שולחן ערוך חושן משפט מו ז
<< · שולחן ערוך חושן משפט · מו · ז · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
שולחן ערוך
בא' מה' דרכים מתקיים השטר.
- האחד שיהיו הדיינים מכירים כתב ידי העדים
- השני שיחתמו העדים בפניהם
- הג' שיבואו העדים החתומים בו ויאמר (כל אחד) זה כתב ידי ואני עד בדבר הזה
- הרביעי שיבואו עדים ויעידו שזה כתב ידם של אלו (ויכולין להעיד עדות זה מתוך כתבם ואינן צריכין להעיד בפיהם) (ריב"ש סי' שפ"ב ותי"ג)
- החמישי שיהא כתב ידם יוצא משטרות אחרות ועורכים ב"ד זה הכתב לאותו הכתב שבשטרות אחרות ויראה להם שכתב ידי אלו הוא כתב ידי אלו.
ואין מקיימים השטר משטרות אחרות אלא מב' שטרות של ב' שדות שאכלום בעליהם שלש שנים אכילה גלויה נכונה בלא שום יראה ולא פחד מתביעה בעולם כדרך שאכלום כל בעלי שדות שדותיהם או משתי שטרי כתובות והוא שיצאו השני השטרות מתחת יד אחר לא מתחת ידי זה (שרוצה) לקיים שטרו שמא הוא זייף הכל אפילו אם ב' השטרות מקויימים אין מקיימין מהם אם יוצאין מתחת ידו (טור וב"י בשם רש"י). ויש חולקין (ר"ן לדעת הרמב"ם).
וכן מקיימים השטר משטר שקרא עליו ערער (וי"א דאפי' לא קרא עליו ערער רק שמקויים כדלקמן סעיף ל"ז) והוחזק בב"ד מקיימים ממנו לבדו כמו שמקיימים משטרי שתי שדות או שתי כתובות
- הגה: וי"א דמקיימים חתימה מספר שכתב אבל לא מאיגרת שכתב (ריב"ש סי' קל"ו) וי"א דאפי' מספר אין מקיימים אא"כ חתם שמו בסוף דאז מקיימים מחתימתו (ר"ן פ"ב דכתובות):
מפרשים
סמ"ע - מאירת עיניים
שיחתמו העדי' בפניהן: וכ"כ ב"י ובע"ש כתב אזה ז"ל ואע"ג דאמרי' לעיל קיום שטרות דין הוא וקי"ל בעלמא אין עד נעשה דיין גבי קיום שטרות דרבנן הקילו עכ"ל. וקשה דהא גם בעלמא כה"ג מותר דהרי אמרו לא הא גדולה שמיעה מראיי' ומה"ט נתבאר לעיל בסי' ז' דאם ב"ד רואין המעשה הנעשה לפניהן ביום דיכולין לדון עליו ע"פ ראייתן בלא עדות אחרי' וה"נ לא מיבעיא כשרואין שהעדי' חותמי' לפניהן עכשיו ביום שיכולין לקיימן מיד דה"ל כאלו דנו ע"פ ראייתם אלא אפילו לא חתמו לפניהן אלא שבא השטר לפניהן ביום והן מכירין החתימות אזי ה"ל ראיית החתימות ביום כאלו חתמו אז בפניהן ומקיימין אותו על פי ראייתן אפי' הוי קיום שטרות דאורייתא מיהו מדהקדי' הרמב"ם והמחבר וכתבו ז"ל הא' שיהיו הדייני' מכירין כו' השני שיחתמו בפניהן והוא זו ואצ"ל זו אם לא שתאמר שמ"ש שיחתמו לפניהן מיירי אפי' בלילה דאז אין ראוי לדון ולקבל עדות ולומר לא יהי' גדול' שמיעה מראי' וכמ"ש בפרישה וכמ"ש הטור והמחבר בסמוך סכ"ד קולא אחריתי דעד המעיד נעשה דיין מה"ט דקיום שטרות דרבנן ע"ש בסמ"ע ס"ק נ"ג ועפ"ר וכיון שכן י"ל דע"ש נמי פירשו כן מ"ה הוצרך לטעם דגבי קיום שטרות הקילו:
שיבואו העדי' החתומי' בו: וכתב רי"ו נ"ב ח"ח יש מחלוקת בתוספת' אם אומרי' העדי' כתב ידינו הוא זה ואחרי' אומרי' אין זה כ' ידם אם צריך קיום אחר או לא ולא אפסקא הלכתא כמאן עכ"ל ב"י וד"מ:
ויאמר כל א' זה כת"י: וא"צ שיעיד כל א' על חתימת יד חבירו דקי"ל על מנה שבשטר הן מעידין וה"ל בעדותן זה כאלו כל אחד העיד אני ראיתי שהלוה זה המלוה לזה הלוה ומה שסיים הרמב"ם והמחבר וכתבו דיאמר ואני עד בדבר הזה ר"ל מתוך זו חתימת השטר נזכר ההלואה דאל"כ הי' צריך כל א' להעיד ג"כ על חתימת חבירו וכמ"ש המחבר ס"י ומיהו אין צריך לו' בפי' כן שזוכרין אלא מסתמא נמי אמרי' שזוכרין אותן ועפ"ר:
הרביעי שיבואו עדי' ויעידו כו': ואף אם העדי' החתומי' בפנינו יכולין לקיים ע"י עדות אחרי' ב"י וד"מ ס"י:
עדות זה מתוך כתבם: פי' שני עדים. כותבין עדותם שמכירין החתימות והב"ד מקבלין עדותם מתוך כתבם ומקיימין את החתימות הראשונות כאלו עידי הקיום העידו לפניהן על פה לאפוקי בשאר עדות דקי"ל כהרמב"ם דבעי' שיעידו בפיהן אם לא כשחתומין הן על השטר דמהני משום תיקון העולם וכמ"ש המחבר לעיל סי' כ"ח סי"א ע"ש:
אכילה גלוי' כו': ודוקא משתי שטרות אבל משטר שדה א' איכא למימר דזיוף הוא ונזדמן כך דהניחו לאכול ועפ"ר:
שטרי כתובות: בזה נמי בעינן שישבו אותן שתי נשים תחת בעליהן ג' שנים בשופי וכ"כ הטור בשם הרמ"ה:
ואפי' אם ב' השטרות מקויימין: הטעם דאף דאין חוששין להמקויימין שהם זיוף מ"מ יש לחוש שמא זייף זה מתוך אלו המקויימין:
ויש חולקין: טעמייהו דס"ל דא"א לאיש אחר לכוון ולכתוב בזיוף אות באות ככתב העדים משא"כ כשאינן מקויימי' דאיכא למיחש שמא שלשתן מזוייפין ואיש א' כתב בזיוף בכתיבת ידו בשם חתימת העדים ועד"ר שכתבתי להגורסי' בטור בהתדע שהרי מקיימין משטר מקויים אפילו יוצא מתחת ידו טעם אחר והוא דירא לזייף משטר כזה שדקדקו הב"ד לקיימו ע"ש. אותו טעם א"ש דוקא להטור וסייעתו דפירשו חשש זיוף הנזכר בגמ' דיש לומר שיזייף אחד מתוך חבירו אבל מדברי הרמב"ם משמע להחולקים דס"ל פירושו דזיוף שהן עצמן הן זיוף ולא שיזייפו מתוכו מ"ה כתבתי טעם זה ודו"ק ועד"ר מ"ש בזה דאינו מוכרח לפרש דעת הרמב"ם שהוא כן ע"ש:
משטר שקרא עליו ערער: ס"ל דבקרא עליו בע"ד ערעור לו' שהוא מזוייף אז ודאי הב"ד נתנו לב לחקור היטב ולא קיימוהו אא"כ נודע להן בבירור והוחזק בב"ד שזהו חתימת יד העדים מ"ה מקיימין מתוכו משא"כ בלא קרא עליו ערער וכ"כ המחבר בסעיף ל"ז ע"ש:
כדלקמן סל"ז: פי' שם כתב המחבר עצמו שני הדיעות ובטור כתב כאן שני הדיעות ובדין דסעיף ל"ז סתם הדברים דאפילו בלא קרא עליו ערער נמי מקיימין מתוכו וכדעת הרא"ש אביו ע"ש והמחבר העתיק כאן ל' הרמב"ם מ"ה לא כ"כ דעת החולקין ועפ"ר שם כתבתי דעת הרמב"ם אינו מוכרע ויכול להיות דס"ל דאפילו לא קרא עליו ערער נמי אלא דתפס לשון הגמ' והגמרא יש לומר אורחא דמילתא נקט דכל שלא קרא עליו ערער לא היה מדרכן לקיימן וכמ"ש הרא"ש אלשון הגמרא ע"ש:
כמו שמקיימים משטרי שתי שדות כו': ושם מקיימין אע"פ שאינן מקויימין:
אבל לא מאיגרת: הטעם דאין אדם מדקדק בכתיבת האיגרת וכתבו משתנה לפי הקולמוס והנחיצ' וזהו ג"כ טעם הי"א דאין מקיימין אפילו מהספר כו' משום דאין אדם מדקדק כי אם בחתימה ועד"מ בסכ"ד:
ש"ך - שפתי כהן
(יב) שיבואו העדי' החתומי' בו כו' וכתב ר' ירוחם נ"ב ת"ח יש מחלוקת בתוספתא אם אומרי' העדי' כתב ידינו הוא זה ואחרי' אומרי' אין זה כתב ידם אם צריך קיום אחר או לא ולא איפסקא הלכתא כמאן ע"כ והביאו הבית יוסף והד"מ וסמ"ע ס"ק י"ד והמחלוקת הזה ראיתיו בירו' פ"ב דכתובות וז"ל הריטב"א מתני' זה אומר זה כתב ידי כו' גרסי' בירו' הם אומרין כתב ידינו הוא זה ואחרי' אומרין אינו כתב ידם הא תרי ותרי פי' דאע"ג דלרבנן אין א' מהעדי' מעיד אלא על כתב ידו בלבד ואלו השני' האחרי' מעידי' על כל אחד ואחד לא חשיבי תרי לגבי א' דכיון שהעדי' על מנה שבשטר הם מעידי' הא חשיב כאידך תרי אבל הם אומרי' אינו כתב ידינו ואחרי' אומרי' כתב ידם הוא תני ר' חייא לא מעלין עדי השטר ולא מורידין פי' שהעדי' האומרי' אינו כ' ידינו מיירי שאין אחד מהן מעיד אלא על שלו ואידך דמכחישי' מעידי' על כל אחד וא' מהם והוה ליה תרי לגבי חד אמר ר' יוסי מתני' אמרה כן אם יש עדים שהוא כתב ידם אין נאמני' פי' וטעמא משום דליכא למימר הפה שאסר הוא הפה שהתיר דאפילו אמרי אינו כתב ידינו לא מהני להו כיון שיש עדים שהוא כת"י כן נ"ל פי' הירושלמי הזה עכ"ל ומשמע דאם עידי השטר כל א' מעיד ג"כ על של חברו שאינו כת"י ה"ל תרי ותרי:
(יג) ואני עד בדבר הזה הוא לשון הרמב"ן ולטעמיה אזיל דס"ל דבעינן שיזכור העדות וכדלקמן סעיף י' ס"ק ל"א ולהחולקי' שם אפילו אינו זוכר העדות סגי כשיעיד גם על כתב יד חברו ומיהו אף להרמב"ם א"צ לומר בפי' כן שזוכרי' אלא מסתמא נמי אמרינן שזוכרי' וכ"כ בסמ"ע ס"ק ט"ו וכן הוכחתי עוד לקמן סעי' י' ס"ק ל"ב:
(יד) הרביעי שיבואו. עדים ויעידו כו' ואף אם העדים החתומי' בפנינו יכולים לקיים ע"י עדות אחרי' בית יוסף וד"מ וסמ"ע ס"ק ט"ז ופשוט הוא וגדולה מזו נתבאר בסמוך ס"ק י"ב דאפילו אומרים אין כתב ידינו אין נאמני':
(טו) שיבואו עדים ויעידו שזה כתב ידם של אלו שחתמו לפניה' או שמכירי' חתימתן וכתב בעל העיטור דף ל"ח סוף ע"ב ומסתברא דהיכא דמכירי' רוב החתימה של שמו או של אחיו או של אביו כשר וא"צ שיכיר כל אות ואות דהא רב הושעיא חתם ע' ורב חסדא ס' ש"מ שבאות א' ניכרת החתימה הכל לפי מה שמכירין שדומה להן ע"כ:
(טז) ויכולין להעיד עדות זה מתוך כתבם אלא שצריך עוד בית דין לקבל עדותם מתוך כתבם זה וחותמין הב"ד ונתקיים השטר עכ"ל ריב"ש ועי' מ"ש לקמן סעיף כ"ט ס"ק ס"ח:
(יז) מתוך כתבם כו' עי' בריב"ש סי' שפ"ב שנסתפק בזה דכיון דקיום שטרות מדרבנן וסגי אפי' שלא בפני בע"ד דלמא סגי נמי מפי כתבם ולא הכריע ומביאו ב"י לקמן מחודש כ"א רק בסי' תי"ג כתב שדן לפני מורו הר"ן דכיון דלא בעינן רשות בע"ד ומקיימים אפי' עומד וצווח כותבי' עדותן ושולחי' לבית דין ע"ש ומביאו בית יוסף ריש סי' זה מחודש ב' ומדברי הרא"ש ר"פ מי שאחזו והנמשכים אחריו נראה שחולקים ע"ז שכ' שם בנשתתק פסול לעדות דעלמא דרחמנא אמר מפיהם ולא מפי כתבם ואם היה חתום על השטר חתימתו מתקיימת ע"י אחרי' ולא ע"י עצמו עכ"ל וכ"כ ר' ירוחם ני"ט והט"ו לקמן סל"ו א"כ קשה על הר"ב כיון דסתם לקמן סל"ו כדברי הט"ו איך פסק כאן כדברי הריב"ש וכן קשה על הע"ש שכ' להדיא לקמן סל"ו דאין חתימתו מתקיימת ע"י עצמו מטעם מפיהם ולא מפי כתבם וכאן כ' דיכולי' להעיד עדות זה ע"פ כתבם וכמ"ש הרב ודוחק לחלק בין נשתתק שאינו ראוי להגיד דהא אנן לא קי"ל הכי לעיל סי' כ"ח סעיף י"א אלא קי"ל דאין חילוק בין אלם לאינו אלם דסבירא לן דמאי דקאמר בש"ס דאלם פסול להעיד מטעמא דמפיהם ולא מפי כתבם הוא לאו דוקא אלם אלא ה"ה מי שאינו אלם אינו יכול להעיד בכתב וא"כ ה"ה דבדרבנן אין טעם לחלק בין אלם או לא וצ"ע:
(יח) משתי שטרות כו'. והרמ"ה כתב שצריך שיהיו השתי שטרות בידי שתי לוקחים והטור השיג עליו ואף שלשונו מגומגם קצת מ"מ לענין דינא נראה עיקר כהטור דאפי' השטרות ביד לוקח א' מקיימי' מהן וכן משמע בתשובת ר"ת שהביא הבעל העיטור דף ל"ד ע"ג והמרדכי פ"ב דכתובות וכן נראה דעת הפוסקי' שלא חילקו בכך וגם מדסתם המחבר נרא' שדעתו כן וכן משמע בש"ס מדקאמר וביוצאים מתחת יד אחר אבל תחת יד עצמו לא משמע דאחר דומיא דעצמו דהיינו שהם ביד א' מהני ועוד דאל"כ הל"ל וביוצאים מתחת ידי אחרי' וע' ב"ח האריך בפי' דברי הרמ"ה והנלע"ד כתבתי:
(יט) שאכלום בעליהם ג' שנים. אחר שנחתמו הריטב"א פ"ב דכתובות:
(כ) משתי שטרי כתובות כ' הטור בשם הרמ"ה כתובת אשה שישיבתה תחת בעלה ג' שנים בשופי כו' ולא משמע לי כן מדברי הרמב"ם והמחבר (וכן הסמ"ג דף ק"צ ע"ב) שכתבו שאכלום בעליהם ג' שני' לעיל גבי שדות ולא כתבוהו כאן ובפרט שבש"ס איתא והוא שאכלום ג' שני' בתר ב' שדות וב' כתובות והם הפכוהו וכתבוהו מיד בתר שתי שדות משמע דס"ל דדוקא בב' שדות בעינן ג' שני' דחזקת הבתים ושדות הוא בג' שני' אבל אשה ישיבתה תחת בעלה בכל דהו סגי וגם לשון הש"ס והוא שאכלום בעליהן ג' שני' משמע דוקא בשדות דשייך בהו לשון אכילה וכן נראה דעת שאר הפוסקי' וכן עיקר:
(כא) כתובות דוקא שתי שטרי שדות או כתובות שאכילת פירות של המחזיק או ישיבתה תחת בעלה מעידי' שכשרין הן אבל ב' שטרי חובות אחרי' או ב' שובר' שלא נתקיימו אין מקיימי' מהן דליכא מידי דמחזיק להני שטרי דאפשר דזייפינהו מרייהו ולא ידעו בהו הנך דליתבעינהו מיליה כ"כ הטור בשם הרמ"ה וכ"כ הר"ן פ"ב דכתובות וכ"כ הבעל העיטור דף ל"ד סוף ע"ב וכ"כ ר' ירוחם נתיב ב' חלק א' וכן משמע בש"ס ופוסקים בירושלמי פ"ב דכתובות איתא א"ר יוסי בר בון ובלבד שלשה שטרות של ג' בני אדם ומשמע לי דקאי אמאי דקתני אם היה כתב ידן יוצא ממקום אחר דהיינו בשלשה שטרות בג' בני אדם ונראה דלא פליג אש"ס דילן דסגי בשתי שטרי שדות או שתי כתובות דהתם כיון דאכלום בעליהם או ישבה תחת בעלה סגי בתרי ובירושלמי מיירי בשטרי הלואות לכך בעי תלתא ולכך בעינמי בידי ג' בני אדם. ותימה שהפוסקי' לא הביאו הירושלמי הזה ואפשר מפרשי ליה בענין אחר או אפשר דס"ל כיון דבש"ס דילן לא הוזכר רק שטרי שדות או כתובות ושאכלום בעליהם ג' שנים משמע הא שטרי הלוחות בכל גוני לא מהני מיהו אין זה הכרח כל כך דתרי אצטריך בש"ס לאשמועינן אבל ג' שטרות לא אצטריך לאשמועינן דתלתא הוי חזקה בכל דוכתי וצ"ע:
(כב) שמא הוא זייף הכל ולפי זה אם אותם שטרות שהוא מוציא מקויימות בבית דין מקיימי' מהם ואפי' משטר א' עכ"ל הר"ן וכ"כ בעל העיטור דף ל"ד ריש ע"ב דאיכא מ"ד אימור זייף הכל וכ"כ הריטב"א וז"ל והקשו בתוס' כו' והכא הכי פירושו מאי שנא תחת ידו דלא דלמא זיופי זייף שחתם כולם מכתב שלא יהא נראה ככתב ידו ושינה כתבו זה ודאי צריך תחבולה לשנות כת' ידו ולכתוב ג' כתבים משתי חתימות מכל אחד שוות ודומות זו לזו וקס"ד כל מי שיודע לעשות כן יודע לזייף ולדמות לכתב אדם אחר ומהדרינן דכולי האי לא שכיח אדם יודע לזייף ולדמות כתב יד של עדים וזה הפי' הוא הנכון ע"כ:
(כג) ואפי' אם ב' השטרות כו' ויש חולקין אין לשון הר"ב מדוקדק דהא לפי טעם הרמב"ם והמחבר מהני כשהשטרות מקויימים וכמו שכתבתי בסמוך ס"ק כ"ב ויש חולקין הוא הרמב"ם שהעתיק המחבר לשונו וכדאית' בהר"ן וב"י וד"מ ושאר אחרוני' והכי ה"ל למימר ואם השטרות מקויימי' מקיימים מהם אפי' מאה ויש חולקין דאפי' ב' השטרות מקויימי' כו':
(כד) אין מקיימים מהם דכיון שהם לפניו חיישינן שמא זייף זה מתוכם כן דעת רש"י וכן דעת התוס' בשם ר"ת והרא"ש והמרדכי והטור וכתבו דהיינו דוק' כשאין מכירין אלא ע"י דמיון החתימה לחתימה אבל היכ' דמכירים חתימת העדי' בטביעת עין אע"פ שיש לו חתימה אחרת תחת ידו ליכא למיחש דלמא זייף וכ"כ הטור והוזכרה סברתם בבעל העיטור ובהר"ן שם. וכ' הרא"ש דמזה נלמד דמי שיש לו ב' שטרות בחתימת שני עדים שאין לקיימן אלא בטביעת עין ולא בדמוי ע"כ וכ"כ רבינו ירוחם נתיב שני חלק א' ולהרמב"ם וסייעתו דלעיל מקיימים אף בדמוי. והבעל העיטור דף ל"ד ריש ע"ג הביא דברי רבינו תם וחולק עליו וכ' שאם ידוע' שיש שטר בביתו או ספר מכתיבת אותן עדים החתומי' בשטר והאחד מקוים אין מקיימין השני אפילו משטר אח' ואפילו ע"י עדים בטביעת עין דאמרינן זיופי זייף ודעת כל הפוסקי' אינו כן וכדמוכח מתוס' והרא"ש ומרדכי והר"ן והטור ורבינו ירוחם דלעיל ומכל שכן להרמב"ם והריטב"א והמחבר דמקיימי' בהא והכי נקטינן:
(כה) ויש אומרי' דאפי' לא קרא עליו ערער. ולפע"ד נרא' דגם הרמב"ם והרי"ף ורש"י מודים דבמקוים אפילו לא קרא עליו ערער סגי דודאי דבר תימה לומר דקיום לא מהני מטעם שמא לא דקדקו הב"ד בקיומו דפשיטא דב"ד לא חתמי אא"כ דקדקו בדבר דאל"כ אין לדבר סוף ומ"ש רש"י דדוקא קרא עליו ערער היינו כשאין מכירין הקיום דחיישינן שמא הקיום גופי' זיוף וכן משמע להדיא ממ"ש רש"י דאי לא קרא עליו ערער חיישינן דילמא ההוא גופיה מזויף כו' אבל בקרא עליו ערער לא חיישינן להכי דכיון שיודע ששטר כזה קרא עליו ערער והוחזק בב"ד א"כ מסתמא הוא אמת והוי ממש כמו שטרי שדות ושטרי כתובות דאע"ג דאין אנו מכירים עידי החתימות מ"מ כיון דידעינא שיש להן כתובות הוא אמת וה"ה הכא וראיתי בריטב"א שכתב על פרש"י דאינו מחוור דכיון דהוחזק בב"ד ליכא למיחש לזיופא דא"כ בטלת כל קיום שטרות עכ"ל ולפי מה שכתבתי פרש"י מחוור ומלובן. וכן ראיתי בבעל העיטור דף ל"ד ע"ב שכתב כפרש"י דקרא עליו ערער דוקא וז"ל מדקתני בברייתא קרא עליו ערער ולא קתני משטר שהוחזק בב"ד ודיקא מינה קרא עליו ערער אין לא קרא עליו ערער לא אלמא אם לא קרא עליו ערער אין מקיימים אע"פ שמקוים עכ"ל ונרא' ג"כ לפרש דבריו שאין מכירים הקיום וכדפי' דברי רש"י ונלפע"ד פרש"י עיקר בש"ס דהא גרסי' בכל הספרים קרא עליו ערעור אין לא קרא עליו ערער לא מסייע לרב אסי דאמר אין מקיימים השטר אא"כ קרא עליו ערער והוחזק בב"ד ולדברי הרא"ש צריך לדחוק בל' הש"ס או לומר שהיה גורס הוחזק אין לא הוחזק לא אבל לפרש"י אתי שפיר [וכן בב"ה גדולות סוף ה' עדות דף קט"ו ע"א אף ע"פ שגורס אא"כ הוחזק וכמ"ש הרא"ש והר"ן בגירסת הרי"ף אפ"ה גורס שם קרא עליו ערעור אין לא קרא עליו ערער לא ע"ש] וגם ק"ק לדעת הרא"ש איך תלוי דברי נהרדעי במלתא דרב אסי אבל לפרש"י אתי שפיר דאמרי נהרדעי כי היכא דלרב אסי מקיימים משטר שקרא עליו ערער והוחזק בב"ד אע"פ שאין מכירים החתימות מטעם כיון שידוע שראוי להיות בידו שטר כזה מקוים שהרי ידענו שקרא עליו ערער והוחזק בב"ד ה"ה נמי מקיימים משטרי שדות ושטרי כתובות אע"פ שאין אנו מכירים החתימות מטעם כיון דנודע לנו שראוי להיות בידם שטרות אלו:
וא"כ הרי"ף והרמב"ם נמי דמצרכי קרא עליו ערער (ודלא כהסמ"ע סקס"ג דכ' דדעת הרמב"ם אינו מוכרע ויכול להיות דס"ל דאפי' לא קרא עליו ערער נמי אלא דתפס ל' הש"ס כו' דפשט דברי הרמב"ם לא משמע הכי והכי משמע נמי להדיא מפי' המשנה להרמב"ם דהוחזק בב"ד לחוד לא מהני רק בקרא עליו ערער והוחזק בב"ד שכתב שם וז"ל והדרך השני שיהי' שטר ובו אלה העדים עצמם שהוחזקו כבר בב"ד ועליו קיום ב"ד והיה כבר עליו ערער ואח"כ הוחזק עכ"ל ונ"ל דהרמב"ם היה גורס בש"ס קרא עליו ערער אין לא קרא ערער לא מסייע לר' אסי דאמר אין מקיימים השטר אלא משטר שקרא עליו ערער ואח"כ הוחזק בב"ד וכן הוא בספרי הרי"ף שלפנינו בכל הדפוסים בדברי רב אסי והיינו כדברי רש"י וע"ש) והיינו כשאין מכירים הקיום ולא הוצרכו לבאר כשמכירים הקיום דזהו מלתא דפשיטא הוא דמקיימי' ממנו גם ממילא נשמע מדבריה' כיון דלפי זה טעמא דקרא עליו ערער הוא דמשוי ליה כאלו מכירים הקיום א"כ כ"ש אם מכירים הקיום ממש דמקיימים ממנו אפי' לא קרא עליו ערער וכן נלפע"ד עיקר ודלא כנראה מהב"י דאפי' מכירים הקיום אין מקיימים ממנו אא"כ קרא עליו ערער מטעם דחיישינן שמא לא דקדקו הב"ד בקיומו ואחריו נמשכו הע"ש והסמ"ע סקכ"ב ולא נהירא ואף שהרמ"ה בטור סובר כן מ"מ אינו מחוור לפע"ד והעיקר בזה כמ"ש הריטב"א והרא"ש דאם הוא מקוים מהני ולא חיישינן שמא לא דקדקו הב"ד בקיומו דא"כ בטלת כל קיום שטרות ועיקר טעמו של הב"י משום שהבין שרש"י והרמב"ם סברי כהרמ"ה וכ"כ בד"מ ולפמ"ש דרש"י והרמב"ם מודים דבמקוים ממש אפי' לא קרא עליו ערער סגי נראה כמ"ש:
שוב נ"ל לדקדק מדברי הרמב"ם גופיה כמ"ש לדעת רש"י מדכתב וכן מקיימים השטר משטר שקרא עליו ערער והוחזק בב"ד מקיימים ממנו לבדו כמו שמקיימים משט י שתי שדות או שתי כתובות והעתיקו המחבר וקשה לאיזה צורך כתב מקיימי' ממנו לבדו כמו שמקיימי' משטרי שתי שדות כו' והלא היה די באומרו וכן מקיימי' השטר משטר אחר שקרא עליו ערער והוחזק בב"ד וגם מה דמיון הוא זה שמדמהו לשטרי שתי שדות או שתי כתובות אלא ודאי ר"ל כמו שמקיימים משטרי שתי שדות כו' אף שאין מכירים בהן החתימות משום דמסתמא הוא אמת כך משטר שקרא עליו ערער והוחזק בב"ד מקיימים אף שאין מכירים בו החתימית משום דמסתמא הוא אמת כנ"ל ברור ודו"ק:
(כו) מקיימים ממנו לבדו כו'. אבל הראב"ד ז"ל כתב דלעולם אין מקיימים את השטר משטר אחר ואפילו הוחזק אלא משנים או שהוחזק כל א' מהם בב"ד או שאכלום בעליה' כל א' מהן ג' שנים ובשופי בלא ערעור עכ"ל הר"ן. וכ"כ הריטב"א וז"ל הא דנהרדעי לא פליגי אדרב אסי דמודו נהרדעי כשהוחזק בב"ד בשטר אחר סגי וכדאמרינן לקמן מאוי חתימת ידיה אחספא ושרי ליה בבי דינא ומחזקי ליה וכל שמחזיקי' בב"ד ונתקיים כראוי הא חשיב כאלו מחוי חתימת ידיה בבי דינא וכן דעת התוס' ועיקר אבל הראב"ד ז"ל ובעל הלכות גדולות ז"ל כתבו דאפי' לרב אסי וברייתא ב' שטרות בעינן ולא בעי נהרדעי למימר אלא דלא בעינ' הוחזקו והא דנקט רב אסי וברייתא שטר שקרא עליו ערער לישנא קלילא נקט עכ"ל וקשה איך יתרצו הראב"ד וה"ג דהך דמחוי חתימת ידיה אחספ' ודוחק לומר דמחוי חתימת ידיה אתרי חספא ויותר נראה דמודי' דהיכא דמכירין הקיום אלא דס"ל היכי דאין מכירין דאף ע"ג דקרא ערער והוחזק לא סמכינן אחד שטרא וכמו שכתבתי לעיל סקכ"ה דבהכי מיירי הברייתא וא"כ דמי לשטר שדה וכתובה דתרי בעינן והלכך בהך דחספא שחותמים לפנינו מדמין לחדא חתימה וסגי ואפשר גם דעת הר"ן והריטב"א בדעת הראב"ד כן ולכך אחר שכתב הריטב"א וכן דעת התו' ועיקר כתב אבל הראב"ד ובה"ג ז"ל כתבו כו' וכן נרא' עיקר דהיכא דהחתימה ודאי אמת כגון שחתמו לפנינו או מכירי' הקיום וכה"ג מקיימי' אפי' משטר אחד לכ"ע וכדמשמע מפשטא דמלתא דמחוי ידי' אחספא דבש"ס ופוסקי' וט"ו לקמן סי"ג וליכא מאן דפליג בהא ואפי' תימ' דאיכ' מאן דפליג בהא מ"מ נראה עיקר לדינ' בהא דמקיימי' משטר א' אבל היכא דאין מכירי' הקיום אם לא קרא עליו ערער אין מקיימי' ממנו לכ"ע ואם קרא עליו ערער והוחזק להרמב"ם מקיימי' וכמ"ש לעיל סקכ"ה אע"פ שאין מכירי' הקיום ולהראב"ד בכה"ג אין מקיימין משטר אחד:
(כז) אבל לא מאיגרת ומדברי הריטב"א שהביא הב"י לקמן בסט"ז גבי לכתוב חתימת ידיה אחספ' משמע דאפי' מאגרת מקיימי' שכתב וה"ה נמי דאפי' בסיפ' דמגלת' יכול למכתב תשרק צפעס או אלפא ביתא דליכ' למיחש למידי ובהא מחזקינן כתב ידי' בשטר' וכדאמרינן בירושלמי דלמדין מספר מוגה ע"כ ועוד משמע כן יותר בהריטב"א גבי מקיימי' משתי שדות ומשתי כתובות שכתב שם וז"ל גרסי' בירושלמי למדין מספר מוגה כגון דאמרי אלין ספרי דאסי פי' שהם מוחזקי' לנו שהוא כתבם בלא עדות אחרת ובאלין אגרת' צריכ' פי' אבל מאגרת של רשות המוחזקי' בכתב ידי העדי' האלה צריכא רבה אם למדי' מהם בחזקה זאת בלבד כנ"ל פי' הירושלמי הזה וכן פי' לפני מורי הר"ב ז"ל עכ"ל וכן נראה עיקר דלפי' הריב"ש ל"ל למימר כגון דאמרי אלין ספרי דאסי לא הל"ל אלא למדין מספר מוגה ובאלין אגרת' צריכא וגם למה קאמר מספר מוגה מה לי מוגה או לא אלא משמע דה"ק למדין מספר מוגה שלמדו ממנו אחרים והגיהו אותו כגון דאמרי אלין ספרי דאסי שהמגיהים אומרים שלמדו מספרי דאסי א"כ הוא בחזקה שהוא ספר אסי וע"ז קאמר ובאלין אגרת' צריכא משמע הא אם ידוע בבירור שהאגרת הזאת כתבו עד זה מקיימים ממנו:
(כח) וי"א כו' בש"ע ובסמ"ע נרשם כאן ר"ן פ"ב דכתובות וכן הוא בב"י וד"מ בשם הר"ן ותמיה לי דליתא כן בהר"ן ואדרבה בהר"ן שם משמע להדיא איפכ' דז"ל הר"ן ובירושלמי משמע דכשם שמקיימי' משתי שדות או שתי כתובות כך מקיימים מספר שכתבו עד דגרסי' התם רב הונא אמר למדין מספר מוגה כגון דאמרי אלין ספרי דאסי ע"כ מיהו בהרא"ש ומרדכי משמע להדיא דאין מקיימים מספר שכתבו דמתוך הספר אין אדם יכול ללקט אותיות וכן מוכח מדקאמר לכתוב חתימת ידיה אחספ' ולא קאמר לכתוב אלפא ביתא אפי' אמגילת' אלא ודאי אי אפשר לדמותם יחד אלא כשחותם שמו עכ"ל. מיהו אין דבריהם מוכרחי' דהא בלאו הכי ה"ה דהוי מצי למימר ארישא דמגלת' וכמ"ש התוס" ושאר פוסקי' וע"כ נרא' דמקיימי' מתוך הספר וכריב"ש והריטב"א והר"ן שהבאתי לעיל כדמוכח מהירושלמי דלעיל. ובב"י מחו' כ"ז כתב על דברי הרא"ש ונ"ל ראיה לדבריו מהירושלמי דמשמע דוקא מאילן ספרי דאסי שהוא חתימת שמו הוא דמקיימים אבל לא משאר הספר וטעמא לפי שדרך בני אדם לחתום בשינוי מכתיבתם עכ"ל ולא ירדתי לסוף דעתו דאדרבה בירושלמי משמע איפכא דמקיימים מן הספר עצמו וכמ"ש:
באר היטב
(יב) שיבואו: כתב ר' ירוחם שיש מחלוקת בתוספתא אם אומרים העדים כתב ידינו הוא זה ואחרים אומרים שאין זה כתב ידם אם צריך קיום אחר או לא ולא איפסקא הלכתא כמאן ע"כ והביאו הב"י וד"מ וראיתי מחלוקת זה בירושלמי פ"ב דכתובות (וכפי שפירשו הריטב"א ז"ל) ועוד איתא שם דאם עידי השטר אומרים אין זה כתב ידינו ושנים אחרים אומרים שהוא כתב ידם עדי השטר לא מעלין ולא מורידין ופי' הריטב"א דמיירי שעדי השטר אין כל א' מעיד אלא על שלו והמכחישים מעידים על כל אחד ואחד מהם וה"ל תרי לגבי חד ע"כ ומשמע דאם עדי השטר כל אחד מעיד גם על של חבירו שאינו כת"י ה"ל תרי ותרי עכ"ל הש"ך.
(יג) עד: ר"ל מתוך חתימתן בשטר נזכר ההלוא' דאל"כ הי' צריך כל אחד להעיד ג"כ על חתימת חבירו וכמ"ש המחבר בס"י ומיהו א"צ לומר בפירוש כן שזוכרין אלא מסתמא אמרינן שזוכרין אותו עכ"ל הסמ"ע וכ"כ הש"ך.
(יד) ויעידו: ואף אם העדים החתומים הם בפנינו מ"מ יכולים לקיים ע"י עדות אחרים ב"י וד"מ ופשוט הוא. וגדול' מזו נתבאר בסמוך דאפילו אומרים אין זה כתב ידינו אין נאמנין וכתב בעל העיטור ומסתברא דא"צ שיכירו כל אות ואות אלא כשמכירין רוב החתימ' סגי עכ"ל הש"ך.
(טו) כתבם: הש"ך כתב דהריב"ש נסתפק בדין זה גם מדברי הרא"ש והנמשכים אחריו נרא' שחולקים ע"ז וכ"כ הט"ו לקמן סל"ו בנשתתק דאינו יכול להעיד בכתב וא"כ קשה על הרמ"א כיון דסתם שם כדברי המחבר איך פסק כאן דמעידין ע"פ כתבם ודוחק לחלק דנשתתק אינו ראוי להגיד דהא קי"ל בסימן כ"ח סי"א דאין חילוק וה"ה מי שאינו אלם אינו יכול להעיד בכתב מטעמא דמפיהם ולא מפי כתבם וא"כ ה"ה בדרבנן אין לחלק בין אלם או לא וצ"ע עכ"ל.
(טז) משתי: הרמ"ה כתב שצריך שיהיו הב' שטרות בידי ב' לוקחים והטור השיג עליו ולענין דינא נרא' עיקר כהטור וכן נרא' דעת הפוסקים שלא חילקו בכך. ש"ך.
(יז) שדות: אבל שדה א' איכא למימר דזיוף הוא ונזדמן כך דהניחו לאכול. סמ"ע.
(יח) כתובות: בזה נמי בעינן שישבו אותן ב' נשים תחת בעליהן ג' שנים בשופי וכ"כ הטור בשם הרמ"ה עכ"ל הסמ"ע אבל הש"ך כתב דלא משמע כן מדברי הרמב"ם והמחבר שכתבו זה גבי שדות ולא גבי נשים בפרט שבש"ס איתא והוא שאכלום כו' בתר ב' שדות וב' כתובות והם הפכוהו וכתבוהו מיד בתר ב' שדות משמע דס"ל דגבי אשה ישיבתה תחת בעלה בכל דהו סגי וכן נרא' דעת שאר הפוסקים וכן עיקר עכ"ל.
(יט) מקויימים: דחיישינן שמא זייף זה מתוכן והיינו דוק' כשאין מכירין אלא ע"י דמיון חתימ' לחתימ' אבל אם מכירין חתימת העדים בטביעת עין אע"פ שיש לו חתימ' אחרת תח"י ליכ' למיחש דלמא זייף כ"כ הפוסקים וכתב הרא"ש דמזה נלמד דמי שיש לו ב' שטרות בחתימת ב' עדים שאין לקיימן אלא בט"ע ולא בדמוי ע"כ והכי נקטינן דמקיימין בהא ודלא כבעל העיטור. ש"ך.
(כ) ערער: שהוא מזויף דאז ודאי הב"ד נתנו לב לחקור היטב ולא קיימוהו אא"כ נודע להם בבירור והוחזק בב"ד שזהו חתימת יד העדים. סמ"ע.
(כא) שמקויים: והש"ך כתב דגם המחבר מודה בזה ומ"ש שקרא עליו ערער ר"ל שאין מכירין הקיום וחיישינן שמא הקיום גופיה מזויף הוא לכך אין מקיימים אא"כ הוחזק בב"ד מחמת הערער משום דמסתמא הוא אמת וכן נ"ל עיקר ודלא כנראה מהב"י דאפי' מכירים הקיום אין מקיימי' בלא ערער מטעם דחיישינן שמא לא דקדקו הב"ד יפה בקיומו ואחריו נמשכו הע"ש והסמ"ע ולא נהירא כו' ע"ש שהביא כמה ראיות מהפוסקי' דס"ל הכי ודקדק מדברי הרמב"ם גופיה שסובר כן ע"ש.
(כב) לבדו: ז"ל הש"ך אבל הראב"ד ז"ל כתב דלעול' אין מקיימין את השטר משטר א' ואפי' הוחזק כו' וכ"כ בעל ה"ג דהא דנקט בברייתא שטר שקרא עליו ערער לישנא קלילא נקט ע"כ וקשה איך יתרצו הראב"ד וה"ג דהך דמחווי ח"י אחספא ודוחק לומר דמחווי אתרי חספי ויותר נראה דמודים היכא דמכירי' הקיומין אלא דס"ל אע"ג דקרא ערער והוחזק לא סמכינן אחד שטרא כמ"ש לעיל וא"כ בהך דחספא שחותם לפנינו סגי בחדא חתימה וכ"נ עיקר דהיכא דהחתימ' ודאי אמת כגון שחתם בפנינו או מכירים הקיום וכה"ג מקיימין אפי' משטר א' לכ"ע וכדמשמע פשטא דמלתא במחווי אחספא ואפי' תימא דאיכא מאן דפליג בהא מ"מ נראה עיקר לדינא כמ"ש אבל אם אין מכירין הקיום אין מקיימין בלא קרא ערער לכ"ע ואם קרא עליו ערער והוחזק להרמב"ם מקיימין אע"פ שאין מכירין הקיום ולהראב"ד בכה"ג אין מקיימין משטר אחד עכ"ל.
(כג) או: ושם מקיימין אע"פ שאינן מקוימין. סמ"ע.
(כד) מאיגרת: כתב הסמ"ע הטעם דאין אדם מדקדק בכתיבת איגרת וכתבו משתנה לפי הקולמוס והכתיבה וזהו ג"כ טעם הי"א דאף מספר אין מקיימין משום דאינו מדקדק כ"א בחתימה עכ"ל.
קצות החושן
(ו) הרביעי. כתב ר"י נ"ב ח"ה יש מחלוקת בתוספתא אם אומרים העדים כ"י הוא זה ואחרים אומרי' אין זה כת"י אם צריך קיום אחר או לא ולא אפסקא הלכתא כמאן עד כאן לשונו ועיין ש"ך שכתב והמחלוקת הזה ראיתי בירושלמי וז"ל הריטב"א כתב גרסינן בירושלמי הם אומרים כ"י הוא זה ואחרים אומרים אין זה כת"י הא תרי ותרי פי' אף על גב דלרבנן אין א' מהעדים מעידים אלא על כת"י בלבד ואלו השנים אחרם מעידים על כל א' וא' לא חשיבי תרי לגבי חד דכיון שהעדים על מנה שבשטר הן מעידין הא חשיב כאידך תרי אבל הם אומרים אין זה כת"י ואחרים אומרים כת"י הוא תני ר"ח לא מעלין עדי השטר ולא מורידין פי' שהעדים האומרים אין זה כת"י מיירי שאין א' מהם מעיד אלא על שלו ואידך דמכחישין מעידים על כל א' וא' והוי לי' תרי לגבי חד אמר ר' יוסי מתני' אמרה כן אם יש עדים שהוא כת"י אין נאמנין ופי' טעמא משום דליכא למימר הפה שאסר הוא הפה שהתיר דאפילו אמרי אינו כת"י לא מהני להו כיון שיש עדים שהוא כת"י כנ"ל פי' הירושלמי ומשמע דאם עדי השט' כל אחד מעיד גם כן על חבירו שאינו כת"י ה"ל תרי ותרי עד כאן לשונו הש"ך ולכאורה קשה בהא דקאמר ר"י מתני' אמרה כן דהא כתבו בתוספות דמגו בשנים ל"א דשמא חבירו לא ירצה לומר כן והא דמיהמני לומר אנוסין וקטנים במגו דאין כת"י היינו משום דאם א' מהם יאמר אין זה כת"י ליכא שטר אלא בע"א ולאו כלום הוא ואם כן היכא דיש עדים שהוא כתב ידו אפילו אחד מהם יאמר אין זה כתב ידו ודאי אינו נאמן דהוי חד לגבי תרי אבל אם שניהם אומרים אין זה כתב ידו אינו מוכח:
ונראה דודאי כיון דכל א' מהם אינו אומר אלא אין זה כת"י ועל כתב חבירו אינו אומר כלום ואם כן ודאי הוי חד לגבי תרי כיון דשנים מעידים על כל א' וא' להכחישו ה"ל תרי לגבי חד אלא דחד כיון דאומר אין זה כתב ידו ה"ל כמו תרי כמו באומר זה כת"י דהוי כתרי לזה שפיר קאמר ר"י מתני' אמרה כן דאי הוי כתרי זה שאומר אין זה כת"י אם כן אם א' מהם יאמר אין זה כת"י אף על גב דשנים אחרים אומרים שהוא כת"י ה"ל נמי כתרי ואם כן אית לי' מגו אע"כ דהאומר אין זה כת"י לא הוי אלא כחד ואם כן ממילא נשמע דאפילו אם שניהם אומרים אין זה כת"י כל חד וחד אינו אלא כע"א והוי לי' חד לגבי תרי ועמ"ש בסקי"א דאפילו אם שניהם מעידים כל א' וא' על שאינו כת"י אפילו הכי עדי השטר לא מורידין ושנים מן השוק נאמנין יותר:
(ז) מתוך כתבם. וקשה על הרמ"א דסתם לקמן סעי' ל"ו בנשתתק דחתימתו מתקיימת ע"י אחרים ולא ע"י עצמו וכאן כתב דיכול להעיד עדות זו מפי כתבם ועיין ש"ך שכתב ודוחק לחלק בין נשתחק שאינו ראוי להגיד דהא אנן לא קיימא לן הכי לעיל סימן כ"ח סעי' י"א אלא קיימא לן בין אלם בין אינו אלם פסול מפי כתבם ואם כן הוא הדין דבדרבנן אין לחלק וצריך עיון עד כאן לשון הש"ך ועמ"ש בישוב קושיא זו בס"ק י"ת:
(ח) החמישי. כתב הטור בסימן ס"ט בשם רב שרירא גאון שאין מקיימין כת"י הלוה משני שטרות או משני כתובות דכיון דקיוס שטרות דרבנן היכא דאתמ' אתמ' היכ' דלא אתמ' לא אתמ' ונראה שאין לחלק בין קיוס דהכא לשאר קיומי עכ"ל:
ובתב הב"ח בביאור דברי הגאון דדוקא כתב יד עדים הקילו משום דקיום שטרות דרבנן משום דנעשה כמי שנחקרה עדותן בבית דין אבל כת"י הלוה מן התורה בעי קיום ועיין שם שכתב ושארי לי' מארי' לבעל התרומות והטור שהשיגו על הגאון בסברתס בלי ראי' ולא ירדו לסוף דעת הגאון עד כאן לשונו ובש"ך בסימן ס"ט כתב דודאי ירדו לסוף דעת הגאון ואף על פי כן השיגו עליו דכיון דהוי קיום אין חילוק בין שטר לכת"י דקיום מעליא היא ולא משום שהקילו חכמים לקיים משני שטרות ועיין שם שהעלה בעיקר הדין דכת"י מן התורה בעי קיום כדברי הבית חדש ואין מקיימין שלא בפני הלוה ועיין שם והנה מה שכתב דכת"י מן התורה בעי קיום כבר כתבנו בזה דעתינו הקלושה בסק"ה:
אך מ"ש הש"ך דקיום זה דעורכין משני שטרות לאו מקולי קיום הוא אלא דקיום מעליא הוא בזה נראה כדברי הב"ת דלא הוי קיום מעליא וראי' ממ"ש המרדכי פ' האשה שנתארמל' ז"ל השיב רבינו תם ז"ל הלכך בעינן משני שטרות דדלמא בתרי זימני מכוונא לחתימות ידייהו ובדין הוא דאפילו הכי לא תסגי לן אלא כי היכא דלא ליתי בעל חוב ומערער ותנעול דלת בפני לוין הלכך ביוצא מתחת ידו אימר זיופי זייף ואפילו יוצא מתח' יד אחר אנו בושין אלא לגלגל עליהם ישינים דאיכא למימר זייף אבל קיים השטר ע"י עדים החתומים בו אפילו יש למלוה אלף שטרות לא אמרינן זייף שהרי העדים מתוך כוונת הלב וטביעות עין הן מכירין ובחוט השערה הן מכירין השינוי אבל להקיף החתימה הוי כמו דברים שאין מקיפין תדע מדבעינן שני שערות ועוד צא ולמד מדאמרינן הי' יודע לו בעדות קרקע ונסתמא כו' אפילו כיון במדת מצרנהא ומדת גמיו בגלימא ומשקל מנסכא לא מהימני להו דכולהו אמוראי איתותבי אלמא דעיקר העדות בט"ע ולא לדמויי מלתא למלתא אלא דתקנה עבדינן בקיום משום פסידא דלקוחות עד כאן לשונו והעתקנו לשון הקודש של ר"ת כי ממנו זכינו לדברים הרבה ועתה תראה איך זה הקיום של דימוי כמה הוא קלוש עד שכתב עליו ר"ת ואפילו יצא מתתת יד אחר אנו בושים אם כן א"נ דכת"י הלוה מן התורה בעי קיום ודאי אין ראי' משטר לכת"י כיון דזה מדרבנן וזה מן התורה והיכא דאתמר אתמר וכמ"ש הגאון ואם כן דברי הבית חדש נכונים לשטתו:
אמנם בדברי ר"ת קשיא לי במה דהביא ראי' דעיקר עדות בט"ע הוא מדאתותבי כולהו אמוראי והוא ראי' לסתור דהתם לא אתותבי אלא משום דבעינן תחלתו וסופו בכשרות ואם הוא סומא אין סופו בכשרות וכדאמרינן התם מיתבי הי' יודע לו בעדות עד שלא נעשה חתנו ונעשה חתנו פיתח ונסתמא כו' זה הכלל כל שתחלחו וסופו בכשרות כשר ואם כן אין הפסול אלא משום דהוא סומא וסומא פסול אף על גב דיכול להעיד מפי השמועה ששמע שהודה והכירו בט"ע דקלא ומשמע הא מי שאינו סומא שפיר מעיד ע"פ משקל ומדת גמיו דאם לא כן תיפוק לי' דאינו מעיד משום שלא הגיד בט"ע והתם לא פריך אלא מברייתא דפתח ונסתמא וצריך עיון ועמ"ש בסימן רצ"ז ☜אולם בעיקר הדין לקיים כתב יד הלוה ע"י דימוי נראה כדעת רב שרירא גאון מהא דאמרינן פ' גיד הגשה דף צ"ו אמר רבא מריש הוי אמינא סימנא עדיף מטביעות עינא דהא מהדרינן אבידתא בסימן ולא מהדרינן בט"ע השתא דשמעתינהו להני שמעתא אמינא ט"ע עדיפא מסימני' א"ר יצחק ברי' דרב משרשיא תדע דאלו אתי בתרי ואמרי פלני' דהאי סימנ' והאי סימנ' קטל נפשא לא קטלינן לי' ואלו אמרי אית לן ט"ע בגוי' קטלינן לי' ועיין שם ואם כן הוא הדין בזה שבאו להכיר את הלוה ע"י סימנים דהיינו ע"י דימוי ולא ע"י ט"ע לא מחייבינן לי' ואף על גב דמקיימין את השטר ע"י דימוי דאינו אלא סימנין דהיינו צורת האות של פ' דומה לצורת האות שמקיימין מתוכו ויש בו נמי משום הוצאות ממון ע"י סימנין מכל מקום התקינו חכמים מקולי קיום כיון דאין מעידין על גוף הלוה בסימנין אלא על העדים הקילו חכמים בקיום שטרות דרבנן אבל היכא שהס מעידים על הלוה בעצמו ע"י סימנין לא מהני דה"ל כאלו אמרו פלוני דהאי סימנא והאי סימנא לוה מפלוני מנה דאין מוציאין ממון ע"י סימנין אלא בט"ע והיינו. דקאמר רב שרירא גאון דאין מקיימין כת"י הלוה ע"י דימוי דאינו אלא סימנין בצורת האותיות והיכא דאתמר אתמר והיינו בשטר שאין מעידין על הלוה אלא על העדים ועיין שם בתוספות פרק גיד הנשה שהקשו דהיכי מוציאין ממון בשטר שנמצא בשוק על ידי סימני המלוה בכרוכין ותירצו כיון דהשטר נמצא בשוק ואין מוציאין כלום רק שמחזירין את השטר עיין שם וה"נ דוקא בשטר מקיימין ע"י סימן דהסימנין הוא על העדים אבל בגוף הלוה צריכין ט"ע דוקא וכי אמרי ע"י סימנא דהאי הוא הלוה אין מוציאין ממון וזה נכון היטיב. ולכן לדינא נראה עיקר כדברי רב שרירא גאון שלא לקיים חתימת יד הלוה כי אם ע"י ט"ע ולא ע"י דימוי בצורת האותיות דה"ל פ' דהאי סימנא והאי סימנא לוה מפ' מנה ובט"ז סימן ס"ט כתב על דברי רב שרירא גאון ז"ל ובי"ד סימן רכ"ח משמע דאפילו במידי דאורייתא מהני מה שמכיר החתימה דהא מהני לענין נתינת רשות כמ"ש בתשובת רמב"ן עד כאן לשונו והיינו בנשבע שלא לעשו' דבר פ' בלי רשות פ' כיון שנתן לו אותו פ' רשות הותר לו וכתב שם הרמב"ם שא"צ רשות פא"פ אלא אפילו בכת"י כל שהוא מכיר חותם ידו עד כאן לשונו ואף על גב דא"ל דמ"ש הרמב"ן כל שהוא מכיר חותם ידו היינו בט"ע ולא ע"י דימוי אך לפי שדברי הרמב"ן סתמו משמע דבכל ענין שמכיר החתימ' מהני ואפילו ע"י דימוי:
ולכן ישבתי לפמ"ש בטעמא דגאון משום דאין מוציאין ממון ע"י סימנין משום הכי לא מהני דימוי ואם כן התם גבי שבועה דהוי לענין איסור דמהני סימנין ודוקא גבי חומר נפשות או בהוצאו' ממון ל"מ פ' דהאי סימנא והאי סימנא אבל באיסור מועיל כמו דמהני סימנין להתיר אשת איש ע"י סימנין שנהרג אותו פ' וכמה שכתבו תוספות שם פ' ג"ה ועיין שם בתוספות ד"ה אלו אתו תרי:
(ט) ואפילו אם השטרות מקויימין. והיינו דוקא ע"י דימוי הוא דאין מקיימין אם הוא יוצא מתחת ידו וכמ"ש ר"ת בתשובה על הישנות אנו בושין אלא נגלגל עליהם החדשות והעתקנו דבריו בסק"ז עיין שם אבל ע"י ט"ע דהוא קיום מעליא ל"ח כלל אפילו ביוצא מת"י אבל בעל העיטור ס"ל דאפילו בט"ע כל שיוצא מת"י שטר אחר או ספר מכתיבת אותן עדים חיישי' דלמא זיופא זייף ועיין ש"ך שכתב ודעת כל הפוסקים אינו כן והכי נקטינין ע"ש: