שולחן ערוך חושן משפט עא כא


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

מלוה שהאמין ללוה שיהא נאמן על השטר לומר שהוא פרוע מועיל נמי גבי יורשים שאם מת המלוה ובאים יורשים לגבות מהלוה נאמן לומר שהוא פרוע אבל צריך לישבע שהוא פרוע אפילו בחיי המלוה אלא א"כ כתב לו שיהא נאמן בלא שבועה ואין המלוה יכול לגבות בשטר זה מן היורשים ולא מהלקוחות אפי' אם אמר הלוה לא פרעתי אין המלוה טורף בשטר זה מהלקוחות דחיישינן לקנוניא ואם טען הלוה בשטר זה ואמר פרעתי מקצתו או כולו והמלוה אומר לא פרע כלום משלם המקצת שהוד' בו ונשבע היסת ואם התנה עליו שיהא נאמן בלא שבועת היסת אינו נשבע כלל:

מפרשים

 

סמ"ע - מאירת עיניים

נאמן לומר שהוא פרוע:    ואין יכולין לומר שטרך ביד אבינו מאי בעי דיכול לומר להו אהימנותא דכתב בו קסמכתי:

אבל צריך לישבע כו':    הטעם כתבתי בר"ס זה והוא דאיכא למימר דלא הימניה המלוה אלא כנגד שטרו דלא יהא המלו' נשבע אשטרו ונוטל אלא. ליהוי כתביע' על פה דנשבע הלוה היסת ונפטר וכן כתב הטור כאן:

ואמר פרעתיו מקצתו והמלוה כו':    כן צ"ל ונמחק הני שני תיבות "או "כולו וגם ברמב"ם ליתנהו:

משלם המקצת וכו':    ונשבע היסת דהנאמנות פטרו משבועה דאורייתא אבל לא מטעם דאין נשבעין אשטרות כמו שכתוב לעיל ס"ס ס"ו ולקמן סי' פ"ח וצ"ה דאין זה מיקרי שטר כיון דיש ללוה נאמנות ואין המלו' יכול לגבות בו ועפ"ר:
 

ש"ך - שפתי כהן

(מה) אבל צריך לישבע כו'. דמסתמא לא הימניה אלא לבטולי שטרא ומ"מ אית ליה עליה תביעת בעל פה ויד בעל השטר על התחתונה כ"כ הטור והפוסקי' ובס' לח"מ סוף פי"ד מה' מלוה הקשה דהא דלעיל סי' מ"ב סעיף ח' אמרי' דיד בעל השטר על התחתונה הוא משום שהנתבע הוא מוחזק ואם כן הכא נמי הרי הלוה מוחזק ע"ש שהאריך בזה והניח בקושי' ולפע"ד לק"מ דהכא כיון שהנאמנות כתוב בשטר של המלוה והמלוה הוא שמוציא השטר מסתמא לא הימני' אלא לבטולי שטרא ולא לענין תביעת בעל פה כן נלפע"ד:

(מו) אפי' בחיי המלוה כו'. כן הוא ל' הטור ולפ"ז משמע דכ"ש הוא דכשמת המלוה צריך לישבע ולפע"ד אינו מוכרח וי"ל דהרי"ף והרא"ש לא מיירי אלא כשהמלו' חי דהא כתבו דטעמ' הוא דצריך לישבע היסת משו' דלא הימני' אלא לבטולי שטרא וה"ל כאלו תבעו ע"פ מנה לי בידך והלה מכחישו צריך לישבע וזה ל"ש אלא כשהמלוה חי שהוא טוענו ברי משא"כ כשמת שאין היורשים טוענים אלא שמא ואין נשבעים על טענת שמא ודוחק לומר דכיון שמוצאים השטר אצל אביהן ה"ל כטוענים אמר לי אבא שאתה חייב לו מנה ועוד דהא באמר לי אבא גופיה דעת הרמב"ם ורוב הפוסקים דאין נשבעים על זה והביא העור סברתו לקמן סי' ע"ה סכ"א. ולשון הרמב"ם בדין זה מדוקדק כאשר כתבתי שכתב סט"ו ממלוה וז"ל מתנה מלוה שיהא נאמן בכל עת שיאמר פרעתי ואינו גובה בשטר זה לא מן היורש ולא מן הלוקח כו' טען הלוה ואמר בשטר זה פרעתי והמלוה אומר לא פרע כו' נשבע היסת כו' עכ"ל ואפש' ס"ל להטור דכיון דהי' חייב לו בודאי אלא שהוא האמינו א"כ כל שמוצאים השטר אצל אביהן ה"ל טענת ברי ועדיף טפי מא"ל אבא וכן מצאתי שוב בהרמב"ם פי"ז מה' מלו' דין ז' שכ' וז"ל יורש שבא להפקיע מן הלוה בשטר שיש בו נאמנות ולוה כל זמן שיאמר פרעתי הרי הלוה נשבע היסת שפרע לשטר זה ונפטר אע"פ שלא כתב לו והרי אתה נאמן על יורשי עכ"ל מיהו יותר נראה לפרש שהיורש טוען ברי שלא פרעת לאבא ולא הוצרך הרמב"ם לפרש זה משום דלא אתא אלא לאשמועינן דמהני הנאמנות גם נגד היורש ואולי גם כוונת הטור כן במ"ש אפי' בחיי המלוה לומר דכ"ש כשמת המלוה צריך לישבע כשהיורשים טוענים ברי בדוקא וצל"ע:

(מז) ואין המלו' יכול לגבות בשטר זה מן היורשים כו'. הוא ל' הרמב"ם פט"ו מה' מלוה ומשמע מלשון זה דאף שאין היורשי' טוענים כלום טוענים אנן להו שפרע וכן משמע להדי' בבעה"ת סוף שער נ"ז ובטור שכן הוא דעת הרמב"ם וכן היא להדיא בהרב המגיד שטעם הרמב"ם שאינו גובה מן היורשי' לפי שטוענים להם כל מה שהי' הלו' יכול לטעון ולפ"ז קשה על המחבר שכאן העתיק ל' הרמב"ם ובסעי' כ"ב כ' שיש מי שאומר שחייבים לפרוע אא"כ הביאו עדים שאביהם אמר לפניהם שהוא פרוע והיא דעת הרא"ש והוא ודאי חולק על הרמב"ם וכמ"ש לקמן ס"ק נ' וכן משמע להדי' בטור וצ"ל שהמחבר סמך עצמו אמ"ש לקמן:

(מח) ולא מהלקוחות דחיישי' לקנוניא (עיין בתשו' מהרשד"ם סי' רכ"ח) . אין להקשות מכאן למה שכתבתי לקמן סי' ק"ו דאפשר דבשטר שאינו מקויים טורף ממשעבדי אע"פ שאינו חשוב שטר אלא ע"פ הלוה דשאני הכא כיון דנתן ללוה נאמנות איתרע ליה וה"ל כנפל א"נ שאני התם כיון דמדאורייתא לא בעי קיום ואוקמה אדאוריית' וכמ"ש שם ודוק:

(מט) ונשבע היסת. דהנאמנות פטרו משבוע' דאורייתא כ"כ ה"ה והסמ"ע. ובב"ח ובס' גדולי תרומה ביארו יותר דהא טעמא דמודה מקצת חייב ש"ד משום דבכולי בעי דליכפרי' והאי דלא כפריה משום דאין אדם מעיז כו' וכדלקמן סימן ס"ה ס"ק ז' והכא כיון דאיכא נאמנות מעיז וכתב הסמ"ע אבל לא מטעם דאין נשבעים אשטרות כמו שכתב לעיל סימן ס"ו ולקמן סימן פ"ח וצ"ה דאין זה מיקרי שטר כיון דיש ללוה נאמנות עכ"ל ולא ידעתי מה ענין אין נשבעים אשטרות דלעיל סי' ס"ו לכאן דהתם תובע ממנו השטרות ואין גופן ממון משא"כ הכא ואולי ט"ס הוא:
 

באר היטב

(לו) לישבע:    דיד בעל השטר על התחתונ' כן כתב הטור והקש' בס' לט"מ דהא הטעם הוא משום שהנתבע הוא מוחזק כמו שכתבתי לעיל בסי' מ"ב ס"ח וא"כ הכא נמי הרי הלו' מוחזק ע"ש שהאריך בזה והניח בקושיא ול"נ דלק"מ דהכא כיון שהנאמנות כתוב בשטר והמלו' הוא מוצי' השטר מסתמא לא הימניה אלא לבטולי שטרא ולא לענין תביעת בע"פ עכ"ל הש"ך (והט"ז הקש' דלמ' לא האמין לו אלא בפניו שלא יעיז נגדו כמ"ש בס"כ וי"ל דא"כ הי' יותר קלקול ללו' ממה שמועיל בנאמנות כי יסמוך ע"ז ויפרע בלא לקיחת השטר ואחר מיתת המלו' יצטרך לפרוע שנית להיורש משא"כ בס"כ בנאמנות המלו' שאין חשש בזה עכ"ל).

(לז) אפילו:    כן הוא ל' הטור ומשמע דכ"ש הוא דכשמת המלו' צריך לישבע ולע"ד אינו מוכרח וי"ל דהרי"ף והרא"ש לא מיירי אלא כשהמלו' חי שהוא טוענו ברי משא"כ כשמת שאין היורשים טוענים רק שמא שאין נשבעין עליה ואולי גם כונת הטור במ"ש אפי' בחיי כו' דמשמע כ"ש כשמת היינו כשהיורשים טוענים ברי וצל"ע ש"ך.

(לח) היורשים:    מל' זה משמע דאף שאין היורשים טוענים כלום אנן טענינן להו שפרע ובסכ"ב כת' המחבר דיש מי שאומר שחייבים לפרוע אא"כ הביאו עדים שאביהם אמר כו' והוא דעת החולק ע"ז וצ"ל שסמך עצמו על מ"ש לקמן. שם.

(לט) לקנוני':    א"ל מכאן למ"ש בסי' ק"ו דאפשר דבשטר שאינו מקויים טורף ממשעבדי אע"פ שאינו חשוב שטר אלא ע"פ הלו' דשאני הכא כיון דנתן נאמנות ללו' איתרע ליה וה"ל כאילו נפל א"נ התם דמדאוריית' לא בעי קיום אוקמוה אדאוריית' וע' בתשובת רשד"ם סי' רכ"ח. שם.

(מ) היסת:    דהנאמנות פטרו משבוע' דאוריית' כ"כ הסמ"ע ובב"ח ובס' ג"ת ביארו יותר דהא טעמ' דמוד' מקצת חייב ש"ד משום דבכולי בעי דליכפר' כו' דאין אדם מעיז כמ"ש בסי' ע"ה והכא כיון דאיכ' נאמנות מעיז וכת' הסמ"ע אבל לא מטעם דאין נשבעין אשטרות כמש"ל סי' ס"ו לקמן סי' פ"ח וצ"ה דאין זה מיקרי שטר כיון דיש ללו' נאמנות ע"כ ולא ידעתי מה ענין אין נשבעין על שטרות לכאן דהתם תובע ממנו השטרות ואין גופן ממון משא"כ הכא ואולי ט"ס הוא עכ"ל הש"ך (והט"ז כ' טעם אחר שפטור מש"ד גם הגאון ח"צ בהגהותיו שם נתן טעם נכון בזה ע"ש).

פירושים נוספים


▲ חזור לראש