שולחן ערוך חושן משפט סט ו
<< · שולחן ערוך חושן משפט · סט · ו
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
שולחן ערוך
אם ראובן הוציא פסק על יורשי שמעון שאביהם נתחייב לו שבועה על עסק תביעת ממון והם אומרים שמא נשבע לך או פרע לך פטורים אף בלא שבועה אלא מחרימים סתם במעמד היורשי':
מפרשים
סמ"ע - מאירת עיניים
פטורים אף בלא שבועה: עפ"ר שם הוכחתי דאפי' אם ידוע שלא נשבע אביהן אפ"ה הם פטורין כיון דלא הי' חייב אביהן ממון ודאי ואיכא למימר אם היה חי היה נשבע דלא עדיף חיוב שבועה זו דבפסק דין מכל כת"י דאביהן דנפק עליהן דאף דאביהן עכ"פ היה חייב לישבע היסת שפרע אפ"ה היורשים פטורים בלא שבועה וכנ"ל:
הג"ה עיין בטור שסיים וכתב בס"ס זה ז"ל כתב לו בכתב ידו ונתנו לו בפני עדים זהו שט"ח גמור וגובה ממשעבדי משעת מסירה דקי"ל עידי מסירה כרתי כו' ונראה דר"ל שכתב לו בל' חתימת מטה שחייב לו ומסרו לו בפני עדים דמכת"י כזה איירי כל הסי' והמחב' ומור"ם קצרו ולא כתבוהו כאן דסמכו אמ"ש בס"ס מ' ובס"ס נ"א ע"ש ואף דאין ענינם ענין א' ממש ס"ל דאין לחלק אלא לעולם עדים מפקי קלא וגם יש סברא דכ"ש הוא הואיל והוא כת"י ובס"ס מ' כתב הטור והמחבר דיש גאונים מצריכים שיאמר לעדים שמסרו בפניהן חתמו והעידו שנמסר בפניכן ועמ"ש שם:
ש"ך - שפתי כהן
(לא) פטורים אף בלא שבועה כו'. כתב הסמ"ע דאפי' ידוע שלא נשבע פטורים היורשים כו' ע"ש וכ"כ בבדק הבית וכן משמע לקמן סי' פ"ז סעיף ל"ב וכתב עוד בבעה"ת דמ"ש מחרימים סתם היינו דמחרימים שלא שמעו מאביהם שהיה חייב אותו ממון ולא פרעו וע"ש (עי' בתשובות מהר"ש כהן ס"ב סי' פ"ד ובתשו' מהר"ר יוסף טראני סי' ע"ב וסי' קי"ב דף קל"ט ע"ב) מדין עידי מסירה כרתי עיין לעיל ס"ס מ' וס"ס נ"א ומ"ש שם:
באר היטב
(כ) פטורים: ואפי' אם ידוע שלא נשבע אביהן אפ"ה פטורים כיון דלא היה אביהן חייב ממון ודאי ואיכא למימר אם היה חי היה נשבע ועיין בסוף סימן מ' דאם כתב ומסר כת"י בפני עדים זהו שט"ח גמור וגובה ממשעבדי משעת מסירה דקי"ל עידי מסירה כרתי עכ"ל הסמ"ע ועי' בתשו' רש"ך ס"ב סי' פ"ד ובתשו' מהרי"ט וסי' ע"ב וס' קי"ב.
קצות החושן
(ז) אפילו בלא שבועה. ואפילו ידוע שלא נשבע אביהן סמ"ע. ונסתפקתי אם הי' פסק לישבע שבועת התורה ולא נשבע ומת אם היורשין מתויבים לשלם דכאן מיירי בשבועת היסת אבל שבועת התורה צריך לישבע או לשלם וכיון שמת ולא נשבע רמי חיובו עלי' לשלם ומהא דאמרינן שבועת ה' תהי' בין שניהן ולא בין היורשין לאו ראיה דהתם הי' החיוב על היורשין דאמרי תמשין ידענא ותמשין לא ידענא ועל אביהם לא היה חיוב שבוע' אבל כאן שהי' כבר פסק על אביהם לישבע כבר נתחייב בתשלומין אם לא ישבע ומחויבין היורשין לשלם מנכסי אביהן ונראה דדבר זה תליא במחלוקת הקודם שבין הראשונים בענין מתוך שאיל"מ היכא דלא הוי ליה למידע ועייין בעל המאור פרק המוכר גבי שטר כיס היוצא על היתומים וז"ל וראיתי בפירוק קושיא זו סברות רבות יש מי שסובר לומר היינו טעמא דלא טענינן ליתמי נאנסו דאם כן ה"ל מתוך שאינו יכול לישבע משלם כו' והר"ר אברהם דחה זו הסברא ואמר דלא אמרינן מתוך שאינו יכול לישבע משלם אלא בענין היו שניהם חשודין דאיכא גבי לוה ריעותא דחשדא אי נמי גבי תמשין ידענא דריע נמי טענתיה מ"ש דידע בהני ובהני לא ידע אבל הכא דגבי אביהם לא הוי ריעותא דאלו הוי קיים הוי נשבע ופטור נפשי' לא אמרינן הכי והביא ראי' לדבריו מדברי ר' חננאל ז"ל ולא הי' צריך לטעם שאמר ולא לראי' שהביא כי הטעם והראי' מן הכתוב ומן ההלכה דתני אמי שבועת ה' תהי' בין שניהם ולא בין היורשין אלמא שאין על היתומים לעולם שבועת התורה בטענת א"י ולא אמרי' בי' מתוך שאינו יכול לישבע משלם עד כאן לשונו והנה מדברי הר"ר אברהם למדנו בטעמא דפוסקים דהיכא דלא ה"ל למידע לא אמרינן מתוך שאינו יכול לישבע משלם והוא משום דלא אמרינן מתוך אלא היכא דריע טענתי' או משום חשדא או משום דלא ידע במקום דה"ל למידע והיינו נמי טעמא דיורשין פטירי משום דלא ה"ל למידע וכמו שכתב הרא"ש פ' הכונם ולא ריע טענתי' ואם כן לפ"ז נראה דה"ה אם נתחייב אביה' שבועת התורה ומת לא אמרינן לשלם כיון דלא ריע טענתי' וה"ה אם נתחייב שבועת התורה ואח"כ נעשה חשוד כיון דבשעת טענה לא ריע לא אמרינן מתוך:
אבל לפי שטת הרמב"ם ודעימי' אפילו היכא דלא ריע טענתי' כיון דלא ה"ל למידע נמי אמרינן מתוך שאינו יכול לישבע משלם וטעמא דיורשין פטירי משום דאינהו לאו בעל דין וטענינן להו טענתא דאביהן וכמ"ש בש"ך סימן ע"ב אבל אם נתחייב שבועה ואח"כ נעשה חשוד אמרינן מתוך וישבע שכנגדו כיון דלא בעי ריע טענתי' וה"ה נתחייב שבועה ומת אפשר דהוה מתוך שאינו יכול לישבע משלם שוב ראיתי במוהרי"ק שורש ק"כ שכתב ז"ל ולא מבעיא היכא שהי' האב רוצה לישבע אלא אף על גב שלא הי' האב רוצה לישבע אפילו הכי פטירי היתומי' מלשלם כדמוכח בפ' המפקיד דף ל"ד אמתני' דשלם ולא רצה לישבע דבעי תלמוד' התם אמר הריני משלם ומת ואמרו בנים אין אנו משלמין מהו מהדר קא הדרי או דלמא כו' משמע בהדיא דמצי בנים למימר אין אנו משלמין ואף על גב דאמר אביהם הריני משלם כ"ש היכא שלא נתרצה האב לשלם ואפילו בשבועת השומרין דהוי דאורייתא ואין צ"ל באינך שבועת דרבנן כגון שבועת השותפיסן והאפוטרופסין וזה פשוט כביעתא בכותחא עד כאן לשונו. ואולי סבור' לי' למוהרי"ק כשטת תוספות והרא"ש דהיכא דלא ה"ל למידע לא אמרינן מתוך אבל לפי שטת הרמב"ם ודעימי' נראה דכיון דמת ואינו יכול לישבע משלם וכמ"ש וראיית מוהרי"ק לענ"ד אינו מוכרח דהא התם בעי נמי בדידי' אמר הריני משלם וחזר ואמר איני משלם מהו מהדר קא הדר וכתבו תוספות והרא"ש שם דודאי אינו יכול לחזור בתר דאמר הריני משלם אלא דאם חזר ואמר איני משלם לא מקני לי' כפילא משום דאטרחי' בי דינא ועיין שם ואם כן הוא הדין גבי יורשין ודאי מחייבי לשלם כיון דכבר אמר אביהם הריני משלם אלא דאיבעי אי נימא מהדר קא הדרי לא מקני כפילא משום טירחא דבי דינא. ועוד דמוכח ע"כ דיורשין לא מצי הדרי דאם נימא דמצי הדרי ופטירי מלשלם אם כן ודאי לא מקני לי' כפילא כיון שאין עליהם חיוב שבוע' וכמ"ש בסימן רצ"ה דהיכא דאי' עדים שנאנסו דא"צ שבוע' לא מקני כפילא ע"ש. אלא פשוט הדבר דיורשין לא מצי הדרי אלא דאיבעי משום טירחא דבי דינא ולכן יראה בנתחייב שבועה ומת הוי ספיקא דדינא וכמ"ש דתליא במחלוקת הקדו' בענין מתוך שאינו יכול לישבע משלם ולא הוי לי' למידע ויש לחלק וצריך עיון ☜וה"ה נתחייב שבוע' ואח"כ נעשה חשוד וכמ"ש מיהו הי' חשוד בשעת שבועה ואח"כ עשה תשובה לא מבעיא לדעת הר"ר אברהם משום דריע טענתי' דחשוד אם כן ה"נ בשעת הדין כבר ריע טענתי' ואמרינן מתוך אלא אפילו לדעת הרמב"ם ודעימי' דאין חילוק בין ריע טענתי' או לא מכל מקום כיון דהי' כבר חשוד בשעת טענה וה"ל בדין מתוך שאינו יכול לישבע משלם וכשנגדו נשבע ונוטל לא הדר דינא אפילו עשה תשובה אח"כ ועמ"ש בסימן ל"ד סק"א: