שולחן ערוך חושן משפט סו לז


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

גר שהיה לו מלוה בשטר על ישראל ומכר השטר לישראל ומת הגר פקע ליה ונפטר הלוה:

מפרשים

 

פקע ליה ונפטר:    וז"ל שם דכיון שאם מחלו הגר הוי מחול משום דשיעבוד גופו של לוה נשאר אצלו גם כי מת פקע ליה ונעשה הפקר וזכה הלוה בגופו דעצמו וה"ל דומיא דמשכנו של ישראל שהוא ביד גר ומת שלא זכה המחזיק כו' עכ"ל וכמ"ש הטור בסי' ע"ב סעיף ל"ט ע"ש:
 

(קיח) גר כו' פקע ליה כו'. כ"כ הבה"ת שער נ"א סוף חלק ו' שכן הסכימו המורים דה"ל דומיא דמשכון של ישראל ביד עכו"ם שלא זכה המחזיק בו דפקע ליה במיתת הגר עכ"ל ואני חפשתי בכל המחברים קדמונים ואחרונים ולא מצאתי מי שהורה כן וגם לא דמי כלל למשכון של ישראל ביד עכו"ם דהתם כיון דאין לעכו"ם על המשכון רק שעבוד ולא קנה ליה משכון כלל דעכו"ם מישראל לא קני משכון לכ"ע אף שלא בשעת הלואתו וכ"ש בשעת הלואתו א"כ כשמת פקע שעבודי' והא אלו הוה ישראל מהדר לי' זוזי דיליה הוה צריך עכו"ם לאהדורי ליה משכוניה משא"כ הכא דקני לי' לשטרא קנין גמור בכתיבה ומסירה ואלו הוה מוכר מהדר לי' מעותיו לא הי' המקח חוזר בע"כ של לוקח וא"כ נהי דיכול למחול מ"מ כל כמה דלא מחיל לי' דיליה הוא לגמרי דהא קני לי' קנין גמור ולא מסתברא לומר שבמיתת הגר פקע השטר וכ"ש למאי דקי"ל מכירות שטרות דאוריית' וצ"ע:

שוב מצאתי בריטב"א פ' האיש מקדש שכתב להדיא כדברי ונתתי שמחה בלבי ת"ל וז"ל שם ואלו אנן דאפי' יורש מוחל אמרי' הא כ"ז שלא מחיל היורש המכירה קיימת ואיכא למימר שהלוה נעשה בשעת מתן מעות כאומר משתעבדנא לכל מאן דאתי מחמתך כ"ז שלא תמחול לי ולפיכך גר שמכר שט"ח ואח"כ מת דפקע שעבוד הגוף גובה הלוקח מן הלוה שכבר הוא משועבד לו כ"ז שלא פטרו המלוה או יורשיו והרי זה נכון מפי רבינו נר"ו ע"כ:
 

(פח) פקע:    כתב הש"ך דכ"כ בעה"ת שכן הסכימו המורים דה"ל דומיא דמשכונו של ישראל כו' כמ"ש בסי' ע"ב סל"ט ואני חפשתי בכל המחברים הקדמונים ואחרונים ולא מצאתי מי שהורה כן וגם לא דמי כלל לסי' ע"ב דהתם אין לו עליו רק שעבוד כו' ע"ש.
 

(מב) גר. כ"כ בעל התרומות שער נ"א שכן הסכימו המורים ובש"ך פסק כדברי הריטב"א ע"ש. וז"ל הריטב"א בפ' האיש מקדש וטעמא דשמואל לאו [משום] מכירת שטרות דרבנן וכו' אלא טעמא כדכתב ר"ת דשני שעבודים כו' ואין המלוה יכול למכור שעבוד הגוף דאפילו עבד עברי אין גופו קנוי כו' וכשמוחל שעבוד הגוף מיד נמחל שעבוד נכסים כמוחל ללוה שנמחל הערב וכו' וכ"ת שבכלל הקנאת שעבוד נכסים הרשאה לתבוע ללוה אם כן כשמת המוכר תבטל הרשאה ותבטל המכירה שהרי אינו יכול לתבוע הנכסים שלא יתבע הערב תחלה כדאמרינן התם בדיינא דאתתי' לנכסי הלוה מקמי דליתבע ללוה מסלקין ליה מה"ט ואלו אנן אפילו יורש מוחל הא כל זמן שלא מחלה יורש המכירה קיימת ואיכא למימר שהלוה נעשה בשעת מתן מעות כאומר משתעבדנא לך ולכל מאן דאתי מחמתך כ"ז שלא תמחול. ולפיכך גר שמת וכו' ע"ש. וקשה לי דהא בפרק קמא דגיטין שרצו לו' בטעמא דמעמד שלשתם משום דנעשה כאומר לך ולכל מאן דאתי מחמתך הקשו אם כן הקנה לנולדים מאי אי"ל והאי קושיא נמי [תיקשי] במוכר שטר חוב הקנה לנולדי' מאי אי"ל ולכן נראה לענ"ד דודאי אינו נמכר אלא שעבוד נכסים אבל שעבוד הגוף אינו נמכר אבל לא פקע ונשאר אצל הלוקח שעבוד נכסים שהוא הערב דכיון דהלוה חייב כ"ז שלא מחל לו המוכר הערב גם כן חייב ומאי שהקשה הא לא יתבע ערב תחלה לק"מ דהיינו דוקא שהלוה בפנינו ויכול לתבוע הלוה לא יתבע הערב תחלה אבל אם אין הלו' בפנינו באופן שאינו יכול לתבוע אותו תובע הערב תחלה וכמבואר בסימן ק"ו ולגבי לוקח השט"ח ה"ל כמי שאין הלוה בפנינו והוא רחוק ממדינ' דהא לא קנה שעבוד גופו תובע הערב דהוא שעבוד נכסים וז"ב:

(מג) פקע לי'. ונראה דהיינו דוקא במוכר שטר חוב אבל מוכר משכון ומת הגר כיון דאינו יכול למחול משכון הנמכר דבע"ת קונה משכון אם כן גובה הלוקח ולא פקע במיתת הגר דהא זכה הלוקח בגוף המשכון והא דאמרינן ס"פ הפרה משכונו של ישראל ביד הגר ומת הגר ובא אחר והחזיק בה מוציאין אותו מידו התם כיון דהחזיק בה לאחר מיתת הגר והחוב כבר פקע במיתת הגר אין לו במשכון כלום דנעשה כאלו כבר פרע הלוה דנוטל משכונו אבל זה שקנה המשכון בחיי הגר לא פקע שעבודי' וזה פשוט:

פירושים נוספים


▲ חזור לראש