שולחן ערוך חושן משפט לו ב
<< · שולחן ערוך חושן משפט · לו · ב
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
שולחן ערוך
אם העיד קרוב עם רחוק ואין הרחוק יודע בקורבתו של זה (טור בשם הרי"ף וש"פ) יש אומרים שעדות הרחוק כשרה ומחייבו שבועה ונאמן לומר שלא הכיר והוא שאינו רגיל אצלו אבל אם הוא רגיל אצלו אינו נאמן ויש מי שחולק על זה ואומר שאפילו לא הכיר בקורבתו נתבטלה עדות הרחוק (כיון שהעיד הפסול עמו בב"ד) (טור):
מפרשים
סמ"ע - מאירת עיניים
ונאמן לו' שלא הכיר כו': ודוקא כשאומר מעצמו שלא הכירו אבל אין הב"ד שואלין אותו אם הכירו:
ש"ך - שפתי כהן
(יח) ומחייבו שבועה. ואם שני' הם מחייבי' ממון:
(יט) ונאמן לומר שלא הכיר כו'. ודוקא כשאומר מעצמו שלא הכירו אבל אין הב"ד שואלי' אותו אם הכירו עכ"ל סמ"ע ס"ק י' נראה מדבריו דמסתמא אמרי' שהכירו וא"צ לשאלו ולא ידעתי מנ"ל הא גם מתשו' הרי"ף עצמה שהביא הבעל העיטור והנ"י פ' ז"ב והובא בב"י לקמן סי' נ"א ס"ה משמע להדיא איפכא דהא כתבו שם דהיכא דליתנהו לסהדי מכשירינא לשטרא דאמרי' דלמא לא הכירו כו' ע"ש והכי מוכח נמי בהרא"ש פ"ק דמכות שהקשה על תשובת הרי"ף דאם איתא שתלוי בהכרת העדי' ה"ל לש"ס למימר דשיילינן להו לכשרי' אם הכירו בפסולי' כו' אלא פשיטא דמ"ש הרי"ף והט"ו ונאמן לומר שלא הכיר כו' היינו שצריכי' הב"ד לשאלו היכא דאיתנהו ונאמן לומר שלא הכיר ודלא כסמ"ע נ"ל:
(כ) שלא הכיר כו'. כתב הר"י בי רב בתשובת מהר"מ אלשקר סי' ט"ז דף כ"ו ע"א בעובדא דיליה וז"ל דאנן סהדי שהעד הכשר לא הי' מכיר בפיסול חבירו שהוא זומם ורשע שאם החכם כה"ר משה קאשטרו שהוא מתושבי ירושלי' והוא ממקבלי עדיות וגם הסופר שהוא מתושבי ירושלים לא הכירו בפסול וכל שכן דלת העם שאינן יודעי' במה יפסל העד ובמה יכשר כו' ומהר"מ אלשקר האריך שם להשיג עליו שהרי העידו עליו אנשי' חשובים שהוא זומם ורשע ולא כמ"ש עליו החכם בחתימות דבריו שהוא בחזקת כשר ומה לנו לחזקתו היכא דאיכא עדי' בפסלותו כו' ועוד דהא הרי"ף לא קאמר אלא כשאין שניהם רגילי' זה עם זה אבל אם רגיל בו כתב בפי' דודאי ידע בו ופסול ואלו העדי' שלנו אין לך בעולם רגילי' זה עם זה כמותן שהיו ממקום אחד כו' ע"כ. ולפעד"נ כדברי הר"י בי רב ושלא כדת השיג עליו מהר"מ אלשקר דנהי דהשתא העידו עליו אנשי' חשובי' שהוא רשע וגם נעשה זומם מ"מ כל זמן שלא העידו לא ידענו זה שהרי ה"ר משה קאשטרו קבל העדיות וכן הסופר לא ידעו זה וא"כ מסתמא גם העדי' הכשרי' לא ידעו בפיסולו וכדמוכח מתשובת הרי"ף במסתמא תלינן דלא ידעו הכשרי' בפיסולו והוא בבעל העיטור ונמוקי יוסף פ' זה בורר ומביאם ב"י לקמן סי' נ"א סעיף ה' ועל כן הכשיר שם שטר שחתומי' עליו פסולי' היכא דליתנהו לסהדי קמן למישייכינהו דאמרינן מסתמא לא ידעי ביה ע"ש ויפה כתב הר"י בי רב בחתימת דבריו שהוא בחזקת כשר כו' ור"ל דכיון שהוא בחזקת כשר עד עתה מהיכי תיתי נימא דידעי ביה הכשרי' כל זמן שלא העידו עליו עדי' בפסלותו. גם מ"ש מהר"מ אלשקר ועוד דהא הרי"ף לא קאמר אלא בשאין שניהם רגילי' בו כו' אינו ענין לדברי הר"י בי רב דהרי"ף מיירי בפסול קורבה דהתם שייך רגיל בו כגון אחיו ושארו הקרוב אליו שהוא רגיל אז אמרינן כיון שהוא רגיל בו ודאי ידע שהוא קרובו אבל בשביל שהם מעיר אחת ורגיל בו נאמר שידע בו שהוא רשע ושהוא זומם זה לא שמענו וא"כ הדרינן לכללא שכתב הרי"ף דמסתמא לא פסלינ' לסהדותייהו ואמרינן לא ידעי ביה וכדברי הר"י בי רב כן נ"ל ברור:
(כא) כיון שהעיד הפסול עמו בב"ד היינו להי"א דלעיל סעיף ח' ולסברא הראשונה דלעיל ה"ה אפי' לא העיד הפסול עמו בב"ד כיון שראו המעשה ביחד וכוונו להעיד בטלה עדותן לסברא זו דאין חילוק בין הכיר בפיסולו או נא:
ולכאורה נרא' עיקר בש"ס כסברא זו אך שרבו הפוסקי' המסכימי' לתשובת הרי"ף הלא המה הבעל העיטור והרמב"ן והמרדכי והר"ן ז"ל ומביא' הר"י בי רב בב"י ובתשו' מהר"מ אלשקר סי' ט"ז ומהר"מ אלשקר שם דכ"ז ע"א האריך להשיג עליו דהרמב"ן לא כתב כן רק שהביא דברי הרי"ף ואיך יכתוב אותם הרמב"ן ז"ל להרבות בדעו' וכל דבריו המה מהבל יחד שהדבר פשוט שהרמב"ן כתב כן שהרי הביא ראיה לתשובת הרי"ף מהתוספתא ומביאו הרא"ש והנ"י פ"ק דמכות וכ"כ הטור בשמו. גם מ"ש מהר"מ אלשקר שם וז"ל ומ"ש בשם בעל העיטור ז"ל שאם אין אנו יודעי' אם ידע בפיסול חבירו אם לאו שנא' מן הסתם לא הכירו כו' הנה הרמב"ן ז"ל כתב בהפך דמסתמא נמי פסולה היא העדות עד שיאמרו למיחזי אתינא דכיון שהדבר בספק בטלה העדות ע"כ וכבר כתבנו שלמדו מדין זה הדין האחר עכ"ל לא נהירא דהיאך הוא מדמה בסתמיות להדדי דנהי דסתם עד המעיד כוון להעיד מ"מ סתם עד אינו יודע בפיסול חברו ואע"פ שלמדו מדין זה הדין האח' היינו כי היכי דתלינן בדע' הפסולי' דלמיחזי קאתי ה"נ תלינן בדעת הכשרי' דלא ידעו בפיסולם אבל מכל מקום לענין הסתמיות לא נלמד זה מזה. והנה גם הנ"י פ' זה בורר הבי' תשובת הרי"ף ובעל העיטור בסתם וכ"כ עוד הנ"י תשובת הרי"ף בסתם בפ"ק דמכות וכתב שכ"כ הרמב"ן וכ"כ הרשב"א בתשובה שמביא הב"י ס"ס זה גם מ"ש מהר"מ אלשקר דהרמב"ם ורוב המפרשים כתבו סתם. נראה דלא ס"ל הך מלתא כו' הנך רואה אדרב' שרוב המפרשי' כתבו כתשובת הרי"ף וממ"ש הרמב"ם ושאר המפרשי' סתם אין ראיה דיש לפרש דבריה' בשאנו יודעין שהוא רגיל בו ומכיר בפיסולו דומיא דשני אחין שמכירין זא"ז וכן הרמב"ם פ' ה' מה' עדות הזכיר בדבריו שני אחין וכן צריך לפרש דברי הרי"ף עצמו פ"ק דמכות בשם גאון וכן פי' הב"י לקמן סי' נ"א ובזה נמי יש לדחות הראיה שהביא הרא"ש פ"ק דמכות מן ההלכות גדולות לסתור תשובות הרי"ף דיש לפרש דברי ה"ג כדברי הגאון וכ"כ בס' לחם משנה פ"ה מה' עדות וכן משמע להדיא בנ"י פ"ק דמכות שהביא תשובות הרי"ף ודברי ה"ג סמוכי' מיד זה לזה והביא אח"כ דברי הרא"ש במצוה להחרי' והשמיט דברי הרא"ש בכאן משמע דלא ס"ל כהרא"ש בהא דכתב שה"ג חולק על תשובת הרי"ף. גם מ"ש מהר"מ אלשקר שתשובת ר' האי גאון חולקת על תשובת הרי"ף שכתב ואין שומעי' לו אם אומר לא הייתי יודע שכאצטרף עמו תבטל עדותי כו' וידוע הוא דלא שנא הא ולא שנא אם לא הי' מכיר בפיסולו כו' לא נרירא דשנא ושנא דמה בכך שלא ידע שתבטל עדותו וכי משום שלא ידע יתבטל הדין משא"כ כשלא ידע בפסולו א"כ בדעתו הי' לצרף לכשר ולא לפסול א"כ לא נצטרף פסול לכשרים:
באר היטב
(י) הכיר: כתב הסמ"ע ודוקא כשאומר מעצמו שלא הכירו אבל אין הב"ד שואלין אותו אם הכירו והש"ך השיג ע"ז ומסיק שצריכים הב"ד לשאלו ע"ש.
(יא) שהעיד: היינו להי"א בס"א ולסברא הראשונ' שם ה"ה אפילו לא העיד הפסול עמו בב"ד כיון שראו המעשה ביחד וכוונו להעיד. ש"ך.
קצות החושן
(ז) שהעיד הפסול. ועיין מ"ל פט"ז מהל' עדות שכתב בשם מוהרש"ח דבדיינים נמי אם נמצא א' מהם קא"פ אפילו היו תמשה נמי הדין בטל וכ"כ בכנסת הגדולה ע"ש. ולענ"ד נראה דלא אמרינן הכי גבי דיינים וראיה מרפ"ק דסנהדרין ושם אמרינן דבר תורה בחד סגי ומ"ט בשלשה משום יושבי קרנות אי הכא בתלתא נמי מי לא הוי יושבי קרנות ומשני בתלתא א"א דלית בי' חד דגמיר וא"נ בדיינים נמי נמצא אחד מהם קא"פ כל הדין בטל אם כן מאי מהני דאית בהו חד דגמיר נהי דחד דגמיר סגי אבל כיון שעתה נצטרף עם הפסולים דהא כל מי שאינו לא גמיר ולא סביר אינו דיין כלל וכמ"ש בעל המאור בסוגיא דשיקול הדעת דכל מי שאינו לא גמיר ולא סביר אין דינו דין כלל בין טעה ובין לא טעה ואשירה הוא דמיקרי. אלא מוכרת דגבי דיינים לא אמרינן נמצא א'מהם קא"פ דנתבטלו הדייני' הכשרי' ועיין דברי המרדכי בהגהת שלהי קידושין וז"ל ומה שהזכיר הרב עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה אין שייך להזכיר כאן דודאי אם ארבעה חתומי' בהנפק וא' פסול אין נשאר כי אם שנים ואין הנפק פחות משלשה ועיין שם ומזה משמע דגם בדיינים שייך דין נמצא א' מהם קרוב או פסול:
ולענ"ד נראה דהיכא דהדיינים פוסקים איזה דין אפילו אם יש בהם פסול כל שנשאר עם הכשרים בית דין של שלשה לא נתבטל דין הכשרים אבל הנפק דהוי נמי תורת עדים עלייהו שמעידי' שנתקיים השטר וכן כיוצא בזה כגון שקיבלו איזה עדות ונותנים על זה גביות עדות שנתקבל עדות זה בפניהם אם כן יש עלייהו תורת עדים נמי דהא לא ידעינן שנתקבל העדות או שנתקיים השטר כי אם על פי הדיינים אם כן כשיש עמהם פסול נתבטל כל הענין אבל היכא דיושבין על משפט לעשות איזה דין. בזה לא שייך דין נמצא אחד מהם קרוב או פסול ובזה ניחא הא דרפ"ק דסנה' דשם מיירי מדין ממש דקבלת עדות ודאי צריך שלש' וכמ"ש בסימן ג' ועמ"ש בסימן ג' סק"ב ולפי מ"ש ה"ה היכא דכתבו את הפסק איך שכבר נפסק וחתמו ביניהם קא"פ יכול בעל דין להכחיש ולומר שלא נפסק כך ואין הפסק מועיל לראי' כיון דנמצא ביניהם קא"פ אלא לענין גוף הדין על כל פנים לא נתבטל בצירוף הפסול כן יראה לי: