שולחן ערוך חושן משפט מו כו


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

ג' שישבו לקיים את השטר ובאו ב' עדי' וערערו על אחד מהן שהוא גזלן וכיוצא בו ובאו שנים אחרים והעידו שחזר בתשובה אם עד שלא חתמו העידו שחזר ה"ז חותם עמהן שהרי ג' היו ואם אחר שחתמו העידו עליו שחזר בתשובה אינו חותם עמהם שהרי הוא כמי שאינו בעת חתימת השנים:

מפרשים

 

ובאו שנים אחרי':    עפ"ר שם כתבתי דה"ה הם עצמם נאמני' להעיד קודם שחתמו על שלישי שעשה תשובה ונקט אחרי' משום סיפא וק"ל:

שחזר בתשובה:    אבל אם העידו שלא גזל ה"ל תרי ותרי ופסול מספק טור סכ"א ועד"ר:

שהרי שלשה היו:    כיון דנתכשר קודם שחתמו שום א' מהן הרי כל הג' חוזרים להיות ראויים לב"ד כבתחלה וכאלו לא נתבטל וועד הראשון מעולם וחותמין שלשתן יחד וכשר משא"כ כשכבר חתמו השנים הרי נתבטל וועד הראשון בהערעור קודם חתימת השלישי ואחר שהוכשר צריכין לחזור ולהתוועד ולחתום יחד כל שלשתן ועד"ר שם כתבתי דנ"ל דצריך לקבל העדות מחדש ולחתום אח"כ מחדש ושגם מסתבר לומר דבעינן אשרתא חדשה ע"ש ודו"ק:
 

(סד) ובאו ב' אחרים ה"ה הם עצמם נאמני' אף לפרש"י דלא מיקרי נוגעי' כל זמן שלא חתמו אלא דנקט אחרי' משום סיפא דאפי' אחרי' אינו מועיל:

(סה) שחזר בתשובה אבל אם העידו שלא גזל ה"ל תרי ותרי ופסול מספק טור והיינו משום דלהוציא ממון אמרינן אוקי ממונא בחזקתו וכ"כ הרמב"ם והטור לעיל סי' ל"ד סכ"ח:

(סו) אינו חותם עמהם כו'. ולרש"י דוקא אלו הב' שחתמו אין מעידי' עליו משום דנוגעין בעדות שגנאי להם שחתמו עם פסול בדין אבל אחרים מעידי' עליו וחותם ותמיה לי על המחבר והר"ב שלא הזכירו כלל דעת רש"י ונראה משום שלא הביא בב"י מי שמסכים לדעת רש"י אבל לפע"ד דעת רש"י עיקר בש"ס וכן דעת הרבה פוסקים כמו שאבאר דאפילו ר"ח שהביאו התוס' ודאי קשה עליו טובא וכבר סתר הרמב"ן בס' המלחמות פ"ב דכתובות דברי ר"ח ע"ש ופי' הרי"ף והרמב"ם אף דלא סבירא להו כפר"ח בהא דמכשיר' לגברא בתרי ותרי מ"מ פירושם מגומגם טובא חדא דפשטא דלישנא דש"ס משמע דקאי אאותם דייני' עצמם שבאו להעיד מדקאמר שלשה שישבו כו' וקרא ערער על א' מהם עד שלא חתמו מעידים עליו וחותם משחתמו אין מעידים עליו וחותם ועוד דסברא רחוקה כזו שנתבטל צירופם ה"ל לש"ס לפרש ועיקר הענין חסר מן הספר ועוד דכיון דאף לאחר שחתמו מהני כשיקבלו עדות מחדש ויצטרפו מחדש א"כ לא ה"ל לש"ס למימר בסתמא משחתמו אין מעידים עליו וחותם ועוד דלא הנ"ל אין מעידים עליו דהא מ"מ מהני עדותן לוועד החדש אלא הל"ל משחתמו מעידים עליו ואינו חותם עמהן ועוד דפריך חי ערער דפגם משפחה גילוי מלתא בעלמא הוא ונכשר למפרע ולא נתבטל צירופם כל זה אינו במשמעות ל' הש"ס ועוד דמשני דקאמרי הני ידעינן ביה דעשו תשובה אכתי הדרא קושיא לדוכתא דגילוי מלתא בעלמא הוא דהא כי מעידים שעשה תשובה נכשר למפרע משעה שעשה תשובה ובאמת צ"ל לדעת הרי"ף ור"ח והרמב"ם דלא נבשר עד שיעידו עליו בב"ד שעשה תשובה אבל הוא תמוה וכן כתב הר"ן פ"ב דכתובות דנראה מדברי הרי"ף ור"ח רגזלן לא מתכשר אלא משעה שהעידו עליו בב"ד שעשה תשובה וכל שטרות שחתם בינתים פסולים דהא ההיא שעתא פסול היה אבל הדבר מתמיה דודאי אין עדותן מכשירתו וכיון שהעידו עליו שעשה תשובה משעה שחתמו איגלאי מילתא שראוי היה להצטרף באותו שעה כדאמרינן בערער דפגם משפחה לפיכך נראין יותר דברי רש"י ז"ל דפי' שמשחתמו היינו טעמא דאין מעידים עליו לפי שהן נוגעים בעדות שגנאי הוא להם שישבו עם פסול בדין עכ"ל הר"ן ועוד ראיה דהא בעד זומם קי"ל למפרע הוא נפסל כ"ש לענין הכשר דלמפרע הוא נכשר. נמצא דמ"ש הריטב"א פ"ב דכתובות וז"ל וא"ת כיון שהעידו עליו דעבד תשובה קודם ערעור של אלו הרי לא נתבטל הצירוף וכשר היה כשחתמו וי"ל דהא ליתא כי אין זה נכשר עד שיעידו בב"ד ועוד אפילו הוא נכשר למפרע משום דעבד תשובה כיון דלא נתברר הכשרו עד עכשיו דין הוא שיתבטל הצירוף עכ"ל התירוץ הראשון כבר נדחה והתירוץ השני ג"כ לא מחוור דא"כ גם בערער דפגם משפחה נימא הכי לכך נראה פרש"י עיקר ופשט ל' הש"ס מורה כפירושו ומה שהקשו עליו התוס' דהיכי פריך תרי ותרי נינהו הא גבי ב' כתי עדים המכחישות זח"ז קי"ל דמוקמינן גברא בחזקת כשרות לק"מ דכבר כתב הרא"ש והר"ן דלא דמי להתם והוכיחו דלא כמו שכתבו התוס' בשם ר"א אלא כהרי"ף דתרי ותרי ה"ל גברא ספק פסול לענין דאין מוציאים ממון על ידו וכן הוכיח הרמב"ן בס' המלחמות פ"ב דכתובות דלא אמרי' אוקי גברא אחזקתיה אלא אוקימנא ממונא בחזקתיה והשיג על הבעל המאר ורבינו חננאל וע"ש שהאריך בדברים נכוחים וכ"כ הבעל העיטור סוף דף ל"ה דמסתברא כרב אלפס ולא כר"ח וכ"פ הרמב"ם בפי"ב מה' עדות דין ג' וכ"פ הט"ו לעיל סי' ל"ד סכ"ח ומה שהקשו עוד התוס' על פרש"י דמאי פריך גילוי מלתא בעלמא הוא דדבר העשוי לגלות הוא שיבדקו עד שיתברר הדבר וזה תימא איך יתברר הדבר לעולם כיון שאלו שנים אומרים שהוא עבד חין כלהעולם יכולים להכחישן דתרי כמאה עכ"ל לפענ"ד נמי לק"מ דבדבר העשוי לגלות לכל העולם לא אמרינן תרי כמאה והכי אמרינן ביבמות ריש פ' האשה רבה אמר רב ניסת ע"פ שני עדים שאמרו מת בעליך ואח"כ בא בעלה לא תצא מחכו עליה במערבא אתא גברא וקאי ואת אמרת לא תצא כו' וכתבו התוס' שם וז"ל אתי גברא וקאי כו' וא"ת כיון דאיכא תרי דאמרו מת אפילו איכא מאה דאמרי שזהו מה בכך הא תרי כמאה דמי וי"ל דלגבי דבר הנראה וידוע לכל לא היה חומר רב בשני עדים לא תצא עכ"ל וכן כתב מהרי"ק שורש קע"א וז"ל ומה שכתבת תרי כמאה גם זה הבל דכי לא אתא בתורת ערות אלא גילוי מילתא בעלמא סברא הוא להאמין יותר המרובים מהמועטים דכל היכא שאין עדות ממש הלך אחר רוב דעות כדאיתא ביבמות פ' האשה דף פ"ה ובסוטה פרק מי שקנא דף ל"א עכ"ל וא"כ ה"ה הכא ואין להקשות על פרש"י דלמא יתברר להפך לפסול כבר תירץ הריטב"א זה וז"ל ויש מקשין ומנא לן שיהא ענינו מתברר מאליו להתכשר דלמא יתברר לפסול וי"ל דלענין פסול יוחסין כל המשפחות בחזקת כשרות הן ע"כ ועוד נראה לתרץ דהכי פריך אי ערער דפגם משפחה וא"כ בע"כ שהם מבררים לכל שכדבריהם כן הוא דאל"כ תיקשי נמי תרי ותרי נינהו וא"כ גילוי מלתא בעלמא הוא ולא שייך לומר שנוגעים בעדותן כיון שמבררין דבריהן וכן מוכח להדיא מל' רש"י שכתב וז"ל גילי' מלתא בעלמא הוא משחתמו אמאי אין מעידים עליו מאי חשד נוגע בעדות איכא הכא דבר זה צריכים הן לברר ודבר העשוי לגלות הוא שיבדקו אחריו עד שיברר הדבר ואין עדותן של אלו תלוי בהגדתן ואינם אלא מגלי דבר בעלמא עכ"ל ור"ל שמ"ש דבר זה צריכים הן לברר כו' דבע"כ שדבר זה צריכים הן לברר דאל"כ תיקשי נמי תרי ותרי נינהו אלא ודאי דמיירי בערער דפגם משפחה שאפשר לברר ולבדוק הדבר ואומרים שיבררו דבריהם וא"כ דבר זה צריכים הן לברר ולא שייך לומר שנוגעים שאין אלא מגלי דבר בעלמא כן נ"ל ברור והלכך נראה פרש"י עיקר:

גם הרא"ש וטור ור' ירוחם אע"פ שהביאו פי' הרי"ף במסקנתם הביאו ג"כ פרש"י מתחלה וכן הבעל העיטור דף ל"ד ע"ד כתב בתחלה פי' רבוותא משום דנוגעים בעדותן הן והלכך הן אינם מעידין אבל אחרים מעידים עכ"ל וכן הרמב"ן בס' מלחמות אע"פ שמסכים להרי"ף דתרי ותרי פסול מספק ודלא כבעל המאור ופי' ר"ח מ"מ בהא משמע דמסכים לפרש"י דטעמא הוא משום דנוגעים בעדותן שהקשה על פי' ר"ח שפי' תרי ותרי נינהו ומוקמינן לגברא בחזקת כשרות וז"ל (בדף ת"פ ע"א) ועוד שאין פירוש אחר עולה בשמועה זו כהוגן דאי נמי מהימני ולא מיפסיל ההוא אפומייהו דקמאי אע"פ כן משחתמו אינם ראויים להעיד עליו כמו שאינן ראויים להעיד עליו שעשה תשובה דמאי שנא דלא מצו לאסהודי שעשה תשובה משום דמיחזי כנוגעים כי מסהדי נמי דלאו גזלן הוא מיחזי כנוגעים כו' עכ"ל וכ"כ בשלטי גבורים פ"ב דכתובות בשם ריא"ז (דף תע"ז ע"א) וז"ל ג' שישבו לקיים השטר כו' לאחר שחתמו אין מעידים השני' עליו שעשה תשובה להכשירו לפי שנוגעים בעדותן כדי שלא תבטל חתימת' כמבואר בקונטרס הראיות עכ"ל וכבר הבאתי שגם הר"ן מסכים לפי' זה וכן עיקר:
 

(נה) אחרים:    ה"ה דהם עצמן נאמנים להעיד כ"ז שלא חתמו ולומר שהג' עשה תשובה ונקט אחרים משום סיפא. סמ"ע וש"ך.

(נו) אינו:    אלא צריכים להתוועד ולקבל העדות מחדש ולחתום אח"כ וגם מסתבר לומר דבעינן אשרתא חדשה וכתב הטור דכל זה אם העידו שעשה תשובה אבל אם העידו שלא גזל ה"ל תרי ותרי ופסול מספק עכ"ל הסמ"ע וכתב הש"ך דלרש"י דוקא אלו הב' שחתמו אין מעידין עליו אחר שחתמו גנאי הוא להם שחתמו עם פסול בדין וה"ל נוגעין בעדותן אבל אחרי' מעידין עליו וחותם ונ"ל דעת רש"י עיקר בש"ס ופוסקי' כו' ע"ש.
 

(טו) שלשה שישבו. עיין ש"ך סעיף קטן ס"ו ועמ"ש בסימן ל"ד סק"ה:

פירושים נוספים


▲ חזור לראש