שולחן ערוך חושן משפט מו טז

אם עד אחד מן השוק מעיד על חתימת עידי השטר ודיין א' מעיד על חתימתו מצטרפים דאמאי דמסהיד סהדא מסהיד דיינא וכן הדין כשאין הדיין מעיד על חתימתו אלא שב' מן השוק מעידים על הדיין דהשתא כולה סהדותא חד הוא:

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

עריכה

מצטרפין דאמאי דמסהיד כו': גם הדיין שמעיד על חתימתו ה"ל כאלו מעיד ואומר אלו הן החתימות שראיתי שחתמו או הועד לפני על חתימתן:

אלא ששנים מן השוק כו': כשאין הדיין בעצמו כאן בעינן שנים במקומו:

מעידין על הדיין: בב"י כתוב על הדיין ועל העד וט"ס הוא שם וכמ"ש בהגד"מ ע"ש:

ש"ך - שפתי כהן

עריכה

(מד) מעיד על חתימת עידי השטר כגון שאו' שמכיר אותן או שחתמו לפניו וכה"ג וה"ה אס או' בפניו נתקיי' השטר בפני ב"ד מהני בצירוף דיין א' שמעיד על חתימתו:

(מה) ודיין אחד מעיד על חתימתו כו' משמע דבדיין מעיד על חתימתו לחוד סגי ולא בעינן צירוף אחר עמו וכמו שכתב לעיל סעיף י"ד ס"ק ל"ח:

(מו) אלא ששנים מן השוק מעידים על הדיין כו'. לפי שהמחבר ושאר אחרוני' לא כוונו יפה בכאן בדברי הר"ן ובדינא לכן מוכרח אני להאריך קצת. וז"ל הר"ן פ"ב דכתובות מאי דקמסהיד סהדא כו' עידי השטר מעיידים על מנה שבשטר כרבנן והדיינים מעידים בפנינו נתקיי' הלכך לא מצטרפי וכ' הרא"ה ז"ל דמשכחת לה דעד ודיין מצטרפים כגון שיש עד א' מן השוק שמעיד על חתימת שני העדי' ודיין א' שמעיד על חתימתו שהרי יש לנו ע"י העד מחצית הקיום וע"י הדיין מחצית הקיום האחר וכן הדין כשאין הדיין מעיד על חתימתו אלא ששנים מן השוק מעידים על העד ועל הדיין דהשתא כולה סהדותא חד הוא עכ"ל ומביאו ב"י מחו' ט"ו וכ' עליו המחבר בספרו בדק הבית וז"ל ויש לתמוה שהרי על העד השני אין כאן אלא עדות הדיין בלחוד ולכן נראה למחוק תיבת העד ועל ולגרוס אלא ששנים מן השוק מעידים על הדיין והרי זה כמו שכתבתי בסמוך בשם הריב"ש ע"כ. וע"פ זה הם דבריו בש"ע כאן. וכן כ' הסמ"ע ס"ק מ"ה והב"ח שט"ס הוא בהר"ן:

ולפעד"ג דכולם לא ירדו לעומקו דמוכרח הוא שאין כאן ט"ס ודברי הר"ן ברורים שאם כפי מה שהגיהו הם קשה למה האריך הר"ן כ"כ וכתב בבא אחריתי ה"ל לערבינהו הכל וליתנינהו ברישא והכי הל"ל דמשכחת לה עד ודיין מצטרפים כגון שיש עד א' מן השוק שמעיד על חתימת שני העדי' ודיין הא' שמעיד על חתימתו או שני עדים מעידים על חתימתו ועוד דלמה שינה לשון הטעם דברישא כתב הטעם שהרי יש לנו ע"י העד מחצית הקיום וע"י הדיין מחצית הקיום האחר ובסיפא כתב הטעם דהשתא כולה סהדותא חד הוא אלא הדבר ברור דס"ל להר"ן בשם הרא"ה דכששנים מן השוק מעידים רק על ע"א ועל דיין אחד סגי בהכי ומוכרח כן בש"ס דהא ע"כ לא אדחייה הך דעד ודיין מצטרפים אלא משום דאמאי דקמסהיד סהדא לא מסהיד דיינא הא לאו הכי הוה ניחא אע"ג דליכא על עד הב' אלא עדות הדיין בלחוד וא"כ נהי דמסקינן דלא מצטרפי' היינו כשהעד מעיד על חתימתו והדיין מעיד על חתימתו שנמצא שזה מעיד על מנה שבשטר וזה מעיד על החתימות ואינו בדין שיצטרפו אבל כששנים מן השוק מעידי' על העד ועל הדיין דהשתא כולה סהדותא חד הוא מהני ולכך דקדק הר"ן בשם הרא"ה וכתב ברישא הטעם שהרי יש לנו ע"י העד מחצית הקיום וע"י הדיין מחצית הקיום האחר ובסיפא כתב הטעם דהשת' כולה סהדותא חד הוא כלומר דאע"פ שאין ע"י מחצית קיום האחר ולא נתקיים העד הב' קיום גמור סגי בהכי כיון דכולה סהדותא חד הוא:

וכן ראיתי בהריטב"א פ"ב דכתובות שפי' הש"ס כמ"ש ומבואר להדיא כדברי וז"ל הריטב"א אמר רבא מאי מעליותא מאי דקמסהיד סהדא לא מסהיד דיינא פירש"י ז"ל שהעד מעיד על מנה שבשטר כרבנן והדיין מעיד על כתב ידו והקשו בתוס' ותיפוק ליה שאין כאן קיום מספיק שהרי על העד השני אין מי שיעיד על כתב ידו אלא הדיין ואנן תרי בעינן ואי כשהעד מעיד גם על כתב ידי חברו ואע"פ שלא פי' כן רש"י ז"ל אכתי צריכים לעדי' שנים אחרים דאי לא נפיק נכי ריבעא דממונא אפומא דחד סהדא וכדאיתא לעיל בהדיא דאמרי' צריכים שנים מן השוק להעיד עליו לכך פי' בתוס' דהיינו קושיא דמאי דמסהיד סהדא כו' דהא דאמר שמואל הכא מיירי שהעד מעידעל כתב ידו ועל כתב ידי חבירו והדיין שמעיד ג"כ על כתב שני עדים מצטרפים ואיכא שני עדים על כל כתב וכתב של עדים ופריך רבא דהא ליתא דמאי דאסהיד סהדא לא מסהיד דיינא שהעד מעיד על מנה שבשטר והדיין מעיד על הכתב ואז העד אינו צריך בכתב ידו אל הדיין והדיין צריך אליו בכתב ידי השני ונפיק נכי ריבעא דממונא אפומא דחד סהדא ול' הש"ס דחוק לפי' זה ועוד שמואל ורמי בר חמא דגברי רבה נינהו היכא טעו בהאי דהא מימרא דלעיל דצריכים שנים מן השוק להעיד עליו מימרא היא ודברי הכל הוא לכך נראה לומר דהכא לא קפדי דסברי דכי אמרי' דצריכים שנים מן השוק זה בתחלה דהנפק כשאנו באין לקיים השטר אבל שטר שכתוב בו הנפק לא שכיח ביה זיוף דלא עביד אינש דזייף עדים ודיינים ואי מזייף הוא מזייף עדים לחודיה או דיינים לחודייהו וכיון דכן שנתקיים כתב העד וכתב הדיין בהכי סגי כיון דקיום שטרות דרבנן והיינו דאמר רמי בר חמא כמה מעליא הא שמעתתא דבהא לא בעינן שנים מן השוק להעיד על השני ואמר ליה רבא מאי מעליותא דנהי דלא קפדינן אדלית קיום גמור מטעמא דאמרן מ"מ אינו בדין שיצטרפו כיון שהם חלוקים בעדותן דמאי דמסהיד האי לא מסהיד האי כך נ"ל לפרש"י ז"ל ולשון הש"ס עכ"ל. הרי מוכח מכאן דאם שנים מן השוק מעידים על העד ועל הדיין. מהני אפי' לרבא כיון דכולה סהדותא חד הוא. וכן הוא בתשובת מהר"מ מרוטנבורג דפוס פראג סי' מ"ח והיא נדפסת ג"כ בתשובת רשב"א סי' תתנ"ג וז"ל עד ודיין מצטרפים לפי מה שהוכיח ר"י שצריך שיכיר חתימות הדיינים על ההנפק מהני מה שהם חותמים שאם לאחר זמן יעידו על חתימת א' מן העדים וחתימת א' מן הדיינים או שני הדיינים סגי בהכי עכ"ל נראה דמהר"מ מפרש ג"כ כמ"ש הריטב"א וא"כ אף למאי דמסיק רבא דלא מצטרפים מ"מ בכה"ג עד ודיין מצטרפין וזה נרא' ברור דעת הר"ן בשם הרא"ה ודלא כהמחבר וסמ"ע וב"ח כן נ"ל ברור:

וכן נ"ל עיקר לדינא ואע"ג דמדברי הריב"ש סי' שפ"ב גבי דיין החתום על החליצה ודיין החתום על האשרת' וכן מדברי הרא"ש וטור שהבאתי לעיל סעיף י"ד ס"ק מ' מוכח דס"ל דעד ודיין לעולם אין מצטרפים וגם אפשר לפרש הש"ס בדרך אחרת ליישב קושי' התוס' שהביא הריטב"א והוא דעד ודיין בכל ענין לא מצטרפין אלא דרמי בר חמא הוה סבר דסגי בהכי אע"פ שאין כאן עדות שלם ופרכת רבא כקושי' התוס' דמאי דמסהיד סהדא לא מסהיד דיינא כלומר דאלו הוה דיינא נמי מעיד על מנה שבשטר הוה מתקיים השטר ומאי דמסהיד דיינא לא מסהיד סהדא כלומר דאם היה העד מעיד ג"כ דבפניו נתקיים השטר א"כ הוה כמו שני דיינים שמעידי' על חתימתן שמקוים השטר כמ"ש הרא"ש וטור בשם ה"ר יונה וכן פי' מה"ר אליעזר ן' חיים בחדושי כתובות שלו ואפשר שזה הי' טעם ה"ר יונה שפירש התם כן והוציא כן דין זה מתוך פי' זה מ"מ נ"ל עיקר כפי' הריטב"א והר"ן והרא"ה וכדפי' חדא דכן מוכח לשון הש"ס ועוד דא"כ היכא ס"ד דרב יודא אמר שמואל דמצטרפים הא אין כאן עדות שלם וגם מאי קלסה רמי בר חמא הא אדרבא מימרא פריכא הוא ממילא ואי תימא דהוה ס"ל דאפ"ה מהני א"כ מאי חידש רבא במאי דפריך ליה מאי דקמסהיד סהדא לא מסהיד דיינא אלא ודאי רמי בר חמא קלסה דבכה"ג לא בעינא עדות שלם ופרכה רבא מאי מעליותא דנהי דלא בעינן עדות שלם וסגי בקיום עד א' ודיין א' מ"מ כיון דמאי דמסהיד סהדא לא מסהיד דיינא כו' אינו בדין שיצטרפו. ואין לפקפק על קיום זה דעד ודיין כיון שאינו קיום גמור דהא אשכחן בדוכתי טובי דמקילינן בקיום שטרות כיון דהוא מדרבנן דהא מקיימים נמי משתי שטרי שדות או שתי כתובות אע"ג דלא ידעינן אם אמת הם מקיימים מאומדנות המוכיחות וכ"ש הכא דסברא טובה הוא דלא מזייף לעדים ולדיינים וכיון דודאי עד א' ודיין א' אמת הוא וא"כ נצטרך לומר שזייף עד הב' ודיינים האחרי' ולהכי לא חששו שזייף עדים ודיינים ואוקמה אדאורייתא וכה"ג איתא במרדכי פ"ב דכתובות גבי כותב אדם עדותו על השטר כו' והוא שזוכרה מעצמו כו' וז"ל הג"ה ואין לגמגם ביה דקיום שטרות דרבנן ובסברא מועטת יש להקל ע"כ כ"ש הכא דסברא טובה הוא וכדפי' וגם בש"ס נראה כן עיקר וגם לפי מ"ש לעיל סעיף י"ד ס"ק מ' דנוהגים שאין הדיינים מקיימים ח"י קרוביהם א"כ בע"כ מטעמא דעד ודיין בכה"ג מצטרפים וכמ"ש שם א"כ בע"כ דהכי קיימא לן:

באר היטב

עריכה

(לז) הדיין: בב"י כתוב על הדיין ועל העד וט"ס הוא שם כ"כ הסמ"ע והש"ך כתב דאין כאן ט"ס והשיג על המחבר והסמ"ע ופסק להלכה דאם ב' מעידין על העד ועל הדיין מצטרפין ע"ש שהביא כמה ראיות לדבריו (והט"ז הסכים לדעת הסמ"ע ע"ש).

קצות החושן

עריכה

(יג) ודיין א'. ז"ל הר"ן פ' האשה שנתארמלה וכתב הרא"ה ז"ל דמשכחת עד ודיין מצטרפין כגון שיש עד א' מעיד על חתימת ב' עדים ודיין א' שמעיד על חתימתו שהרי יש לנו ע"י מחצית הקיום וע"י העד מתצית הקיום האחר וכן הדין בשאין הדיין מעיד על חתימתו אלא ששנים מן השוק מעידין על העד ועל הדיין דהשתא כולא סהדותא חד הוא ואי תימא אמאי לא נחוש נהי דחתימת הדיין אמת החתימות האחרות מזוייפת ואלו היה מזוייפת אף חתימתו שנ זה אינו כלום שהרי לא היו כאן בית דין בעולם וי"ל דאי כתיב בי' הנפק במותב תלתא כחדא הוינא ליכא למיחש ואפילו לא כתוב בו כן אפילו הכי כיון דקיום שטרות דרבנן ל"ח לאחרות שיהיו מזוייפת לענין שנפסול אף זו שנתקיימה בפנינו דדכוותה אמרינן בירושלמי דע"א בשטר זוקק לשבועה ומקשינן וע"א בכתב כלום הוא ומפרקינן בשהיו שנים ומצאו לקיים כת"י של א' ולא מצאו לקיים כת"י של שני וש"מ דאף על גב דע"א בשטר לאו כלום הוא ואפילו הכי כי חתימו תרי אע"פ שלא מצאו לקיים אלא חתימת א' מהם ל"ח לזיוף השני נמצא שאף זה שנתקיים ה"ל ע"א בשטר ולא מהני אלא לעולם בשטר חתום לפנינו ל"ח לזויפא בכדי שיורע בכך כח העדים האחרים שנתקיימה חתימתן עד כאן לשונו וע"ש. וקשה במה דכתב הטור וש"ע סימן מ"ה סעיף י"ט בשטר שהוא ועדיו בשטה אחת ועוד למטה ממנו בשטה א' שני עדים דחיישינן שמא תתך כל השטר העליון שהי' עדים התחתונים חתומים בו ובשטה שבין שטר לעדים כתב שטר ועדים והעדים שבשטה שני' יאמר כוונתי להרבות בעדים ולפיכך כשיבא לפנינו שטר כזה אין מקיימין אותו מעדים שבשטה שני' אלא מעדים שבשטה ראשונה והוא מש"ס פ' גט פשוט דף קס"ה והרי הכא האתרוני' מקויימי' ופסלינן את המקיימי' משום תששא דהראשוני' מזוייפת וליכא למימר דהטעם הוא משום דהוי ריעותא לפנינו משום שלא הניתו שטה חלק דאי אפשר לצמצם התתימה סמוך דאם כן בע"א בשטר ומצאו לקיים חתימת השני נימא דודאי זיוף בראשון מדלא הניח שטה חלק אע"כ דזה לאו רעותא ומשום דקיום שטרות דרבנן לא חששו למיפסל את המקויימת לפנינו משום חששא דזיוף אחר ואם כן התם בפ' גט פשוט נמי נימא הכי וניקום ונסמוך אקיום של אחרונים וצריך לחלק:

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}