שולחן ערוך חושן משפט סא ב
<< · שולחן ערוך חושן משפט · סא · ב · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
טופס השטר שביד הסופר שחתומים עליו עדים ולא הועתק השטר אין דין שטר לאותו טופס אא"כ מנהג בעיר להיות לו דין שטר:
- הגה: דכל שלא חתמו בו העדים כדי למסרו לבעליו רק לזכרון דברים בעלמא לא מיקרי שטר וכן שטר שלא ניתן ליכתב ואיכא למימר שהעדים טעו אין דנין ע"פ אותו שטר (תשו' רשב"א סי' אלף רי"א) דהוי מפי כתבן כמו שנתבאר לעיל סי' כ"ח סעיף י"א וי"ב מיהו יש חולקים וס"ל דכל שכתבו טופס ע"מ לכתוב שטר אע"פ שלא נכתב השטר יש לטופס זו דין שטר (טור בשם הרא"ש כלל ס"ח):
מפרשים
טופס השטר וכו': ז"ל הטור שטר שכתוב בו נתחייב פלוני לפלוני כך וכך זהובים שיתנם לו לזמן פלוני בנאמנות ואחריות ובכל יפוי כח שיפה הסופר וחותמים העדים למטה וזהו נקרא טופס של זכירה שרשמו לזכרון הדברים שנעשו לפניהם בשעת הקנין כדי לכתוב שטר גמור ע"י זה כשיהיו פנויין:
דהוי מפי כתבן: פי' וכתיב ע"פ שני עדים ודרשינן ולא מפי כתבן אבל שטר הניתן להכתב ולהיות ביד הלוקח או ביד המלו' התירו חכמים משום תיקון העולם וכמ"ש הטור והמחבר בסי' כ"ח סי"ב ע"ש ומ"ש מור"ם ואיכא למימר שטעו ור"ל איכא למימר שטעו וכתבו ונתנו לו שטר שאינו עומד להכתב ולא אמרינן אף שמסתמ' לא ניתן להכתב דלמא אישתני דעת לוה זה וא"ל לכותבו:
(ב) וכן שטר שלא ניתן לכתוב אלא העדים כתבוהו מעצמן שלא מדעת הלוה דפסול מטעם מפיהם ולא מפי כתבם דאין דנין על פי אותו שטר כלל וכמ"ש לעיל סי' ל"ט סעיף ג' סק"ח באריכות וכן משמע מדברי הרא"ש פ' גט פשוט סימן ז' ע"ש וגם בדין טופס שטר שביד הסופר שכתב המחבר נ"ל דאין כאן מחלוקת כלל דאע"ג דבב"י וד"מ וב"ח כתבו דהרא"ש פליג אהריב"ש וכמ"ש הרב בהג"ה כאן מ"מ לפעד"נ דלא פליגי דהריב"ש מיירי שהלוה נתחייב בפני ב' עדים בשטר במנה ולא נתחייב עצמו כלל שיכתוב הסופר השטר רק שהם יכתבו שטר גמור א"כ טופס זה שכתבו בספר הסופר אין לו דין שטר כיון שלא כתבוהו ליתן ליד המלוה שהרי הניחוהו ביד הסופר. אבל הרא"ש מיירי שנתחייב עצמו שהעדים יכתבו עליו שהוא מחוייב לעשות שטר מהיום בכל יפוי כח שייפה הסופר וקבל על עצמו בקנין כן בפני עדים א"כ כל שאינו עושה כן כתיבת העדים עומד במקום כתיבת הסופר כיון שמסרו כתיבתה ליד המלוה ע"ש בריב"ש ובתשו' הרא"ש ותראה שדבריהם מכוונים כמו שכתבתי מיהו נראה דהרא"ש וריב"ש מיירי שהלוה צוה להם לכתוב שטר א"כ השטר ניתן ליכתוב אבל כל שכתבוהו שלא מדעת הלוה פסול מטעם מפיהם ולא מפי כתבם ואין דנין על פיו כלל והעדאת עדים נמי לא חשיב ודוק:
(ב) טופס: ז"ל הטור שטר שכתוב בו נתחייב פ' לפ' כך וכך זהו' שיתנם לו לזמן פ' בנאמנות ואחריות ובכל יפוי כח שייפה הסופר וחותמים העדים למט' זהו נקרא טופס של זכיר' שרשמו לזכרון הדברים שנעש' בפניהם בשעת הקנין כדי לכתוב שטר גמור ע"י זה כשיהיו פנויין עכ"ל הסמ"ע.
(ג) ליכת': אלא שהעדים כתבוהו מעצמן שלא מדעת הלו'. ש"ך.
(ד) כתבן: אבל שטר הניתן ליכתב התירו חכמים מפני תיקון העולם כמ"ש הט"ו בסי' כ"ח סי"ב ע"ש. סמ"ע.
(ה) חולקין: והש"ך כת' דנ"ל שאין כאן מחלוקת כלל דהמחבר שהוא דעת הריב"ש מיירי שהלו' נתחייב בפני ב' עדים בשטר במנה ולא נתחייב שיכתוב הסופר השטר רק שהם יכתבו שטר גמור א"כ טופס זה שכתבו בספר הסופר אין לו דין שטר כלל כיון שהניחוהו ביד הסופר ולא כתבוהו ליתן ליד המלו' והי"ח שכת' רמ"א הוא דעת הרא"ש מיירי שנתחייב שהעדים יכתבו עליו שמחויב לעשות שטר מהיום בכל יפוי כח שייפה הסופר וקבל בקנין כן בפני העדים א"כ כל שאינו עושה כן עומד כתיבת העדים במקום הסופר כיון שמסרו כתיבתם ליד המלו' ע"ש בריב"ש ובתשובת הרא"ש ותמצא דבריהם מכוונים כמ"ש מיהו לכ"ע צריך שיצו' הלו' לכתוב אבל שלא מדעת הלו' פסול ואין דנין על פיו כלל והעדאת עדים נמי לא חשיב עכ"ל.
(א) טופס השטר עיין ש"ך דמחלק בין היכא שנתחייב הלוה בפני שני עדים בשטר במנה ולא נתחייב שיכתוב הסופר דאז תופס זה שכתבו הסופר בשטר אין לו דין שטר כיון שלא כתבוהו ליתן ליד המלוה שהרי הניחוהו ביד הסופר ובין היכא שנתחייב הלוה שהעדים יכתבו עליו שהוא מחוייב לעשות שטר מהיו' בכל יפוי כח שייפה הסופר וקבל על עצמו בקנין כן בפני עדים וכל שאינו עושה כן כתיבת העדים עומד במקו' כתיבת הסופר כיון שמסרו כתיבת' ליד המלוה ועיין שם דבזה משווה המחלוק' שבין האשר"י והריב"ש:
והנה היכא שלא נכתב התופס ליתן ליד המלוה ודאי אין לו דין שטר ואפילו העדא' ליכתב דהוי מפי כתב' וכמו שכתב הרי"ף פ"ד אחר דאמרו שם ליתקן זמן בקידושין ואסיקנא דלא אפשר דהיכא ליעבד לינחה גבי דידה מחקה לה לזמן לינחה גבי דידי' זימני' דזינתה ומחפה לינחה גבי עדים אי דדכירי ליתי ולסהדי אי דלא דכירי וחזיא בכתב' הוי מפי כתבם וכתב שם הרי"ף וז"ל הא מלתא מקשו בה רבנן היכי אמרינן הכי מפיהם ולא מפי כתבם והא תנן נאמן אדם לומר זה כת"י של אבא וכו' ומסתברא לן כי אמרי' מפיהם ולא מפי כתבם דלא ה"ל עדי' שבכתב עדות הני מילי היכ' דאיתי' לשטרא תותי סהדי דכמה דלא נפיק לה סהדותא מתותי ידייהו דסהדי כמה דלא מסהדי עד השתא דמי כו' אבל שטרא דנפיק מתותי ידי' דבע"ד לא אמרינן מפיהם ולא מפי כתבם וכו' וה"ל כמי שנחקר' עדותן בבית דין הלכך מפיהם קרינן בי' עד כאן לשונו ועיין רמב"ן בספר המלחמות ובספר הזכות שעשה פירוש לפירושו וז"ל כיון שאין הזמן הכתוב בשער עושה מעש' שטר אלא ביוצא מתחת יד העדים מפי כתבו הוא ואף על פי שודאי יצא מת"י העדי' כשיקדש בו את האשה ואח"ב הפקידתו אצלם אין זה דומה לשטר ביד שליש כיון דברשות אחרים הוא אינו משמש כלום אלא אהימנותא דעדים סמכינן וברשותן של עדים הוא צריך להיות מונח אינו אלא כשטר משמש שכתבו העדים לדוכרן פתגמ' דהוי באנפייהו וזהו פי' לפי' של רבינו עד כאן לשונו עיין שם וכבר העתקנו כל הדברי' שכתבו בזה הראשוני' לעיל בסימן מ"ו סקי"ז עיין שם ואם כן הוא הדין לתופס שנכתב בשטר הסופר כיון דלא נכתב ליתן ליד המלו' לא הוי עליו דין שטר אלא מזכרת בעלמא הוא כיון דלא תזי למיתבי' ליד בעל דין להיות בידו לראי' לא חשיב שטר ראי' כלל ועיין בנימוקי יוסף שם פ"ד אתין.
וראיתי בשו"ת מוהר"י אדרב"י סימן רכ"ה ע"ד השאלה שהמקדש הוציא שטר שקידש לפלונית ועיין שם שדן הגאון הנ"ל מדברי הרי"ף והנימוקי דבשער קידושין אף על גב דנפיק מתותי' ידי' דבע"ד חשיבי מפי כתבם כיון דלא חזי למיתבי' לי' גם בסימן רכ"ז האריך הגאון הנ"ל בדברי הרי"ף והרמב"ן והנימוקי יוסף והעלה וז"ל הרי שכתבו ששטר קידושין כיון שאינו ראוי למוסרו לבעלים דדלמא מתקה לי' לזמן לא חשיב שטר אלא כפנקס בעלמא שאף על גב דמדעת שניהם נכתב דומי' דשאר שטרי הלוואה ומקח וממכר אלא שההבדל הוא דבשאר שטרות ראוי למסרן לבעלים ושטר קידושין אינו ראוי למסרן לבעלים ולהכי חשיב כפנקס ולא יועיל עד שיעידו בפיהם ממש וכיון שכן אף על גב דכתבו בשטר שציוותה גאמילה לכתוב השטר לא מהני כיון שהשטר הוא כפנקס וסברא זאת מוסכמת מהרי"ף והרמב"ן והראב"ד ע"ש:
ונפלאתי בזה איך הגאון הנז' פוסל כל שטרי קידושין מחילי' דהרי"ף והראב"ד והרמב"ן והם לא כתבו סברא זו אלא לענין זמן דמשום הכי לא תיקנו זמן בקידושין משום דאי אפשר לתקוני דהיכי נעבד לינחה גבי דידה מחקה לזמן נינחה גבי דידי' מחפה עלי' נינחה גבי עדים סוי לי' מפי כתבם כיון דלא חזי למיתבי' לבעל דין רק שיותן ליד העדים דוקא אבל לפי האמת דלא תיקנו זמן בקידושין אם כן שטר קידושק חזי למיתבי' לבעל דין כמו שאר שטרות מקח וממכר ושטר שחרור והוי כמי שנתקרה עדותן בבית דין וז"ב: