שולחן ערוך חושן משפט סה ב

וכן יורשי הנפקד לא יחזירו שום שטר שנמצא ברשות אביהם אא"כ יודעים מה טיבו ויש מי שאומר שאם המלוה בעצמו לקחו קודם שבא ליד אחר לא אמרי' ביה יהא מונח ואפי' לקחו מבית היורש קודם שבא ליד היורש

(ומיהו אם היורש מוציא [שטר] כתובת אשה הנפקד אצלו יחזירנו לאשה ולא חיישי' שהיא פרועה) (ב"י בשם הריטב"א):

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

עריכה

וכן יורשי הנפקד כו': קמ"ל בזה דל"ת דוקא כשהנפקד חי דאיכ' ריעות' לפנינו כשאינו יודע שהמלו' הנזכר בשטר הפקידו בידו משא"כ ביורשיו דלא ה"ל למידע וה"א דיחזירו למלו' קמ"ל עוד יש רבות' ביורשים כמ"ש בפריש' בשם הרשב"א ע"ש וצ"ע דבסי' רמ"ג סי"ג פסק המחבר גבי מתנה הנמצ' אצל יורשי הנפקד דיחזירו ליורשי הנותן (ודוחק לחלק דשאני הכא דאינו ידוע מיד מי בא לידו משא"כ התם דיודע שהנותן נתנו לידו אלא שאינו יודע באיז' אופן נתנו לידו) ואפשר לחלק דשאני מתנה די"ל דעדיין לא זכה בהמתנ' ולא הגיע השטר לידו דמיירי שם בשטר מתנה שאין בו קנין מ"ה יחזיר ליורשי נותן (אבל כשהו' בקנין מחזירין להמקבל כמ"ש מור"ם בהדיא בס"ס ר"ן) מה שא"כ בהלוא' כיון דיש שטר כשר לפנינו מורה שהלו' לו אלא דחיישינן שמא פרע לו הלו' כמ"ש המחבר בהדי' בר"ס זה מ"ה לא יחזירו לשום א' מהן ודו"ק:

המלו' בעצמו לקחו קודם שבא ליד אחר: נרא' דהאי ליד אחר ל"ד קאמר אלא ר"ל כל זמן שלא נשמע מפיו דהאחר ספיקתו אף אם כבר בא לידו והמלו' לקחו מידו לא נולד הספק ביד אחר ולא אמר אלא לאפוקי אם כבר אמר אותו האחר השטר מצאתי ואיני יודע מה טיבו שוב אינו מועיל לקיחתו של מלוה כנ"ל ואף ששם בתשובת רשב"א סי' אלף ל"ה כתב כמ"ש המחבר כאן מ"מ אין טעם לדבר:

ה"ג: ומיהו אם היורש מוצי' שטר כתוב' אשה הנפקד אצלו כו' ותיבת הנפקד ל' זכר אשטר קאי:

יחזירנו לאשה כו': ה"ט משום דאין כתוב' עומדת להפרע עד אחר מות בעלה וסיים שם בריטב"א והיא הנותנת שאין היורש נאמן לומר האשה מכרה לי הכתוב' בכתיב' ומסיר' (אפי' לדעת הרי"ף והרמב"ם) או באגב או משכנ' אצלי עכ"ל והא דכ' הרא"ש והביאו המחבר בסמוך בסעיף ה' דשטר נדנית' הנמצ' הוא כשט"ח נ"ל דדוק' קאמר נדוניית' שהיא נתנה לו בשע' שכנס' שהוא עומד להפרע טפי משא"כ כתוב' דאסור לו לפרוע לה בחייו ולהשהות עם אשתו בלא כתוב' ותהא קלה בעיניו להוציא' וכמ"ש בא"ע סי' ק' ע"ש בהגהות א"ע סס"ב ובסי' ק"ב ס"ה:

ש"ך - שפתי כהן

עריכה

(ו) וכן יורשי הנפקד כו'. כ' הסמ"ע וז"ל וצ"ע דבסי' רמ"ג סי"ג פסק המחבר גבי מתנ' שנמצא אצל יורשי הנפקד דיחזירו ליורשי הנותן ודוחק לחלק דשאני הכא דאינו יודע מיד מי בא לידו משא"כ התם דיודע שהנותן נתנו לידו אלא שאינו יודע באיזו אופן נתנו לידו ואפשר לחלק דשאני מתנ' די"ל דעדיין לא זכה בהמתנ' ולא הגיע השטר לידו דמיירי שם בשטר מתנה שאין בו קנין מ"ה יחזירו ליורשי נותן אבל כשהוא בקנין מחזירין להמקבל כמו שכ' מור"מ בהדיא בסוף סי' ר"נ משא"כ בהלוא' כו' עכ"ל ולפענ"ד זה אינו דבהדי' מוכח בש"ס ריש פ"ק דמציע' (די"ג ע"א ודף י"ט סוף ע"א) דאפי' שטר מתנה שאין בו קנין שנמצא לא יחזיר לא לזה ולא לזה וכ"כ הרמב"ם וה' המגיד פי"ח מה' גזלה דין ט' ע"ש ופשיטא דנמצא ביד אביהן דמי לנמצא בשוק וגם ממ"ש הט"ו כאן לא יחזירו שום שטר כו' משמע אפי' שטר מתנ' וכ"ה בהדיא בתוס' דריש מציעא דייתקיאות ואפותיקאות ומתנות בזמן שהנותן מודה יחזיר למקבל ואם לאו לא יחזיר לא לזה ולא לזה כו' בין שמצאן בשוק ובין שמצאן בין שטרותיו של אביו ע"כ אלא העיקר דלקמן סי' רמ"ג מיירי דידוע שהנותן נתנו לידו וכמ"ש שם ואע"פ שהסמ"ע כ' שדוחק לחלק בכך ליתא דאינו דוחק כלל והרי להדיא ס"ל להרא"ש דכשידוע שהוא מיד הנותן מחזירין לו וכמ"ש לקמן סעיף ה' ודוק:

(ז) לא יחזירו כו'. וכן עיקר דלא כהרשב"א בתשו' סי' אלף ל"ה ומ"ש הרשב"א שם וז"ל והיינו דאמר רב נחמן בפ' זה בורר ההיא איתת' דאפק' שטרא ואמר' פרוע' הוא דלא מהימנ' בדאיתחזק שטרא בבי דינא ואמאי דל נאמנות מהכא ה"ל שטר שנמצא ביד שליש ואין אנו יודעים מה טיבו ורבא נמי דא"ל והא אי בעי' קלתי' למה ליה מגו בלא"ה נמי איתרע האי שטרא אלא ודאי ש"מ דלא מרעינן שטר שנמצא ביד אחר ואין אנו יודעין מה טיבו אלא כשהשטר יוצא מתחת יד שליש והוא מרע מחמת שהוא שליש ונאמן משניהם עכ"ל נלפע"ד דלאו ראיה כלל דודאי אפי' בלא נאמנות יהא מונח אלא דרב נחמן לא הימנא לענין להחזירו ללוה שיתקרע השטר לגמרי ולכך פריך רבא והא אי בעי' קלתי' ותהא נאמן שהוא פרוע להחזירו ללו' ויקרע השטר ולהאי לישנא כיון דאתחזק בבי דינא תו לא מהימנת ויהא מונח מיהו האי לישנא אתותב התם בסוף פרק זה בורר וקי"ל כלישנ' קמא דאפילו אתחזק בבי דינא נאמן השליש לגמרי לבטולי השטר דשליש נאמן אפילו לית ליה מגו השתא וכמו שהוכחתי לעיל ריש סי' נ"ו באריכו' והבאתי שם דברי הרשב"א גופי' כן ע"ש:

(ח) קודם שבא ליד אחר כו'. כ' הסמ"ע נראה דהאי ליד אחר ל"ד קאמר אלא כל זמן שלא נשמע מפיו דהאחר ספיקתו כו' והבית חדש השיג עליו ע"ש:

(ט) ומיהו כו' כתובת אשה כו'. כתב הסמ"ע היינו טעמא משים דאין כתיבה נגבת מחיים כו' והא דכתב הרא"ש והמחבר בס"ה נ"ל דדוקא קאמר נדוניית' משא"כ כתובה כו' ע"כ ולא דק בחנם דחק דפשיט' דמדינא אף בכתובה חיישינן לפרעון כשנמצא ביד אחר ולאחר שנתארמל' וכדאי' להדיא בש"ס פ"ק דמציע' (דף ז' ע"ב) ופוסקים וכן הריטב"א גופיה שם וכמ"ש סי"ב סקל"ב אלא הכא היינו מצד המנהג כמ"ש בריטב"א שהביא ב"י מנהג הוא בגלילותינו שהיורש מחזיר לאשה שחזקה שהיא הצניעה כו' וכ"כ בע"ש שכן דרך הנשים להפקיד כתובתן כו' והרב קיצר בדבר ולפי זה היכא דאין מנהג ברור חישינן לפרעון ודוק:

באר היטב

עריכה

(ח) יורשי: כתב הסמ"ע דקמ"ל בזה דל"ת דהיורשים לא ה"ל למידע ויחזירו למלו' קמ"ל וצ"ע דבסי' רמ"ג סי"ג גבי שטר מתנ' שנמצא אצל יורשי הנפקד פסק המחבר דיחזירו ליורשי הנותן ואפשר לחלק די"ל דמיירי שם בשטר שאין בו קנין דעדיין לא זכה בהמתנ' משא"כ בהלוא' דיש שטר כשר לפנינו ומודה שהלו' לו רק דחיישינן שמא פרע לו מש"ה לא יחזירו לשום אחד מהן והש"ך חולק ע"ז וכתב דבהדיא מוכח בש"ס דאפי' שטר מתנה שאין בו קנין שנמצא לא יחזיר לא לזה כו' ופשיטא דנמצא ביד אביהן דמי לנמצא בשוק וכן הוא בהדיא בתוספתא אלא העיקר דבסי' רמ"ג מיירי דידוע שהנותן נתנו לידו ובהדיא ס"ל להרא"ש דבכה"ג מחזירין לו עכ"ל וע"ש.

(ט) אחר: כתב הסמ"ע נרא' דלאו דוקא קאמר אלא אפי' בא ליד אחר כל זמן שלא נשמע מפי האחר שיש בו ספק ואינו יודע מה טיבו ולקחו המלו' מידו לא אמרינן ביה יהא מונח והב"ח השיג עליו וע"ש עכ"ל הש"ך (והט"ז הסכים לדעת הסמ"ע וכתב דבהרשב"א משמע בהדיא כן ודלא כהב"ח שהגיה דברי הרשב"א ע"ש).

קצות החושן

עריכה

(ג) וכן יורשי הנפקד. והרשב"א בתשובה סימן אלף ל"ה חולק על זה וז"ל והיינו דאמר ר"נ בפ' ז"ב ההיא אתתא דאפקה שטרא ואמרה פרוע הוא דלא מהימנא בדאתחזק שטרא בבי דינא ואמאי דל נאמנות מהכא ה"ל שטר שנמצא ביד שליש ואינו ידוע מה טיבו ורבא נמי דא"ל והא אי בעי קלתי' למה לי' מגו בלאו הכי נמי איתרע שטרא אלא ודאי ש"מ דלא מרעיק שטר שנמצא ביד אחר ואינו ידוע מה טיבו אלא כשהשטר יוצא מת"י שליש ונאמן משניהם עד כאן לשונו. ובש"ך כתב דלאו ראי' היא דודאי גם בלא מגו לא הוי מועיל השטר כיון דא"י מה טיבו אלא דר"נ לא הימני' לענין להחזירו ללוה שיתקרע השטר לגמרי ולכך פריך רבא והא אי בעי קלתי' ותהא נאמן שהוא פרוע להחזירו ללוה ויקרע השטר ע"ש. ועיין שם בש"ס דהימנה ר"נ א"ל רבא לר"נ כמאן כרבי דאמר אותיות נקנין במסיר' א"ל שאני הכא מגו דאי בעי קלתי' וכיון דלדברי הש"ך בלא מגו נמי אינו גובה אלא דהמגו מהני לאקרועי שטרא ואם כן אפילו לרבנן דבעי כתיבה ומסירה קונה הנייר לצור עפ"י צלוחיתו במסירה גרידא לדעת כמה פוסקי' ועיין ש"ך בסימן ס"ו ואם כן אי הוי אמרה לקוח הוי מצי להחזירו ללוה כיון דקנחה הנייר ואפילו למאן דאמר מסר ולא כתב לא קנה הנייר אינו אלא כשהלוה מקפיד בשטרו ומשום דנייר דידי' הוא דהלוה נותן שכר הסופר אבל אם הלוה אינו מקפיד בכך אלא שהמוכר רוצה את הנייר יכול לוקח לעכב נגד המוכר וכ"כ הרמ"א בסימן ס"ו סעי' א' ועיין שם בש"ך סק"ג. ונראה משום דלא הוי מגו דלקוח לרבנן דבעי כתיבה ומסירה דאי אמרה לקוח נהי דמצי לחזור הנייר ללוה יוכל המלוה לגבות חובו מן הלוה דע"כ לא אמרינן איתרע שטרא אלא כשאינו ידוע מה טיב' אבל אם תאמר לקוח הרי ידוע מה טיבו אצלה ויגבה וק"ל:

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}