמעינן מהכא דאלו ידע המזכ' אע"ג דלא ידע ר' ענן שהוא הזוכ' קנה כו' ואע"ג דאמרי' פ' ר"ג העודר בנכסי הגר וכסבור שלו לא קנה כיון שזוכ' גופי' לא ידע תי' הראב"ד ז"ל דשאני הכא דאיכא דעת אחרת מקנ' עכ"ל וכ"כ הרשב"א בחידושיו פ"ב דגיטין דף כ' גבי זקן שהלו' לכל בני הכפר וכת' שטרותיו ופריך עלה והא בעי' שטר מקנ' ואמרו דאקנויי מקנ' להם ע"ש והקש' דהא הלוים לא ידעו דזקן מקנ' להם ומ"ש מעודר בנכסי הגר וכסבור שלו הוא דלא קנה ותי' משום דשאני דעת אחרת מקנ' ע"ש. ועמ"ש בסי' קמ"ב סק"א וכל זה נרא' שנעלם מעיני האחרונים לפי שראיתי שכתבו בפשיטות בתשו' צמח צדק בסופו גבי הקנאת פרה לאפקועי מבכור' שאע"פ שמשכו עכו"ם כל שלא נתכוין לקנותו בזה לא קנה כמו בעודר בנכסי הגר וכ"כ בפשיטות בתשו' עבודת הגרשוני סי' ק"ב וכתבו ג"כ שם בשם תשו' מוהר"י מינץ דאע"פ שהעכו"ם יוליך הבהמ' להשקות' לא קנה כיון שלא נתכוין לקנין כמו בעודר בנכסי הגר וע"ש והרי מבואר מדברי הראב"ד והנימוק"י והרשב"א דכל כה"ג דאי' דעת אחרת מקנ' קונ' המקבל אפי' לא נתכוין לשום קנין. ואין להקשות מדברי הרשב"א הובא בב"י סי' קצ"ח בהא דמסיר' קונ' ברה"ר ומשיכ' דוקא בסימטא וז"ל ואע"ג דמסיר' בכלל משיכ' משום דכיון שמשך גלי אדעתי' במשיכ' ניחא לי' דליקני במסיר' לא ניחא ליה דליקני ע"ש והא בדעת אחרת מקנ' לא בעי כוונ' לקנין משום דהיינו דוקא בלא כוונ' אבל אם כוון שלא לקנות ודאי אינו קונ' בע"כ וכיון דגלי אדעתי' דבמסיר' לא ניחא ליה דליקני אלא במשיכ' אינו קונ' בע"כ במסיר' והא דכת' הטור בסי' זה וז"ל וכ' הרמ"ה ז"ל ה"ה נמי בלוקח דינא הכי אבל רב האי כת' דלוקח יקנ' בכל ענין דלעולם איכא הוכח' דאדעתא למיקני עבד דאי בפניו כל זמן שעסוקין באותו ענין ואי שלא בפניו וא"ל לך חזק וקני מסתמא שליחותי' דמקנ' עבד ואדעתא למקני עבד עכ"ל. ותיפוק לי' דבדעת אחרת לא בעי כוונ' לקנין כלל. היינו משום דשאני התם דצריך חזק' שיהי' מעשיו מוכיחין לתיקון הקרקע ואם אין מעשיו מוכיחין לכך אפי' הי' הכוונ' שלו לתיקון הקרקע אינו חזק' עד מעשיו מוכיחין שעוש' לתיקון הקרקע ומש"ה ס"ל להרמ"ה דה"ה בלוקח נמי דינא הכי כיון דכל שאין מעשיו מוכיחין שעוש' לתיקון הקרקע אינו חזק' כלל א"כ אפי' בדעת אחרת לא מהני אלא היכא שהמקבל עוש' חזק' הידוע שמעשיו מוכיחין לתיקון הקרקע דהוא חזק' המועיל אלא דצריך נמי כוונ' לקנין ובדעת אחרת א"צ כוונ' לקנין וסגי לה בדעת מקנ' אבל כל שמחוסר אופן החזק' לאו כלום הוא ורב האי ס"ל דבלוקח ה"ל מעשיו מוכיח דאי באומר בפניו כו' אי שלא בפניו כו' אדעתא למיקני עבד ע"כ ה"ל מעשיו מוכיחין אבל בחזק' דנעל גדר דודאי עוש' תיקון הקרקע אלא שמחוסר כוונת קנין סגי בדעת אחרת מקנ' וכמ"ש ודו"ק:

אך קשה מהא דכת' בטור י"ד סי' קל"ב ז"ל הי' עכו"ם מודד הגביהו תחל' לקנות קנאו כו' וכת' עלה הב"י ז"ל פי' אע"פ שהגבי' בשעה שהוא מודד לא קנה מפני שאות' הגבהה לא הי' לקני' אלא למדיד' עכ"ל. והא לפמ"ש בדעת אחרת מקנ' אינו צריך כוונ' לקנין. ונרא' דיש ליישב לפמ"ש בסי' רנ"ה סק"ד מדברי הדמב"ם דהא דמהני דעת אחרת מקני גבי קטן שיזכ' מן התור' היינו משום דזכין לאדם שלא בפניו ואע"ג דאין אדם זוכ' בשלו לחבירו אלא ע"י אחר היכא דהמקבל עוש' הקנין אלא שהוא מחוסר כוונ' מהני ליה דעת אחרת מקנ' מצד זכיי' שזוכ' לו שזוכ' שלא בפניו ע"ש. וא"כ בעכו"ם אפשר לומר דלא מהני דעת אחרת מקנ' כיון דאין זכי' לעכו"ם. ובזה יתיישב מה דהקש' משנ' למלך פ"ד ממכיר' בדברי הטור שכת' בסימן ר' גבי הכניס לוקח את החמרים שכת' שם וז"ל והראב"ד כת' דאפי' מדד ללוקח על החמרים לא קנה שלא נתכוין למשיכ' ולקנות במדיד' זו דלמדיד' בעלמא נתכוין וכת' עליו הטור ולא מסתברא ואלו בי"ד ס"ל סברא זו ע"ש. ולפמ"ש י"ל הא בעכו"ם הא בישראל דמהני דעת אחרת ומשום זכי' ועמ"ש בסי' רנ"ה סק"ד שם דגם במקח שייך זכי' כל שרוצ' לקנותו ובעכו"ם לא מהני זכי'. אלא דקשיא דברי הראב"ד שכת' שלא נתכוין אלא למדיד' הא הראב"ד ס"ל דמהני בדעת אחרת אפי' בלא כוונ' וכמ"ש הנ"י בשמו ואולי תרי ראב"ד נינהו וצ"ע. ובשו"ת חכם צבי סי' א' ז"ל צריך חקירת חכם אי הוי הך כוונ' דבעינן בחליצה היינו מטעם דמצו' היא וכעין כוונת המצות דפסקו רוב הפוסקים דמצות צריכות כוונ' או כעין כוונת הקנאות דבעינן דעת מקנ' וקונ' וכאותו שאמרו העודר בנכסי הנר וכסבור שלו הוא דלא קנה משום דלא מכוין למיקני כו'. והנרא' לע"ד דכוונ' זו האמור' בחליצ' אינ' אלא מטעם הקנא' ובהכי ניחא לי מה דקש' להו לתוס' פ' מצות חליצ' אמאי אמרינן דקטנ' חולצת והא לאו בת דיע' היא ולדידי לא קשה משום דכיון דמתורת הקנא' אתינן עלה והרי הוא זוכ' לעצמ' מן התור' היכא דדעת אחרת מקנ' אותו וכמ"ש תוס' ר"פ בן סורר ומור' עכ"ל ולפמ"ש דבדעת אחרת מקנ' אין המקבל צריך כוונ' לקנין א"כ היכא מצינו לומר דכוונת חליצ' הוא כוונת הקנא' א"כ למה אמרו עד שיתכוונו שניהם הא דעת האש' אינ' צריכ' להקנא' כיון דאין דעת אחרת מקנ' ועמ"ש בסי' רמ"ג סק"ה דהא דקטן קונ' בדעת אחרת מקנ' היינו משום דאין צריך כוונת הקנא' למקבל בדעת אחרת מקנ' ע"ש:

עוד שם בתשו' הנזכר וז"ל וראיתי להרב מוהרי"ט בתשו' שכ' וז"ל איברא דלא אמרו שם בגמ' עד שיכוונו שניהם אלא למעוטי חליצ' מועטת כו' אבל היכא דסברי ליה וסבר שבחליצ' זו נפטרת ממנו אינו צריך שיהא בכוונת הלב באותו שעה וע"ש שהשיג על ראיות מוהרי"ט:

אמנם מצאתי בחידושי הרמב"ן כדברי מוהרי"ט ע"ש דף ק"ז בהא דאמרו שם גבי חליצת חרש משום דלאו בני קריא' נינהו והקש' תיפוק ליה דבעי עד שיתכוונו שניהם כו'. ואיכא למימר אע"פ שחרש כשוט' לענין מצות מ"מ יש לו מקצת כוונ' כשאחרים עומדים על גביו והא דתניא עד שיתכוונו שניהם לאפוקי חלוץ ובכך אתה כונס' וכיוצא בה אבל נתכוין להוציא' ממנו בחליצ' זו היינו כיוונו וחרש יכול לכוין כוונ' זו ברמיז' דדעת' קלישא אית ליה ומשום הכי לא מעכב' ביה אלא קריא' וע"ש והרי כתוב' על הספר להרמב"ם כדברי מוהרי"ט:



פירושים נוספים

  • להגהות רבי עקיבא איגר על חושן משפט לחץ כאן



▲ חזור לראש