שולחן ערוך חושן משפט מד ד


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

היכא דכתיב ביה שריר וקיים למדין משטה אחרונה.

(וא"צ לחזור מעניינו של שטר בשטה אחרונה) (טור):

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

למדין משטה האחרונה:    הטעם דאז אם הניחו העדי' שורה חלק לפני חתימתן ליכא למיחש לזיוף שיוסיף לכתוב זכותו באותו שורה ויחזור ויכתוב שריר וקיים לבסוף דבסמוך יתבאר דלא מכשרינן שטר שכתוב בו ב"פ שריר וקיים אלא כשיש עוד שורה חלק בין העדי' לסוף השטר ולשמא ימחק ש"ו הראשון ויזייף ויקיימנה בשטה האחרונה ויכתוב לבסוף ש"ו ליכא למיחש דהא יתבאר ג"כ בסמוך דהיכא דאיכא מחק במקום ש"ו דכל השטר פסול מה"ט גופה דכתיבנא וק"ל ובע"ש כ' ע"ז ז"ל והוא שיש עכשיו בשעה שבא לגבות בו אויר חלק שיטה בין העדים כמו שיתבאר בסמוך ס"ח עכ"ל ור"ל דאל"כ יש לחוש שמא בשעה שחתמו העדים לא היה כתוב שטה האחרונה ואח"כ בעל השטר הוסיף זכותו בזיוף בשטה האחרונה וכ' לבסוף שריר וקיים והיינו דוקא לדין התלמוד דאף בימי התלמוד אם היו כותבין ש"ו היו למדין משטה האחרונה אף שלא הוחזר מענינו של שטר לבסוף אבל האידנא דאין העדים חותמין בלא שריר וקיים כמ"ש הט"ו בסמוך ס"ט ליכא למיחש למידי ואין צריך להיות אויר שטה ביניהן וכמ"ש שם ע"ש ודוקא כשיש מחק במקום שריר וקיים כ' בס"ח דבעי שיהא אויר שטה והכא לא איירי בזה וכמ"ש ודו"ק:

ש"ך - שפתי כהן

(י) היכא דכתב ביה כו'. בסמ"ע משמע שהמחבר הוציא זה מהטור סעיף ט' וגם על מ"ש הר"ב וא"צ לחזור כו' נרשם בסמ"ע טור סעיף ט'. ובאמת זה טעות דהטור בס"ט מיירי להדיא דוקא בזמן הזה שהורגלו לכתוב בכל השטרות שריר וקיים ושטר שאין בו שריר וקיים פסול אבל מצד דין הש"ס שהשטר כשר בלא שריר וקיים לא נמצא בטור דהיכא דכתיב שריר וקיים למדין משטה אחרונה ואדרבה נהפוך הוא שאין למדין ומאן דאמר למדין דבריו צ"ע וכמו שיתבאר וכן מוכח בטור שאין למדין וכמ"ש לקמן ס"ק י"א אלא המחבר הוציא זה מהר"ש בר צמח שהביא בב"י סי' זה מחו' ח' וזה לשונו כ' הר"ש בר צמח היכא דכתיב ביה שריר וקיים למדין משטה אחרונה ומעשי' בכל יום לכתוב (קיום) מחיקת בשטה אחרונה ולמדין ממנה כיון דכתיב והכל שריר וקיים עכ"ל ובאמת גם רשב"ם פי' כן בש"ס דף קס"ב ע"א וטפי ה"ל להב"י לכתוב כך בשם רשב"ם אבל גם דברי רשב"ם צ"ע וכמ"ש לקמן ס"ק י"ב:

(יא) שריר וקיים כו'. תמיה לי על המחבר שפסק כן בפשיטות משום שהביא כן בב"י דברי הרשב"ץ ולא שת אל לבו שרוב הפוסקי' וכמעט כולם חולקי' על זה ודבריה' עיקר וכמו שיתבאר הלא המה הרמב"ן בחדושיו פ' ג"פ תמה על רשב"ם והאריך להוכיח דאפילו היכא דכתיב שריר וקיים אין למדין משטה אחרונ' וכ"כ בהגה' אשר"י מא"ז ר"פ ג"פ וז"ל ואין נרא' לריב"ם אלא אפי' דכ' שריר וקיים אין למדין משטה אחרונה וצריך שיחזור מענינו של שטר בשטה אחרונה עכ"ל וכן מוכח מדברי התוס' ומרדכי פ' ג"פ שהקשו היאך אנו מקיימי' מחקין בשטה אחרונה ותירצו כיון שמנהגינו לכתוב שריר וקיים בכל השטרות ואם לא כן יהי' השטר פסול למדין משטה אחרונה מה שנכתב קודם שריר וקיים ומה שכותבי' וקנינא כו' לא הוי חזר' השטר כו' ע"כ דבריה' אלמא דוקא כיון שכותבי' כן בכל השטרות הא לאו הכי אין למדין דאל"כ ה"ל לתרץ כיון דכתיב שריר וקיים למדין ואין לומר דשאני התם כיון דכותבי' שריר וקיים אחר וקנינא כו' וכמ"ש לקמן ס"ק י"ב דאפילו לדעת רשב"ם ל"מ שריר וקיים אלא היכא דליכא חזרת השטר דהא ס"ל להתו' ומרדכי דקנינא לא הוי חזרת השטר ובאמת גם מהרא"ש וטור ושאר פוסקי' יש להוכיח כן מדכתבו כיון שהורגלו לכתוב שריר וקיים בכל השטרות למדין כו' אלא שהיה אפשר לדחות בדוחק דאינהו ס"ל דקנינ' הוי חזרת השטר אבל בתוס' ומרדכי דלעיל מוכח כן בבירור וכמ"ש וכן משמע בהגהת מיי' פ' כ"ז מה' מלוה בשם ר"י ע"ש. וכן מוכח לפע"ד מהתו' והרא"ש וטור (ומכאן קשה על מ"ש הב"ח בסעיף ז' לדעת הטור וכמ"ש לקמן ס"ק י"ב) גבי מה שכתבו ואפילו הרחיק שטה אחת דליכא חשש זיוף גזרינא אטו לא הרחיקו ואם אי' הא אדרבה בהרחיקו איכא חשש זיוף שיזייף כל השטר ויכתוב למטה בשטה אחרונ' מה דבעי ויכתוב אח"כ שריר וקים משא"כ בלא הרחיקו אלא ודאי אף דכתיב שריר וקיים אין למדין משטה אחרונה ומ"ש הרא"ש בתשובה כלל ס"ח סי' י"ח בע"כ צ"ל דמיירי בזמן הזה שכותבי' כן בכל השטרות אף שהלשון דחוק או שבפסקיו חזר בו ופסקיו עיקר וכן משמע לפע"ד מדברי הרמב"ם פ' כ"ז מה' מלוה וסמ"ג סוף ה' מלוה סוף עשין צ"ד דף ק"פ ע"א שכתבו בסתמא אין למדין משטה אחרונה ולא חילקו בין היכא דכתיב שריר וקיים או לא רק כתבו דהמחקי' צריך לקיימם ויכתוב שריר וקיים [ודלא כהב"ח סעיף ז' לדעת הרמב"ם וכמ"ש לקמן ס"ק י"ב ע"ש] (וכן משמע עוד לכאורה בסמ"ג ה' גירושין דף קל"ג ע"ב דדוקא לדידן שכותבי' בכל השטרות שריר וקיים הא לאו הכי אין למדין משטה אחרונ' ע"ש) וכן שאר כל הפוסקי' כתבו בסתמא אין למדין משטה אחרונה ולא חילקו בכך וכן עיקר וכמ"ש לקמן ס"ק י"ב ודלא כהמחבר (ובב"ח סעיף ז' כ' שנראה עיקר כרשב"ם ולא נהירא וכמ"ש לקמן ס"ק י"ב ע"ש):

(יב) למדין משטה אחרונה קשה שמא הניחו העדי' חלק שטה שהרי אי אפשר להם לצמצם שיחתמו סמוך לכתב ממש וכתב באותו שטה מאי דבעי וכתב לבסוף שריר וקיים (וכן תמה הרמב"ן בחדושיו פרק ג"פ על רשב"ם בזה) ובעיר שושן ובסמ"ע ס"ק ז' תירצו דמיירי שיש עכשיו שורה חלק בין חתימת העדים לכתב ולא נהירא דא"כ אפילו לא כ' שריר וקיים נמי ואי ס"ל דגזרי' הרחיקו אטו לא הרחיקו א"כ ה"ה בכתב בי' שריר וקיים שייך למיגזר כן ועוד שהרי כתב סתמא למדין ולא ביאר דהיינו בהרחיקו דוקא ועוד שכ' בסעיף ח' וה"מ כשאין אויר שטה כו' משמע דכולה ענינא עד סעיף ח' מיירי כשאין אויר שטה וגם המעיין בפירשב"ם דכתב גם כן כהמחבר יראה דאי אפשר לפרש דבריו כן וכמ"ש ועוד דהא תניא בברייתא הרחיק שטה אחת כשר והתם בלא שריר וקיים מיירי וכדמשמע מפירשב"ם להדיא ואמאי כשר ניחוש דכ' בשטה שהיא חלק מה דבעי וכ' אחר כך שריר וקיים אלא נראה לתרץ דעת המחבר ורשב"ם דבשריר וקיים למדין משטה אחרונה אף כשאין שטה חלק והיינו דוקא כשקוד' לכן לא הוחזר מעניינו של שטר דאמרי' כיון דתיקנו חכמי' לחזור מעניינו של שטר נהי דאינו אלא עצה טובה מ"מ לכתחלה ה"ל להחזיר אלא ודאי העדי' כתבו שריר וקיים ולכך לא החזירו אבל כשהוחזר מענינו של שטר ואח"כ כתיב שריר וקיים אמרינן דהעדי' עשו כהוגן וכיון שהחזירו שוב לא היו צריכ' לכתוב שריר וקיים אלא שלא היה אפשר להו לצמצ' והניחו שטה חלק וחיישי' שמא כ' הוא באותו שטה מה דבעי וכתב אח"כ שריר וקיים וברייתא מיירי כשהוחזר מענינו של שטר וגם בלאו הכי צ"ל לדעת התוס' דברייתא איירי כשהוחזר דהא סבירא להו דהיכא דלא החזיר כל השטר פסול מדינא אף לפי דין המשנה וברייתא וכדמוכח מדבריה' להדיא בדף קס"א ע"א ד"ה וניחוש דלמא מתרמי ריעותא כו' ע"ש. וכיוצא בזה כ' הב"ח לדעת רשב"ם אבל מ"ש הב"ח שגם הטור סובר כן נלפע"ד דליתא דהא הוכחתי לעיל ס"ק י"א דס"ל להרא"ש וטור דאף היכא דכתיב שריר וקיים ולא הוחזר מענינו של שטר אין למדין משטה אחרונה ולהכי הוצרכו לפסול בהרחיקו אטו לא הרחיקו ע"ש. גם מ"ש הב"ח שגם הרמב"ם סובר כן כרשב"ם לא נהירא לפע"ד וכמ"ש לעיל ס"ק י"א וגם לענין דינא נראה עיקר דלא כרשב"ם ורשב"ץ והמחבר דברייתא סתמא קתני ועוד דכיון דאין השטר פסול אם לא הוחזר וכדלעיל ס"ק ה' א"כ יש לחוש שמא העדים לא החזירו דבכל דוכתי משמע דדוקא היכא דהשטר נפסל לא חיישינן לעדי' אבל לא בשביל יפוי ותיקון השטר. ואפשר רשב"ם סובר כהתוס' דכל השטר פסול מדינא וא"כ קשה על המחבר כיון דפסק לעיל ס"א דהשטר כשר א"כ מה בכך דכתיב שריר וקיים וכן הבאתי לעיל ס"ק י"א הרבה פוסקי' דס"ל דלא כהמחבר וכן עיקר:


ט"ז

באר היטב

(ו) שריר:    ז"ל הש"ך בסמ"ע משמע שהמחבר הוציא דין זה מהטור ובאמת זה טעות דהטור מיירי להדיא בזה"ז שהורגלו לכתוב בכל השטרות שריר וקיים ושטר שאין בו שריר וקיים פסול אבל מדין הש"ס שהשטר כשר בלא שריר וקיים אדרבא נהפוך הוא שאין למדין משיט' אחרונ' וכן מוכח בטור וגם קשה ליחוש שמא הניחו העדים שיטה חלק דא"א להם לצמצם שיחתמו סמוך לכתב ממש וכתב באותה שיטה מאי דבעי וכתב לבסוף שריר וקיים ובסמ"ע תירץ דמיירי שיש עכשיו שורה חלק בין השטר לחתימת העדים ולא נהירא דאם כן אפילו לא כתב שריר וקיים נמי ס"ל דגזרינן אטו לא הרחיקו אם כן ה"ה דכתב שריר וקיים יש לגזור כן ועוד שהרי כתב סתמא למדין ונ"ל לתרץ דמיירי שקודם לכן לא הוחזר מענינו של שטר דאמרינן כיון דתקנו חכמים לחזור מענינו של שטר למה לא עשו העדים כתקון חז"ל אלא ודאי העדים כתבו שריר וקיים ולכך לא החזירו אבל כשהוחזר מענינו של שטר וגם כתוב שריר וקיים אמרינן דהעדים עשו כהוגן וכיון שהחזירו שוב לא היו צריכים לכתוב שריר וקיים אלא שא"א היה להם לצמצם והניחו שיטה חלק וחיישינן שמא כתב הוא בשיט' זו מאי דבעי וכתב אח"כ שריר וקיים עכ"ל.



קצות החושן

פירושים נוספים

  • להגהות רבי עקיבא איגר על חושן משפט לחץ כאן



▲ חזור לראש