שולחן ערוך חושן משפט עב כט

מלוה שטוען שנאבד המשכון באונס והלו' טוען ברי לי שאתה מכרתו ולקחת דמיו נשבע הלו' היסת ונפטר:

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

ברי לי שאתה מכרתו כו': דוקא כשטוען הלוה ברי נפטר בשבועה משא"כ כשטוען שמא וכמ"ש לעיל בסי"ד ועמ"ש עוד מזה בסמוך ס"ק ובטור מסיים בזה וכתב ז"ל ונפטר במגו שאין לך בידי כלום עמ"ש בסמ"ע לעיל סס"ב ס"ק י"ג למה הוצרך הטור לטעם מיגו ולמה השמיטו המחבר:

ש"ך - שפתי כהן

עריכה

(קכה) ברי לי. אבל אי לא היה טוען ברי היה המלוה נשבע שנאנס והי' גובה חובו כדלעיל סעיף י"ד ועיין מה שכתבתי שם:

(קכו) נשבע הלוה היסת ונפטר. במגו שאין נך בידי כלום חו פרעתיך עכ"ל טור ומשמע דהיכא דלית ליה מגו כגון שהוא מלוה בשטר או שהנוה לו בעדים והתנה עמו שאל יפרענו חלא בעדים וכה"ג נשבע המלוה וגובה חובו ודלח כסמ"ע לעיל סעיף ב' ס"ק י"ג שפי' דאם אין לו מגו צריך הלוה לישבע שבועה חמורה וז"א דכיון דלית ליה מגו למה יפטר מתשלומין ועוד דאם איתא דפטור מתשלומין למה ישבע שבועה חמורה הא קי"ל:

דלעולם אין נשבעין ש"ח אלא אותן הנשבעין בתורה ולח משלמין כגון מודה מקצת ועד אחד או שבועת השומרין וכה"ג או אותן הנשבעין ונוטלים מה שא"כ הכא שאינו נוטל ואינו מאותן הנשבעין שבתורה מאי שייך שבועה חמורה לכאן אלא ודאי כדפי' דחתא לאשמועינן דאם אין לו מגו נשבע המלוה ונוטל וכן משמע בב"ח כדברי וכן משמע להדיא בבעה"ת שער מ"ט סוף ח"ב שממנו מקור דין זה שכ' שם וז"ל וכתב הר' יודא מלוה שטוען שנאבד המשכון ממנו באונס והלו' טוען לא כי אלא מכרתו ולקחת דמיו איכא מ"ד נשבע מלוה וגובה ואיכא מ"ד לוה נשבע היסת ונפטר דמהימן במגו דאי בעי אמר אין לך בידי כלום או פרעתיך כי אמר שלח נאבד מהימן ופטור ומיהו בשבועת היסת ע"כ משמע דדוקא משום מגו הא היכא דלית ליה מגו מודה ליה האיכא מ"ד דנשבע מלוה וגובה חובו:

באר היטב

עריכה

(עט) ברי: אבל אם לא הי' טוען ברי הי' המלו' נשבע שנאנס והי' גוב' חובו כדלעיל סי"ד. ש"ך.

(פ) ונפטר: במגו שאין לך בידי כלום או פרעתיך כן כתב הטור ומשמע דהיכא דלית ליה מגו כגון שהוא מלו' בשטר או בעדים והתנ' שאל יפרענו אלא בעדים וכה"ג נשבע המלו' וגובה חובו ודלא כהסמ"ע שפירש בס"ב דאם אין לו מגו צריך הלו' לישבע שבוע' חמור' וז"א דכיון דלית ליה מגו למה יפטר מתשלומין ועוד מאי שייך שבוע' חמור' לכאן הא קי"ל דאין נשבעין ש"ח כ"א אותן הנשבעין בתורה ולא משלמין כגון מוד' מקצת וכיוצא בו או הנשבעין ונוטלין אלא ודאי כדפי' וכן משמע להדיא בבעה"ת שממנו מקור דין זה עכ"ל הש"ך.

קצות החושן

עריכה

(כט) והלוה טוען ברי. ז"ל הטור נשבע הלוה היסת ונפטר במגו ועיין ש"ך וסמ"ע היכא דלית ליה מגו אם הוא נאמן. ולענ"ד דבר זה תליא במחלוקת דרבה ור"י וכמ"ש בסק"ז דלמאן דאמר כר"י והוי ש"ש וזה גיבה בזוזי וזה גובה מקרקע כדין שומרין הוי לי' יש לי בידך כנגדו דאינה טענה אלא במגו וכמבואר בסימן כ"ד והיכא דלית ליה מגו נשבע המלוה וגובה חובו אבל לדעת הפוסקים כרבה דהוי ש"ת וכדי חובו ה"ל כאלו פי' שיפסיד חובו והרי הוא מנכה חובו כנגד דמי המשכון וה"ל כמו טענת פרעתי דה"ל טענה מחמת עצמה ואף על גב דמחלת גם כן אינה טענה אלא במגו היינו משום דלפרעון עומד ולא למחילה אבל כאן יודע שמסר לו משכון והי' תנאי שאם יגנב או יאבד יפסיד חובו מצי טען הלוה שלא נתקיים התנאי ויפסיד חובו ואם כן הטור דנקט לישנא דמגו רוצה לומר אליבי' דכ"ע אפילו למאן דאמר ש"ש אבל לדידן דספיק' הוי כרבה או כרב יוסף וכיון דלרבה נאמן הלוה אפילו בלא מיגו וכמ"ש א"מ מן הלוה מיהו בטוען הלוה שמא נאבד והמלוה טוען ברי שנאנס אף על גב דמנכין זה בזה ה"ל אינו יודע אם פרעתיך ואפילו לפי מ"ש מוהרא"ן חיים דהיכא דלא ה"ל למידע אינו יודע אם פרעתיך פטור הכא כיון דאינו אלא משום דאנן סהדי דה"ל כאלו פי' שאם יגנב יפסיד חובו ומסתמא נמי לא התנה המלוה אלא כשיהי' הדבר ידוע בעדי' או ע"פ טענת הלוה אבל לספיקא לא מעייל נפשי' דאם כן אם יאנם נמי יפסיד כיון דהלוה לעולם אינו יודע. ולפי זה אם הלוה מת וטוען המלוה שנאנס והיורשין טוענין שמא נגנב או נאבד אם ידוע המלוה בעדים או בשטר היכא דלוה לא מהימן במגו היורשין גם כן אינו נאמנין דלדעת השלחן ערוך כרב יוסף אם כן זה גובה וזה גובה וצריך מגו וכמ"ש ואפילו לדעת הרמ"א לא מעייל אינש [נפשי'] לספיק' ולא התנה שיפסיד חובו כי אם שיטעון הלוה ברי או שיהי' ידוע בעדי' וכמ"ש:

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}