שולחן ערוך חושן משפט מד ה


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

אם יש בשטר מחקים או תלויות או תיבות שעבר עליהם הקולמוס צריך לקיימם קודם והכל שריר וקיים ( (וא"צ לכתוב ודין קיומיהון) ) (מרדכי ותוס' ר"פ ג"פ). ואם לא קיים אינם פוסלים השטר אלא שאין למדין מהם:

הגה: וי"א שאם היה המחק ולא נתקיים פסול כל השטר שמא היה כתוב חובה לבעל השטר ונמחק אא"כ מוכח מתוך השטר מה היה המחק אז לא נפסל כל השטר (טור ונ"י ר"פ ג"פ)

ואם היו בגופו של שטר דהיינו שם הלוה והמלוה והמעות נפסל השטר אם לא קיימם ואם היו בזמן ולא קיימם הוי כשטר שאין בו זמן:

מפרשים

 

צריך לקיימם קודם והכל שריר וקיים:    ז"ל הטור כ' ר"ת צריך לכתוב קיום המחקי' והתלויות קודם וקנינא לפני שטה האחרונ' דאל"כ אין למדין מהן. וא"א הרא"ש ז"ל כ' האידנא נהגו לכתוב קיום המחקים והתלויות אחר וקנינא לפי שהורגלו עתה לכתוב בכל השטרות שריר וקיים וא"א לזייף ולמדין משטה האחרונה כו' והנה דברי הרא"ש כ' המחבר אחר זה בסעיף ט' וכאן בסעיף זה לא בא ללמדינו אלא דצריך לקיימו ושאם לא קיים אין השטר נפסל בזה ואגב כ' בקיצור שמקיימין קודם שריר וקיים לדידן וגם לפי ימי התלמוד הדין כן מיהו בזמן התלמוד דלא היה תקנתם לכתוב שריר וקיים בכל שטר לא היה הקיום דקודם שריר כשר אם לא שהיו מוציאין הב"ד בשעה שבאו לגבות בו שורה ריוח בין השטר לעדי' ומטעם שכתבתי בסעיף שלפני זה וק"ל:

ואין צריך לכתוב ודין קיומיהן:    פירוש אלא יכתוב בזה הלשון בראשית (דרך משל) הוא על המחק או הוא תלוי ותו לא ובטור כ' שיכתוב גם כן וזו קיומה והכל שריר וקיים וכתבתי עליו בפרישה ודרישה דהתוספת והפוסקי' לא כתבו כן ושגם הטור לא כתבו או למנהג בעלמא ע"ש:

אלא שאין למדין מהן:    שמא הוסיפו בזיוף אחר שכבר חתמו העדי' והשטר היה בידו:
 

(יג) צריך לקיימם קודם והכל שריר וקיים. היינו כשמקיים בשטה אחרונה וכדלקמן סעיף ח' ט':

(יד) וי"א כו'. וכן דעת נמוקי יוסף ר"פ ג"פ דמחק או גרר שלא נתקיים כל השטר פסול והביא כן בשם הירושלמי וגם הביא שם הרבה גדולי' שסוברים כן וכן נלפע"ד עיקר דאל"כ לעולם יש לחוש שימחוק חובתו או תנאי שבשטר ומה שהביא הרב המגיד בשם הרשב"א ראיה דמחק אינו פוסל כל השטר ממה ששנינו בתוספת' סוף בבא בתרא מחק או תלוי מגופו פסול שלא מגופו כשר וכן הוא בתשובת הרשב"א סי' אלף ל"ה נלפע"ד דיש לדחות דהתם מיירי כשמוכח מתוך השטר מה הוא ואפ"ה מגופו דהיינו שם הלוה והמלוה והמעות פסול אבל כשאינו מוכח מתוך השטר בענין דיש לחוש שמא היה כתוב שם חובה או ריעותא או תנאי הוי כמו מגופו ובכלל מגופו דפסול דכיון דכל השטר תלוי בזה היינו מגופו ובהכי ניחא דלא סתרי דברי הטור והר"ב אהדדי דכאן כתבו דאם לא קיים המחק כל השטר פסול אלא א"כ מוכח מה הוא המחק כההיא דכסף זוזי אינון ונמחק כו' ובא"ע סי' קכ"ה סעיף י"ט סתמו כדברי הרמב"ם פ"ד מה' גירושין דין ט"ו וז"ל גט שמחק בו אות או תיבה או שתלה בין השיטין אם מטופס הגט ה"ז כשר ואם מן התורף אינו גט ואם חזר ופי' בסוף הגט שאות פלוני תלויה או על המחק אפילו מתורף הגט כשר כשאר שטרות עכ"ל אלא ודאי התם מיירי שמוכח מתוך השטר מה היה המחק ואפ"ה התורף פסול גם מ"ש הרב המגיד סוף הלכות מלוה שכדברי הרשב"א נראה מלשון הרמב"ם סוף הלכות מלוה שאמר כל המחקין וכל התלויות עמהם נראה שדין אחד להם עכ"ל אינו מוכרח לפע"ד שלא אמר כל התלויות עמהם אלא לענין שצריך לקיימם ע"ש:
 

(ז) לכתוב:    אלא יכתוב בזה"ל בראשית (דרך משל) הוא על המחק או הוא תלוי ותו לא ובטור כתב שיכתוב ג"כ זו קיומ' והכל ש"ו ונרא' דגם הטור לא כתבו אלא למנהג בעלמא. סמ"ע.

(ח) ויש אומרים:    כתב הש"ך דהרב' גדולים סוברים כן ודבריהם עיקר וע"ש.

פירושים נוספים


▲ חזור לראש