שולחן ערוך חושן משפט עב ג
<< · שולחן ערוך חושן משפט · עב · ג · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
המלוה על המשכון וחזר המלוה והפקידו ללוה ונגנב או נאבד חייב המלוה אע"פ שביד הלוה אבד כיון דבתורת פקדון נתנו לו אכתי ברשותא דמלו' קאי ומזה הטעם אם ראובן לוה מעות משמעון על בגדי אשתו וחזר והשאילן לו עד לאחר המועד ומת במועד ומאימת המושל מסרה את אשר לה לשמעון וגם הבגדים ההם ואח"כ החזיר לה שמעון הכל חוץ מאותם בגדים הדין עם שמעון כיון שבתורת שאלה באו ליד ראובן עדיין הם ברשות שמעון:
- הגה: ראובן שנתן לשמעון משכון למשכנו אצל עכו"ם ושמעון נתן משכון אחר לעכו"ם ועכב משכון של ראובן בידו נעשה עליו שומר כאלו הלוהו עליו (מהר"ם פאדוואה סי' נ"ט):
מפרשים
חייב המלוה כו': "עד אכתי ברשותא דמלוה קאי הטעם דהא הלוה אינו אלא ש"ח דהמלוה ופטור מגניבה ולסבר' קמיית' הנזכר' בסעיף שלפני זה דהמלוה ש"ש חייב לשלם דמי המשכון מה ששוה יותר מדמי חובו ולדעת י"א הנ"ל מ"ש כאן המלוה "חייב ר"ל דהמלוה הפסיד דמי חובו כפי שיווי המשכון ובע"ש לא דק במ"ש דין זה אליב' דמ"ד דנעשה עליו ש"ש לחוד והראייה דהמרדכי בעל דין זה ס"ל כר"י דלא נעשה עליו ש"ש ודוק:
כיון דבתורת פקדון נתנו לו: פי' מדלא אמר לו הריני מחזיר לך משכון שנתת לי ה"ל כאלו הפקידו זה המלוה ביד אחר:
על בגדי אשתו כו': וכתב שם במרדכי ז"ל ואע"ג דאין אדם יכול למכור או למשכן בגדי אשתו מ"מ אחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן דמסתמ' אמרי' דברשותה משכנם עכ"ל ומ"מ אם לא חזרה ונתנה הבגדים ליד שמעון היתה נאמנת בשבועה שלא משכנם ברצונה וק"ל:
הדין עם שמעון: ז"ל שם ואין האשה יכולה לתופסה בכתובתה דעדיין הם ברשות המלוה וה"ה דלא נעשה מטלטלים אצל בני הלוה והמלוה גובה מהן ועד"ר מ"ש דעת החולקין ע"ז:
נעשה עליו שומר: וכתב הר"ן בתשובה סי' י"ט על ראובן שהשאיל לשמעון ספר אחד ושמעון הניח בידו ספר אחר למשכון ובאו שוללים בבית שניהן ושללו מהם אותם הספרים לימים החזירו לראובן אותו ספר שהיה ממושכן ביד ראובן משמעון והשיב שחייב להחזיר לשמעון דאין שמעון חייב (להחזיר) באונס ספר של ראובן שהיה בידו עכ"ל ד"מ ד':
כאלו הלוהו עליו: דהרי זה לוה לו משכון על משכונו ומה לי הלוה לו מעות או הלוה עליו משכון:
(כד) המלוה על המשכון וחזר כו'. ויש חולקין בדין זה כדאיתא בהגהת מרדכי סוף בבא מציעא ותמיה לי אמה שפסק המחבר בפשיטות שלא כהחולקין שהרי הוא עצמו מביא מחו' ה' דעת החולקין ע"ש. גם הב"ח חולק על המחבר בכל הסעיף. ולענין מעשה נלפע"ד בדין הראשון כהחולקין דאין המלוה חייב כיון שחזר והפקידו ביד הלוה עצמו ובדין השני נראה כמו שפסק המחבר מטעמא אחרינא דאיתא במרדכי דכיון שהחזירה האשה המלבושים לא היו יותר ברשות' ואינה יכולה לו' תפסתי אותם בעבור כתובתי דמתחלה מסתמא ברשות' משכנם בעלה (וגם בתשובת מהר"מ אלשיך סי' קל"ג הביא בסתם דברי ר"י בבגדי אשתו דמסתמ' ברשות' משכנם ע"ש) וכ"כ המחבר בא"ע ס"ס ע"ג דמי שמשכן כסות אשתו אינה יכולה להוציא מידו בלא כלום והוא מתשו' הרשב"א שהביא בב"י שם דכ' דמאן לימ' לן דלא אפקיה מדעתה למשכונה כו' ע"ש וגם אי הוה הבעל קיים והיה טוען שברשות' משכנן או נתן לה המעות הי' נאמן בהיסת וכמ"ש הרשב"א בתשו' תקל"ז והרב בא"ע סי' צ' סי"ד א"כ אין מוציאין משמעון ונרא' שלכך כתב בהגה' מרדכי דה"ר ברוך חולק על פסק דר"י שהפקיד המלו' המשכון אצל הלו' כו' ולא כתב נמי על פסק דר"י דבגדי אשתו אלא ודאי בהא מודה לר"י מטעם שכתבתי. גם באגוד' פרק האומנים הביא דברי ר"י האחרונים דבגדי אשתו והשמיט דברי ר"י הראשונים דחזר והפקידו ביד הלו' ודוק:
(כה) וחזר המלו' כו'. דין זה איתא לכ"ע דאף למ"ד המלו' על המשכון אינו אלא ש"ח מ"מ נ"מ לענין כנגד מעותיו ועוד נ"מ בדין זה במי שנתן דבר לש"ש לשמור ואח"כ חזר הש"ש והפקידו ביד בעליו ונגנב או נאבד אצל הבעל דבר שוב עיינתי שנית בהגה' מרדכי דסוף בבא מציעא ונלפע"ד דיפה כוון המחבר בכל מה שפסק בסעיף זה ושלא כדת חלק עליו הב"ח והוא דס"ל להמחבר דע"כ לא פליג הר' ברוך בהגה' מרדכי שם על ר"י אלא משום דתרוייהו לא ס"ל כרב יוסף אלא משום דכנגד מעותיו הוי ש"ש מטעם דה"ל כאלו פי' שאם יאבד המשכון או יגנב יפסיד חובו הלכך פליג ה"ר ברוך דהאי טעמא שייך דוקא כשהמשכון הוא ביד המלו' אבל לא כשחזר והפקידו ביד הלו' וכן משמע מל' הרב בהגהת מרדכי שם שכתב וז"ל דודאי כל זמן שהמשכנות ביד המלו' הוי עלייהו ש"ש בההיא הנא' דלא צריך למיפק ולמיעל אזוזי אבל עתה שהוא ביד הלוה יכול הלו' לדחותו כו' ור"ל בההיא הנא' דלא צריך למיעל ולמיפק אזוזי ה"ל כאלו פירש שאם יאבד או יגנב המשכון אצלו יפסיד חובו (וכן צריך לפרש ל' הב"י בס"ס זה וכמ"ש לקמן סעיף מ"ג ס"ק קס"ב) אבל כשהוא ביד הלוה ויכול הלו' לדחותו לא שייך לומר דה"ל כאלו פירש אבל אין לפרש כפשוטו דבההוא הנא' דתפיס לי' אחובי' ה"ל ש"ש דא"כ בכולא סוגי' דהאומנין דדחיק לאשכוחי טעמא בש"ס דהוי ש"ש כדשמואל או כרב יוסף לימא טעמא דבההיא הנא' דתפיס לי' אחובי' וכמ"ש התוס' פרק האומנין סוף ד' פ' ע"ש אבל למאן דפסק כרב יוסף דהוי ש"ש מטעם פרוט' דרב יוסף דה"ל כאלו קבל פרוט' בתחלת הלוא' על שמירתו א"כ פשיט' דהאי טעמ' שייך אף שהוא ביד הלו' דמ"מ כבר נעשה עליו ש"ש עד שיחזירו לבעליו בתורת חזרה גמורה ולכך פסק המחבר בפשיטות בזה כדברי ר"י דאם חזר והפקידו ביד הלו' חייב כיון דפסק דהמלו' על המשכון הוי ש"ש כרב יוסף. וגם הר"ב אע"ג דהבי' די"א דלא הוי אלא ש"ח סתם כאן כדברי המחבר משום דסמך על מ"ש קודם לכן ומספיק' לא מפקינן ממונא וא"כ כי היכא דמספיק' יכול המלו' לומר קים לי כמ"ד דהמלו' על המשכון הוי ש"ח ה"ה היכא דהלו' מוחזק יכול הלו' לומר קים לי כמ"ד דהמלו' על המשכון הוי ש"ש מטעם פרוט' דרב יוסף וטעם זה שייך אף כשחזר והפקידו אצלו והלכך כיון דעל כרחך להר"ב מיירי לענין שכנגד מעותיו דאלו ביתר מזה אפי' נאבד או נגנב ביד המלו' לא מפקינן ממונא מהמלו' שפיר סתם הר"ב כדברי המחבר דחייב המלו' כלומר דחייב לשלם דמי משכונו שנאבד ביד הלו' עד כדי מעותיו שחייב לו הלו'. ובהכי ניחא מ"ש העיר שושן אדינו של המחבר וכיון דהמלו' על המשכון הוי ש"ש המלו' על המשכון וחזר והפקידו ביד הלו' כו' והשיג עליו הסמ"ע בס"ק י"ז וכתב דלא דק במ"ש דין זה אליבא דמ"ד דנעשה עליו ש"ש לחוד והראי' דהמרדכי בעל דין זה (וטפי ה"ל לאתויי מר"י גופי' דהוא מרא דהאי פיסקא ואיהו פסק כרבה וכדאית' בתוס' וכל הפוסקים) ס"ל כר"י דלא נעשה עליו ש"ש עכ"ל ולפע"ד הע"ש דק הטיב בזה ורא' דה"ר ברוך בהגה' מרדכי חלק על פסק זה דר"י ומביאו ב"י גופי' בסי' זה מיד אח"כ במחו' ה' וקשיא ליה אמאי פסק המחבר בפשיטות כר"י ולא כה"ר ברוך ובפרט לחייב להוציא ממון מיד המלוה וניחא ליה דס"ל דר"י ור"ב לטעמייהו אזלי דלא פסקו כרב יוסף והמחבר לטעמיה אזיל דפסיק כרב יוסף וכמ"ש והלכך אפילו לדידן דפסקי' כרבה היינו מספיקא אבל לענין כנגד מעותיו שהלו' מוחזק עתה יכול הלו' לומר קים לי כרב יוסף דהוי ש"ש כנלפע"ד:
(ובלאו ה"נ לק"מ על הע"ש וגם מה שהשייג עליו בסמ"ע ס"ק ט"ו וס"ק כ"ט לק"מ דר"ל דכנגד מעותיו הוי ש"ש וכן הוא בתוס' והרא"ש ובב"י ע"ש אלא דהע"ש בא לתת טעם למה דוקא כנגד המעות וע"כ כתב שהוא עיקר המצוה כו' וע"כ כ' לקמן סעיף ט' והואיל ונפסקה הלכה שהמלו' על המשכון הוא כש"ש כו' והרי ההלכ' לא נפסק' אלא כנגד המעות וע"ש) ולפ"ז בעלמא היכא שנתן דבר לש"ש לשמור וחזר הש"ש והפקידו ביד הבעל דבר ונגנב או נאבד אצלו לכ"ע חייב השומר שכר ודוק:
(כו) ואח"כ החזיר לה כו' הדין עם שמעון כו' כתב הסמ"ע דאם לא חזר' ונתנה הבגדים ליד שמעון היתה נאמנת בשבוע' שלא משכנ' ברצונ' עכ"ל ובתשו' הרשב"א שהביא בית יוסף בא"ע ס"ס ע"ג משמע להדיא דבעל יכול להשכין בגדי אשתו שלא מרצונ' וא"כ אפי' לא חזר' ונתנ' הבגדים ליד שמעון נמי חייבת לפדות הבגדים דכתב שם וז"ל על מי שלוה על כסות אשתו ואבדם בקוביא והאש' באה להוציא כסותה מיד המלו' בלא כלום ולומר שהבעל הוציא מבית' שלא מדעת' ומאן לימא לן שאין הבעל יכול למכור ולמשכן כסות אשתו ובניו שלא מדעתם כמו ששנינו המקדיש את נכסיו אין לו בכסות אשתו ובניו כו' וכ"ש בנדון שלפנינו דמאן לימא לן דלא אפקי' מדעתה למשכוני' כו' עכ"ל ונרא' דהרשב"א שם מיירי בבגדי אשתו שעש' לה הבעל וכן משמע מהראי' שהביא מהמקדיש נכסיו אין לו בכסות אשתו כו' (ונלפע"ד דראייתו מריש פ' הגוזל קמא דף ק"ב ע"ב דאמרי' התם טעמא דאין לו בכסות אשתו משום דכל המקדיש נכסיו אין דעתו על כסות אשתו ובניו כו' משמע הא אם הקדישן בפי' הוי הקדש בלא רצונ') דמיירי התם להדיא בכסות שעש' לשמה כו' אבל בבגדים שהכניס' לו אינו יכול למכור ולמשכן וכמ"ש הרשב"א להדיא בתשוב' סי' תתקל"ו ותתקל"ז ע"ש ובהכי מיירי הסמ"ע כאן ודוק:
(כז) נעש' עליו שומר כו' עיין בתשו' מהר"מ פאדוה שם משמע דלרב יוסף חייב ראובן לשלם לשמעון מה שהלו' לו דלא ס"ל דה"ל כאלו פירש אלא ס"ל דה"ל ש"ש מטעם מצוה וזה לא שייך כאן רק דשמא קי"ל כשמואל דה"ל כאלו פירש לכך פסק דלא מפקינן ממונא מראובן ע"ש ודו"ק והר"ב שכתב סתם נעשה עליו שומר היינו לענין שהפסיד כנגד מעותיו ולא הוצרך לבאר דהוי משום ספק דהא גם בהלוהו על המשכון גופי' מצי המלו' לומר קים לי כשתפס ואינו מפסיד אף מה שכנגד מעותיו וכמ"ש בסעיף ב' ס"ק כ"ב ע"ש ודוק:
(כח) ש"ח והפסיד כנגד מעותיו אבל ש"ש לא הוי אפי' לרב יוסף דליכא מצוה כי ראובן פורע חלקו מן הריוח אשר יותן לעכו"ם ובאשר נתן שמעון משכונו לעכו"ם לא נהנה בו ראובן אחרי שנתן משכון גם הוא מה לי אם הוא ביד שמעון או ביד עכו"ם. כ"כ בתשו' מהר"ם פאדוה שם ומשמע דאם ראובן אינו פורע ריוח לעכו"ם הוי שמעון עליה ש"ש לרב יוסף ולפ"ז לדידן דהוי ספיקא דדינא אם תפס ראובן חייב שמעון לשלם אף מה שהי' שוה יותר דמצי ראובן לומר קים לי כהפוסקים כרב יוסף ונראה דמיירי שהעכו"ם לא רצה להלות על משכונו של ראובן דאל"כ אפילו אינו פורע ריוח לא ה"ל שומר שכר דהרי לא נהנה כלל במה שהלו' לו שמעון משכונו והרי כאלו קבל המעות מהעכו"ם ואין שמעון עושה מצוה כלל א"כ לא הוי שומר שכר אפי' לרב יוסף ודוק:
ואין להקשות דמכל מקום ליהוי ש"ש מטעם שצריך לשטחה ולנערה אף שלא הלו' לו מעות וכמ"ש לקמן ס"ק ל"ג וס"ק ל"ה י"ל דהכא כיון שראובן נתנו לו להשכינו אצל העכו"ם א"צ לשטחה ולנערה לפי שראובן סובר שהוא ביד העכו"ם ודמי להיה עמו במדינה דלקמן ס"ס רצ"ב דא"צ הנפקד לטפל עמו דכיון שהוא עמו במדינה אינו מקפיד והוא הדין הכא כיון שא"ל להשכינו אצל עכו"ם אינו מקפיד עליו כי סבור הוא שהוא ביד העכו"ם ולפ"ז אפילו אם אמר ליה שמעון שנתן משכון אחר לעכו"ם ומשכונו היא אצלו א"צ לשטחה ולנערה ולא הוי ש"ש דכיון דמתחלה אמר להשכינו אצלו א"כ הא קא חזינן דלא קפ"ד עליה וצ"ע לדינא:
(כט) כאלו הלוהו כו'. וכתב הר"ן בתשובה סי' י"ט על ראובן שהשאיל ספר לשמעון ושמעון הניח בידו ספר אחר למשכון ובאו שוללין בבית שניהן ושלנו מהם אותם הספרים לימים החזירו לראובן אותו ספר שהיה ממושכן ביד ראובן משמעון והשיב שחייב להחזיר לשמעון דאין שמעון חייב באונסו של ספר ראובן שהיה בידו עכ"ל ד"מ עכ"ל סמ"ע. ועיין שם בתשוב' הר"ן כתב הטעם דשואל ספר המשאיל מצוה קעביד וא"כ אין כל הנאה של שואל דטעמא דשואל חייב באונסים מפני שכל הנאה שלו משא"כ הכא דאף המשאיל נהנה בפרוטה דרב יוסף ע"ש. והר"ן לטעמיה אזיל דס"ל הלכה כרב יוסף. וא"כ להפוסקים כרבה הוי שואל גמור וחייב באונסים וא"כ לדידן הוי ספיקא דדינא והמע"ה ואין ראובן חייב להחזיר לשמעון אחרי שהוא מוחזק ולא ה"ל להסמ"ע לכתוב דברי הר"ן בפשיטות ודו"ק:
(יג) חייב: לסברא קמייתא דלעיל דהוי ש"ש חייב לשלם כל דמי המשכון ולהי"א דהוי ש"ח ר"ל כאן דהמלו' הפסיד דמי חובו כפי שיווי המשכון ובע"ש לא דק בזה. סמ"ע.
(יד) שמעון: ז"ל המרדכי ואין האשה יכולה לתופסן בכתובתה דעדיין הם ברשות המלו' וה"ה דלא נעשו מטלטלי אצל בני הלו' והמלו' גובה מהן ועד"ר דעת החולקין ע"ז עכ"ל הסמ"ע ועיין בש"ך שמחלק בין בגדים שעש' לה הבעל דיכול למכרם ולמשכנם בע"כ ובגדים שהכניס' לו א"י למכור ולהשכין שלא מדעת' ועיין באבן העזר סוף סימן ע"ג בב"י ע"ש * ומה שיש לדקדק על מ"ש עוד המרדכי דאם עדיין נשארו הבגדים ביד האשה נאמנת בשבוע' שהבעל משכנם שלא ברצונה ע"כ הרי עכ"פ מחויבת להחזיר המעות מכח תקנת השוק ומצאתי ישוב לזה ממ"ש הש"ך בריש סימן שנ"ו בשם תשו' ר"מ אלשיך דאם דבד הגנוב בא ליד הבעלים א"צ לקיים תקה"ש ע"ש ובזה ניחא גם כאן וק"ל.
(טו) שומר: והפסיד כנגד מעותיו אבל ש"ש לא הוי אפי' לרב יוסף דליכא מצוה וא"ל דמ"מ ליהוי ש"ש מטעם שצריך לשטחה ולנערה אף שלא הלוה לו דהכא כיון שנתנו לו להשכינה אצל עובד כוכבים א"י לשטחה לפי שהלה סובר שהוא ביד עובד כוכבים ודמי להיה עמו במדינ' דסוף סימן רצ"ב ולפ"ז אם א"ל זה שנתן משכון אחר לעובד כוכבים ומשכונו הוא אצלו צ"ע לדינא עכ"ל הש"ך.
(טז) הלוהו: כ' הר"ן בתשובה סימן י"ט על ראובן שהשאיל ספר לשמעון ושמעון מניח בידו ספר אחר למשכון ונשללו משניהם אותן הספרי' לימים החזירו לראובן אותו ספר שהיה ממושכן ביד ראובן משמעון והשיב שחייב להחזיר לשמעון דאין שמעון חייב באונס ספרו של ראובן שהי' בידו ד"מ עכ"ל הסמ"ע ושם בתשובה כתב הטעם דהמשאיל סבר מצוה קעביד וא"כ אין כל הנא' של שואל דטעמא דשואל חייב באונסין מפני שכל הנא' שלו והכא אף המשאיל נהנה בפרוטה דרב יוסף ע"ש והר"ן לטעמי' אזיל דס"ל דהלכה כרב יוסף אבל להפוסקים כרב' הוי שואל גמור וחייב באונסים וא"כ לדידן הוי ספיקא דדינא והמע"ה ואין ראובן חייב להחזיר לשמעון אחרי שהוא מוחזק ולא ה"ל להסמ"ע לכתוב דברי הר"ן בפשיטות עכ"ל הש"ך.
(י) וחזר המלו' והפקידו. נשאלתי בא' שהשאיל ללוה שלו את משכונו על י"ט והלוה הבטיחו עבור זה איזו מחנה אם המלוה רשאי לקבל משום חשש ריבית או כיון דאינו מקבל עבור הלואה אלא עבור שאלת המשכון דלא הי' צריך להחזירו ועבור זה נוחן לו המחנה ☜והשבתי דנראה דהוי ריביח גמור וראי' מדברי התוספות פרק קמא דקידושין דף ח' בהא דאמר ר' יצחק מנין שבע"ח קונה משכון שנאמר ולך תהי' צדקה אם אינו קונה משכון צדקה מניין וכתבו תוספות ז"ל וא"ח איכא צדקה במה שמחזיר לו לשכוב עליו וי"ל דדייק מדכתיב ושכב בשמלתך וברכך ואי לא הוי קונה לי' אם כן כשמברכו העני ה"ל ריבית דברי' ע"כ מבואר מזה דאי לא הוי קנה משכון ומברכו בעח החזרח המשכון הוי ריבית דברי' ומכ"ש אם נוחן לו ממון וכיון דבמשכון בשע' הלואה מידי ספיקא לא נפקא אם קונה משכון מדר"י וגבי קידושין באבן העזר סימן כ"ח פסק רמ"א דאינה מקודשת וכיון דהוי ספיק' דאורייתא באיסור ריבי' ספקו להחמיר ואינו רשאי לקבל אבל אם הי' משכון שלא בשעח הלואה כנון עפ"י בית דין או מדעת הלוה או בזרוע דבזה ודאי קונה משכון וכמ"ש בסק"ב בזה שפיר דמי לקבל ממנו מתנה עבור חזרת המשכון כיון דהוי דידי':
(יא) כיון דבתורת שאלה. ומה"ט נמי לא נעשו מטלטלין אצל בניו ובהגהת מרדכי בשניות כתב בשם הר"מ ב"ר ברוך דאם חזר והפקידו אצל הלוה ומת הלוה נעשו מטלטלין אצל בניו והא דאמרו בפ' המקבל משכנו ומת שומטו מעל בניו היינו דוקא במשכנו עפ"י בית דין דכבר קנהו מדר' יצחק וכו' עיין שם וחימה דהא מוכח בריש אע"פ דאם יחד לה מטלטלין א"צ שבועה כיון דסמיכת' עליהם אלמא אפילו המטלטלין בביתו לא נעשו מטלטלין אצל בניו וכן מבואר בתשובות מוהר"ל סימן תתקע"ג דמטלטלין ודאי לא נעשו אצל בניו ועמ"ש בסימן ס"ז סק"ב: