שולחן ערוך חושן משפט מו יג

שנים החתומים על השטר ומת א' מהם צריך ב' מן השוק להעיד על חתימתו ואין העד החי יכול להצטרף עם אחר להעיד על חתימת המת שא"כ יצאו ג' רביעי הממון על ידו ואם לא נמצא אלא עד א' עם זה העד החי כותב חתימת ידו בפני עדים אפי' על החרס ומשליכו בב"ד עד שיוחזק כתב ידו בב"ד (וכ"ש אם היו עדים נקיים חתימת החי) (נ"י פ' חזקת הבתים) כדי שלא יצטרך להעיד על חתימתו ואח"כ יעיד הוא ואחר על חתימת המת:

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

עריכה

ומת א' מהן: וה"ה אם הוא חי ואינו במדינה שיעיד על חתימתו ועפ"ר:

בפני עדים: כ"כ הרמב"ם ועפ"ר שם כתבתי טעם הטור דלא כתב הכי:

אפי' על החרס: פי' אע"פ שאין כותבין שטר על חרס כמ"ש הטור והמחבר בר"ס מ"ב משום דהוא דבר שיכול להזדייף מ"ש עליו מ"מ לקיים ממנו חתימה זו מיד כותבין אחרס ומ"ש אפילו אחרס דמשמע מכ"ש אמגילתא אף ע"ג דבגמ' אמרו דאמגילתא לא יחתום דילמא ימצאנו אינש דלא מעלי ויכתוב עליו שט"ח היינו דלא יחתום אמגילה באמצעיתו אבל יכול לחתום נפשו ארישא דמגילתא דאז לא מצי לכתוב לפניו שטר עליו ואם יבא לכתוב אחר חתימתו לא מהני כיון שהוא כתב אחר וכמ"ש הטור והמחבר לקמן ר"ס ס"ט ע"ש:

וכ"ש אם היו עדים כו': דבכה"ג א"צ לחתום החי על החרס כיון דכבר העידו עליו אחרים:

ש"ך - שפתי כהן

עריכה

(לה) ומת אחד מהן כו' וה"ה אם הוא חי ואינו לפנינו וכ"כ הסמ"ע ס"ק ל"ה וכן מוכח להדיא בתשו' הר"ב סי' ק"י שהבאתי לקמן ס"ס זה ודלא כהבית חדש ע"ש:

(לו) בפני עדים ועפ"ר שם כתבתי טעה הטור דלא כ' הכי עכ"ל סמ"ע והב"ח כ' דהטור קיצר במובן ולי נראה דמ"ש הטור יכתוב חתימת ידו על החרס וישליכנו בפני ב"ד כו' ר"ל דהכל יהיה בפני ב"ד שיכתוב וישליכנו בפני ב"ד והיינו שכ' בפני ב"ד ולא כ' וישליכנו בב"ד וגם הרמב"ם נרא' דמוד' דאם כותב חתימת ידו בפני ב"ד לא צריך עדי' דהיא היא או אפשר דס"ל להרמב"ם דדוקא חוץ לב"ד בפני עדי' יחתום דאי יעשה כן בב"ד נמצא דה"ל כמעיד בב"ד כו' שחותם בב"ד כדי להכיר מתוך כך כ' ידו ה"ל כמעיד ממש על חתימתו וצל"ע:

(לז) על החרס. דאמגילתא יש לחוש שימצאנו אחר אבל אחספא ליכא למיחש למידי דכתב שיכול להזדייף הוא ולא גבי אפילו מבני חורין עכ" ל הר"ן וכך כ' הריטב"א והתוספות ומוכח עוד בתוספות דאתיא כרבי מאיר דלרבי אליעזר דאמר עידי מסירה כרתי יכול לכתוב עליו שטר מתנה ויועיל וכמו שכתבתי לעיל סי' מ"ב ס"ק ב' אך מדברי הרמב"ם והמחבר והרא"ש וטור ושאר פוסקים לא משמע כן דהא פסקו כר' אליעזר ואפ"ה כתבו כאן דיחתום על החרס ואין לומר דס"ל שטר מתנה נמי פסול על החרס דהא לקמן ריש סימן קצ"א כתבו דכשר ונראה דס"ל הטעם כאן דיחתום על החרס כמ"ש הריטב"א בשם ה"ר יחיאל וז"ל דהא דאמרינן הכא אחספא טעמא דמלתא דכיון דשדו ליה בי דינא לברא לא רמי אינש אדעתיה לומר דאית ביה שום כתב ולא שקליה אבל במגלה אינא למיחש דכי חזי ליה בארעא שקיל ליה וחזי ליה וכתב עליה מאי דבעי עכ"ל עוד נ"ל לומר דאחספא כיון דמלתא דלא שכיחא הוא לעשות שטר ולחתום אחספא יזכור הוא האמת שחתם לפני ב"ד אחספא ויתברר הדבר וגם יהא נאמן במגו דפרעתי או במגו דתנאי היה בו וזייפו ואף אם יהא כתוב בו נאמנות יהא נאמן במגו דיכול לומר הנאמנות נכתב בזיוף כיון שהחרס הוא דבר שיכול להזדייף משא"כ במגלתא דיש לחוש שמא יכתוב בו נאמנות ותו לא יהא לו מגו אף אם יזכור וגם שמא ישכח ענין חתימתו וכמ"ש הבעל התרומות שער י"ג מביאו ב"י לקמן סי' ס"ט סעיף ט'. כן נ"ל ברור:

(לח) וכ"ש אם היו עדים כו' אבל אם העיד ראשונה החי עצמו הוה אידך יתר שהוא כנטול זו סברת הריטב"א ז"ל עכ"ל נ"י שם וא"כ כ"ש כשהעיד ראשונה החי על עצמו דלא מהני דלכתיב ח"י אחספא:

באר היטב

עריכה

(לא) ומת: ה"ה אם הוא חי ואינו במדינה שיעיד על חתימתו. שם.

(לב) עדים: כתב הש"ך אפשר דס"ל להרמב"ם דדוקא חוץ לב"ד בפני עדים יחתום דאם יעשה כן בב"ד ה"ל כמעיד בב"ד כיון שחותם כדי להכיר מתוך כך כתב ידו ה"ל כמעיד ממש על חתימתו וצל"ע עכ"ל.

(לג) החי: אבל אם כבר העיד החי בעצמו על חתימתו בראשונה הוה אידך יתר שהוא כנטול דמי סברת הריטב"א ז"ל וא"כ כ"ש דלא מהני אח"כ לכתוב ח"י אחספא. ש"ך.

קצות החושן

עריכה

(יב) עדים לקיים. וכתב הנימוקי אבל אם העיד ראשונ' החי עצמו הוי אידך יתר שהוא כנטול וכתב הש"ך ז"ל ואם כן כ"ש כשהעיד ראשונה החי על עצמו דלא מהני דלכתוב חתימת ידי' אחספא עיין שם ול"נ דבכהאי גוונא שפיר מהני דבשלמא העדאת עדים שאח"כ אינו מעלה כיון דכבר העיד החי על עצמו והוא על עצמו כמו תרי ואם כן כי אתו תרי אח"כ הוי כנטול וכיון דהוי כנטול ליכא עדות האחרונה רק עדות החי והוי נכי ריבעא אפומא דחד אבל אם כותב חת"י בבית דין דאז ניכר לבית דין חתימת התי בזה ל"ש כנטול ואם כן שפיר מתקיים ע"י בית דין ולא הוי נכי ריבעא אפומא דתד מיהו דוקא אם הבית דין בעצמו מכירין וכגון שמחוי לפני בית דין אבל אם כותב. לפני עדים ומשליכו בבית דין דאז הבית דין בעצמו אין מכירין רק ע"י עדים שמעידין לפניהם אם כן תו לא מהני העד את עדים שמעידין אח"כ דהוי כנטול ואם כן לא הוי רק עדות החי דהעדאת עדים שאח"כ הרי הוא כנטול אבל אם כותב לפני בית דין דהב"ד בעצמן מכירין את חתימת החי לא נפיק אפומא דחד כיון דהב"ד בעצמן מכירין ול"ש בזה כנטול דהחוש אינו כנטול כיון דהב"ד בענמן מכירין וזה נראה ברור:

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}