שולחן ערוך חושן משפט סו לט
<< · שולחן ערוך חושן משפט · סו · לט · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
שטרות אין נשבעים עליהם אפילו הודה במקצת או שיש עליו עד אחד ה"ז פטור משבועת התורה אבל נשבעים עליהם היסת אם היתה שם טענת ודאי.
- (וכן נשבעים עליהם ע"י גלגול) (הרי"ף והרא"ש פרק שבועת הדיינים) (וע"ל סי' צ"ה):
מפרשים
אין נשבעין עליהן כו': דנתמעטו ג"כ מדכתיב כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים וע"ל ריש סי' צ"ה ואפי' אם טוען עליו התובע שראה שהזיקן בידים והוא כופר א"צ לישבע ע"ז ש"ד כ"א היסת מדרבנן ואם טוען עליו שראה שפשע בשמירתו ונגנבו או נשתברו אפי' מודה בזה הנפקד או הנשכר לשמרן פטור וכמ"ש בסעיף שאחר זה:
(קכד) שטרות אין נשבעין עליהן כו' כתב הרב המגיד פ"ב מה' שכירות בשם המפרשים דה"ה משבועה שאינו ברשותו פטור וכ"כ הר"ן בפרק שבועת הדיינים בשם הרשב"א וז"ל וכתב הרשב"א בשם מקצת מרבותינו הצרפתים ז"ל דשומר חנם פטור אף משבועה שלא שלח בה יד ושאינו ברשותו דמכל שבועות פטרו הכתוב ואינו מורה שיהא פטור משבוע' שאינו ברשותו דכיון דשבועה זו תנאים תקנוה משום שמא עיניו נתן בה עכ"ל ר"ן. ולפע"ד הרשב"א לא קאמר אלא משבועה שאינו ברשותו דהוי מדאוריית' וכדגרסי' בש"ס פ' הגוזל דף ק"ז וריש פ' שנים אוחזין ג' שבועות משביעים אותו שבומה שלא פשעתי בה שבועה שלא שלחתי בה יד שבועה שאינ' ברשותי והיינו כשיהא פטור משבועה זו מתשלומין צריך לישבע ש"ד שאינו ברשותו (דהיאך יפטר מתשלומין דהא אפשר שהפקדון הוא תחת ידו לכך צריך לישבע ש"ד שאינו ברשותו דהיינו שנגנב או נאבד) ובכה"ג קאמר הרשב"א דבשטרות וכל הנך דאימעטו משבועה זו והיינו דכתב הרשב"א דמכל שבועות פטרו הכתוב הרי להדיא דמיירי בשבועה דאורייתא והיינו דנקטה נמי דומיא דשלא שלחתי בה יד דהוי דאורייתא. ואין להקשות א"כ מאי קמ"ל י"ל משום דפשטא דמלתא דמתני' משמע דש"ח אינו פטור רק משבועה דלא פשעתי מדקתני שומר חנם אינו נשבע נושא שכר אינו משלם קמ"ל דמכל שבועות פטרו הכתוב אבל שבועה שאינו ברשותו דתקנת חכמי' בחידש רב הונא בש"ס פרק המפקיד דף ל"ד מטעם דחיישינן שמא עיניו נתן בם גם הרשב"א מודה דחייב בשבועה זו ולענין הלכה אע"ג דמדברי הרמב"ם נראה שפטור מכל שבועה וכמ"ש הרב המגיד בפרק ה' מה' טוען שנראה בדעת הרמב"ם שא"צ לישבע שאינו ברשותו אף מדרבנן וכן משמע מתשו' הריטב"א שהביא ב"י שהבאתי לקמן ס"ק שאח"ז מ"מ נ"ל עיקר כהר"ן וכמו לקמן וכן ראיתי לקמן סי' צ"ה סעיף י' בבית חדש שכתב דנראה עיקר כהר"ן דצריך לישבע מדרבנן שאינו ברשותו. אך מה דכתב שם שם רשב"א והטור חולקין אינו מוכרח לפי ע"ד דדעת הרשב"א נראה כמו שכתבתי והטור נמי אפשר דמדאורייתא קאמר לאפוקי מהראב"ד בהשגות פ"ה מס' טוען דס"ל דאף מדאורייתא צריך לישבע שאינו ברשותו כן משמע פשט דברי הראב"ד למדקדק בדבריו וטעם סברתו נ"ל משום דודאי מפשיעה ושליחות יד פטור משום דאי לאו קרא אפי' שאר דברים לא היה צריך לישבע שלא פשע ושלא שלח בו יד אלא דגלי לן קרא דישבע והלכך שטרות וחברייהו דאימעטו משבועה מהנך שבועות אימעטו אבל שבועה שאינו ברשותו אפי' אי לאו קרא הוה מחייבי' ליה מסברא דהיאך יעלה על הדעת שיפטר בלא שבועה דשמא ברשותו הוא ולא שבקת חיי לכל מפקידין (גם מ"ש ה"ה פ"ה מה' טוען דשבועה שאינו ברשותו היא מצד גלגול כמו שנתבאר פ"ד מה' שאלה הוא תימא דאדרבה עיקר השבועה היא שאינו ברשותו וכמ"ש הוא עצמו שם בריש פ"ד מה' שאלה מביאו הב"י לקמן סי' רצ"ד סעיף ה' וכבר תמה עליו הלחם משנה פ"ה מה' טוען והניחו בצ"ע ע"ש) והיינו שכתב הראב"ד תימה גדול הוא זה ואולי ברשותו הוא וכופר הוא בו כו' כנ"ל דעת הראב"ד ואף שמדברי ה"ה שם נראה לכאורה דלהראב"ד א"צ לישבע אלא דרבנן מ"מ נ"ל כוונת הראב"ד כמ"ש (אין להקשות א"כ איך מתורץ מה שהקשה הב"ח לקמן סי' צ"ה על הראב"ד מסוגיא דפרק הזהב ד' נ"ח דפריך ממתני' דשקלים כו' ע"ש וכ"כ הנ"י פרק הזהב הוכחה זו דפטור אף משבועה שאינו ברשותו אבל לפע"ד לא מוכח מידי דמשמע ליה לש"ס דמתני' דשקלים מיירי דנשבע שלא פשע מדקתני ונגנבו או נאבדו נשבעין לגזברין דאל"כ הו"ל למיתני ואומרים שנגנבו או נאבדו נשבעין לגזברין וק"ל) ואהא פליג הטור אבל מדרבנן י"ל דמודה הטור וכן נראה עיקר חדא דאף מדאורייתא יש לומר דחייב וכדפי' לדעת הראב"ד ואע"פ שהטור כתב על דברי הראב"ד ולא נהירא דכיון דפטרו מעיקר השבועה הטור נמי משאר השבועות לפי מה שכתבתי נתיישבה השגה זו של הטור ואף דנראה לומר שדעת הטור דכיון דאימעטו אימעטו לגמרי מ"מ י"ל כמ"ש דכיון דשבועה שאינו ברשותו מסברא נמי הוה מחייבי' לה לא אימעט'. ותו דנהי דאימעטו מכל שבועות היינו מדאורייתא אבל כיון דמדרבנן נשבע ג"כ שאינו ברשותו א"כ הא קי"ל דמדרבנן נשבעים על עבדי' ושטרות וקרקעות וכדאיתא בש"ס פ' הכותב (דף פ"ז ע"ב) דאפי' שבועות המשנה נשבעים עליהן ואע"ג די"ל דלא תקנו שאינו ברשותו רק כשבא לשלם וליכא אלא חשש דעיניו נתן בו אבל כשאינו משלם לא תקנו דלא חששו' שיגזול את שלו לגמרי מ"מ נראה דאיפכא מסתברא (וכן נראה מדברי הה"מ שם דכ"ש דהיכא דאינו משלם שיש חששא זו ע"ש ודוק) דכיון דאפי' היכא דמשלם חששו לשמא עיניו נתן בו כ"ש כשאינו משלם דאל"כ לא שבקת חיי לכל מפקידי שטרות דיאמר אבד ויפטר לגמרי:
(קכה) אם היה שם טענות ודאי. בב"י מביא תשובת הריטב"א בטוען החזרתי בשטרות אי צריך לישבע כאן דנאמן במגו דנאנסו ובנאנסו לא היה צריך לישבע דאין נשבעין על טענת שמא ויש מחלוקת רבותיו בזה ומשמע מדברי הריטב"א דהעיקר דצריך לישבע וכן נ"ל עיקר (ועיין מ"ש לעיל סי' ס"ד ס"ק ז') וכן נ"ל מדברי הרמב"ם פרק ה' מה' טוען דין י' דחייב שכתב שם שטר מסרתיו לך להד"מ ישבע היסת ואה אמר הנתבע אמת מסרת לי ואבד הרי זה פטור אף משבועת היסת עכ"ל ומביאו רי"ו ני"ד והטור לקמן סי' צ"ה והא התם בטוען להד"ה אית ליה מגו דאבד ואפ"ה חייב וכן נראה דעת המחבר שסתם וכתב נשבעין היסת אם היה שם טעות ודאי וכן נראה להדיא מדבריו בבדק הבית ע"ש (ועיין מ"ש לקמן סי' צ"ה ס"ד) מ"מ למ"ש לעיל בס"ק הקודם דמ"מ צריך לישבע שאינו ברשותו א"כ בטוען החזרתי פשיטא דהיסת מיהא בעי דאע"ג דיש לו מגו דנאנסו מ"מ גם אם טוען נאנסו היה צריך לישבע מדרבנן שאינו ברשותו ולא נ"מ הכא מידי מיהו נ"מ בעלמ' דהיכא דאיכ' שבועת היסת משום טענת ברי אע"ג דיש לו מגו דהיה טוען טענה דלא היה צריך לישבע משום טענת שמא צריך עכשיו לישבע היסת:
(צא) נשבעים: עיין בש"ך שהאריך בדין זה ודעתו דעכ"פ נשבעין על השטרות שבועה שאינו ברשותו מה שחידש רב הונא בש"ס דחיישינן שמא עיניו נתן בה ע"ש.
(צב) ודאי: בב"י מביא תשובת הריטב"א בטוען החזרתי בשטרות אי צריך לישבע כיון דנאמן במגו דנאנסו ובנאנסו לא היה צריך לישבע דאין נשבעין על טענת שמא ויש מחלוקת רבותיו בזה ומשמע מדבריו דהעיקר דצריך לישבע וכן נרא' לי עיקר וכ"מ מדברי הרמב"ם כו' וע"ל סימן צ"ה ס"ד ומ"מ למ"ש לעיל דעכ"פ צריך לישבע שאינו ברשותו אם כן בטוען החזרתי פשיטא דהיסת מיהא בעי דהא אף אם טען נאנסו היה צריך לישבע שאינו ברשותו מיהו נ"מ בעלמא היכא דאיכא שבועת היסת משום טענת ברי אע"ג דיש לו מגו דטען טענה דלא היה צריך שבועה משום טענת שמא צריך עכשיו לישבע היסת עכ"ל הש"ך.
(מה) אין נשבעין. ואפילו משבועה שאינו ברשותו פטור מן התורה אלא שדעת הראב"ד פ"ח מטוען דאינו נפטר משבועה זו וטעם לסברא זו כתב הש"ך דכיון דשבועה שאינו ברשותו מסברא ראוי לחייב אפילו אי לאו קרא ולכן אמרינן דהתורה לא פטרה שטרות משבועה אלא שבועה שלא פשעתי דאינו מסברא אלא מצד גדרת הכתוב והיינו שכתב הראב"ד ז"ל תימא גדול הוא זה ואולי ברשותו הוא וכופר הוא בו ע"כ. ובמ"ל פ"ת מטוען כתב דהרשב"א בתשובות סימן תתק"פ כ' בפשיטות כדברי הראב"ד דצריך לישבע על שטרות שבועה שאינו ברשותו והוסיף מדילי' גם כן דצריך לישבע גם כן שלא שלת בה יד עיין שם וקשה לי למה ישבע שלא שלת בה יד הא אפילו שלת בה יד נמי ליפטר כיון דשטרות אין נגזלין ואימעט מדין גזילה וגזל קרקע ושטפה נהר פטור כמבואר פ' הגוזל וכן עבדים ושטרות ואפשר דשליחות יד תמירא מגזילה כיון שהיה שומר עליהן וצריך עיון והר"ן בפ' שבועת הדייני' כתב ז"ל וכתב הרשב"א בשם מקצת רבותיו הצרפתים דש"ת פטור אפילו משבועה שאינו ברשותו ושלא שלת בה יד דמכל שבועות פטרו הכתוב עיין שם ואולי הא דידי' הא דרבי':