שולחן ערוך חושן משפט מ ב
<< · שולחן ערוך חושן משפט · מ · ב
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
שולחן ערוך
לוה שכתב בכתב יד והעיד בו עדים ונתנו למלוה הרי זה שטר כשר. וכן אם כתב שטר אף ע"פ שאין בו עדים ונתנו למלוה בפני עדים ה"ז מלוה בשטר והוא שיהיה כתב ידו שאינו יכול להזדייף ויקראו אותו העדים שנמסר בפניהם ויש מהגאונים שהורו שצריך לומר לעדים שמסרו בפניהם חתמו והעידו שנמסר בפניכם:
מפרשים
סמ"ע - מאירת עיניים
והעיד בו עדים: היינו שחתומין בו והעידו על כתב ידו. ונתנו למלוה שלא בפני עדים ומ"ש וכן אם כתב שטר כו' מיירי שאין חתומין בו עדים אלא שנתנו בפני עדים וה"ה אם כתב בלשון חתימת מטה ומסרו בפני עדים דג"כ הוה מלוה בשטר דעידי מסירה כרתי:
הרי זה שטר כשר: ר"ל לגבות בו ממשעבדי וכן מ"ש אחר זה ה"ז מלוה בשטר היינו לגבות בו ממשעבדי ובסעיף שלפני זה לא איירי אלא לענין חיוב לחוד ודו"ק:
והוא שיהיה כ"י שאינו יכול להזדייף: שם ברמב"ם ובטור שהביאו ליתא תיבת ידו וידוע דכתב ידו אינו נוח לזייפו ככתיבת יד סופרים אחרים כמ"ש המחבר בסי' מ"ד ס"ב ובס"ס מ"ה. ועוד דהל"ל והוא שיהיה על דבר שאינו יכול להזדייף וכמ"ש הטור והמחבר ר"ס מ"ב לכן נראה דהמחב' ה"ק והוא שיהי' אותו שטר כתוב בכתיב' ידי הלוה דאז אינו יכול לזייף בקל וכתבו הרמב"ם בשטר כזה שאין בו עדים אלא שנמסר בעדים דיהיה כתב דאינו יכול להזדייף דאלו בשטר שיש בו עדים מירתת טפי לזייף וק"ל וע"ל ר"ס מ"ב בדברי הטור והמחבר:
חתמו והעידו כו': כן הוא ל' הרמב"ם שם וכתב הב"י נראה דאינו ר"ל שיחתמו על השטר כדרך שחותמין בשאר שטרות אלא היינו לומר שיכתוב בו השטר זה מסרו בפנינו הלוה למלוה ויחתום ע"ז וה"ק חתמו על עדות כן שנמסר לפניהם שטר זה עכ"ל ב"י ועפ"ר מה שכתב עוד פירוש אחר:
ש"ך - שפתי כהן
(ח) והעיד בו עדים. כלו' שהעיד עדים על גוף הענין לא לקיים החתימה הלכך הרי זה שטר כדלקמן סי' ס"ט ס"ג:
(ט) ונתנו למלוה בפני עדים כו'. כשר היינו למ"ד עדי מסירה כרתי אבל יש חולקין וכמ"ש לקמן ס"ס נ"א וע"ש:
(י) והוא שיהיה כתב ידו כו'. ברמב"ם וטור ור' ירוחם נתיב ו' ריש ח"ו שהביאוהו ליתא תיבת ידו ונראה דגם המחבר לא בא אלא לפרש דברי הרמב"ם דבעינן כתב ידו או כתב "ידוע שאינו יכול להזדייף דעיקר טעמא הוא כיון שאין עדים חתומים בו איכא למיחש שיזייף ויכתיב עוד אבל אם עדים חתומים בו ליכא למיחש דתו לא מצי למכתב מידי בתר חתימת העדים ולא כמו שדחק בסמ"ע ס"ק ו' משום דבשטר שיש בו עדים מירתת לזייף אלא כמ"ש ולכך בעינן כתב ידו שאינו יכול להזדייף ולכתוב עוד שום דבר יותר. ודו"ק וע"ל ר"ס מ"ב:
(יא) שצריך לומר כו'. כתב הרב המגיד הטעם כדי שיהיה לזה קול שאם לא אמר להם כן לא היו כותבין ולא היה לו קול ומביאו ב"י בס"ס נ"א:
(יב) חתמו והעידו כו'. וא"צ שיחתמו כן על שטר זה אלא ה"ה בכתב אחר ועיין בב"י ובב"ח:
באר היטב
(ו) והעיד: היינו שחתומין בו והעידו על כתב ידו כ"כ הסמ"ע. והש"ך פירש שהעיד עדים על גוף הענין לא לקיים החתימ'.
(ז) כשר: לגבות בו ממשעבדי וכן מ"ש אח"ז ה"ז מלוה בשטר היינו לגבות ממשעבדי ובסעיף שלפני זה לא איירי אלא לענין חיוב בלבד. סמ"ע.
(ח) ונתנו: היינו כמ"ד עידי מסיר' כרתי אבל יש חולקין כמ"ש סוף סימן נ"א וע"ש. ש"ך.
(ט) ידו: כתב הסמ"ע דבהרמב"ם והטור ליתא תיבת ידו ונרא' דהמחבר ה"ק והוא שיהי' כתוב בכ"י הלוה דאז אינו יכול לזייף בקל וכתבו הרמב"ם בשטר כזה שאין בו עדים שיהי' כתב שא"י להזדייף דאילו שטר שיש בו עדים מירתת טפי לזייף וע"ל ריש סימן מ"ב והש"ך כתב דא"צ לדוחק זה אלא דעיקר טעמא הוא כיון שאין עדים חתומים בו יש לחוש שיזייף ויכתוב עוד אבל ביש בו עדים תו לא מצי למיכתב מידי בתר החתימ' ולכן בעינן כתב שא"י להזדייף שלא יכתוב עוד שום דבר יותר עכ"ל.
קצות החושן
(ג) למלוה בפני עדים עמ"ש בסימן נ"א סעיף ז':