שולחן ערוך חושן משפט לה ז
<< · שולחן ערוך חושן משפט · לה · ז · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
שולחן ערוך
וכל אלו אם עכו"ם או עבד ראה אותם והעיד אחר שנתגייר ונשתחרר אינו נאמן:
מפרשים
סמ"ע - מאירת עיניים
עכו"ם או עבד כו': אינו נאמן בא"ח ס"ס שצ"ט כתב הטור והמחבר דאתחומין נאמנין עבד ושפחה אפי' קודם שנשתחררו ומ"ה כשכתב הטור האי דינא דקדק וכתב ז"ל וכל אלו שמעיד בהן הגדול כו' וכתבתי בפרישה דמש"ה כתב שמעיד מפני שלא איירי בכלל זה אלא בדברי' הנ"ל שצריכין עדות משא"כ נאמנות דתחומין דאינו נאמן משום תורת עדות דא"כ לא היה נאמן עבד ושפחה דפסולין לעדו' אלא דהמנוהו משום דאינו אלא גילוי מילתא בעלמא והמחבר ג"כ רמזו במ"ש והעיד אחר שנתגייר כו' למדנו דוקא במקום דבעינן עדות אין נאמנין מה שא"כ בתחומין כמ"ש וק"ל:
אינו נאמן: מפני שבהיותו עכו"ם לא הוי רמיא עליה ומלתא דלא רמיא עליה אמר ולאו אדעתי' ובהיותו עבד נמי כיון דאין בידו לשחרר נפשו ועוד דעבד אינו חייב בכל המצו' גמרא:
ש"ך - שפתי כהן
(ז) אינו נאמן. עיין בתשו' מהרא"ן ששון סי' צ' מעדות האנוסים שאינ' נאמנים אף אחר שבאו לכלל כשרות מטעם דבעינן תחלתו וסופו בכשרות כו' ע"ש ואין נ"ל דא"כ ל"ל לגמר' בעכו"ם טעמ' דלא דייק תיפוק ליה דבעי' תחלתו וסופו בכשרו' אלא ודאי כיון שבידו לגייר דמי לפיסול ממון דלעיל סי' ל"ג סט"ו וא"כ דוקא בעכו"ם אמרינן בגמ' כיון דעכו"ם הוי לא דייק משא"כ באנוסי' שבאו לכלל כשרות כשרים דשפיר הוי דייקי כיון שהיו יהודי' בינם לשמים ומה שהביא מהרא"ן ששון שם מתשו' ן' ל"ב חלק א' סי' כ"ג אינה ראיה כלל דבתשובת ן' ל"ב שם מיירי שמעודי' כשהן אנוסים עדיין ע"ש ודו"ק מיהו מה שהביא מתשובת ן' לב ח"ג סימן ע"ה יש ראיה וצריך עיון וע"ש בספר ב' סימן מ"ה מיהו בתוספתא ס"פ ה' דסנהדרין משמע דבעכו"ם נמי טעמא משום דבעינן תחלתו וסופו בכשרות ולפ"ז הא דקאמר' בגמרא בעכו"ם טעמא דלא דייק היינו במילתא דרבנן וכן משמע בריטב"א ספ"ב דכתובות במשנה ואלו נאמנין להעיד בגדלן כו' ע"ש ודוק דאל"כ היה נאמן כמו קטן אע"ג דלא הוי תחלתו וסופו בכשרות כיון דהוא מילתא דרבנן וכן המדקדק היטב בפוסקי' בס"ס ל"ג יראה דלא תלי מידי במה שבידו להכשיר ע"ש ודוק:
באר היטב
(יג) ונשתחרר: דהוי מילת' דלא רמיא עליה ואמר ולאו אדעתיה כ"כ הסמ"ע וכתב הש"ך דבתשובת מוהר"א ששון פסק בעדות האנוסים שאינן נאמנים אף אחר שבאו לכלל כשרות דבעינן תחלתו וסופו בכשרות כו' ע"ש ואין נ"ל דא"כ ל"ל הטעם בעובד כוכבים דלא דייק וא"כ באנוסים שבאו לכלל כשרות כשרים כיון שהיו יהודים בינם לשמים ודאי שפיר הוו דייקי מיהו בתוספת' משמע נמי טעמא בעובד כוכבים משום תחלתו וסופו בכשרות ולפ"ז הא דקאמר בגמר' טעמא דלא דייק היינו במילתא דרבנן עכ"ל. (* ע"ל סי' ל"ד ס"ק ל"ו מ"ש שם וגם מכאן ראיה גדול' לדבריו דלא כהש"ך ע"ש).
קצות החושן
(ד) אחר שנתגייר. עיין ש"ך מדין עדות האנוסים אם שייך בהו תחלתו בפסול כיון שיש בידו לגייר ובמשנה למלך פי"ד כתב בשם מוהרימ"ט בזכרנותיו שנסתפק ברשע ועשה תשובה אי לקטן מדמה או לנכרי ולא הכריע עיין שם ונמצא ברשע ועשה תשובה שני ספיקות דאפשר דאפילו במידי דאורייתא נאמן כיון שיש בידו לגייר ולעשות תשובה וכמ"ש הש"ך או דאפילו במידי דרבנן לא מהימן כיון דלא דייק וכמו שעלה ע"ד מוהרימ"ט:
והנה בפסול עבירה דרבנן נראה לומר דלא בעינן תחלתו בכשרו' כיון דבעבירה דרבנן בעינן חימוד ממון דוקא וכמ"ש רמ"א בסימן ל"ד ואם כן אין פסולו אלא משום חשד נגיעת ממון בעדות זו וכמ"ש בסמ"ע ואם כן כיון דבנוגע גופי' לא בעינן תחלתו בכשרות אלא כיון שסילק נפשו רשאי להעיד ה"נ בפסול דרבנן דהוא משום חימוד ממון ואינו פסול הגוף ואינו בגדר עדות כלל לא שייך בי' תחלתו בפסול. ומדברי הרא"ש פ"ב דגיטין משמע דרשע ועשה תשובה דומה לקטן ונעש' גדול שכת' ואם היו פסולי' כשנתמנו שולחן וחזרו בתשובה קודם שמסרו לאשה כתב הר"ר מאיר הלוי דכשרין כו' ולא בעינן תחלתו בכשרות מידי דהוי אפתוח ונסתמ' עיין שם אלמא דברשע ועשה תשובה נמי שייך בי' תחלתו בפסול אלא דבגט כשר כמו פתוח ונסתמ' ואי אמרינן דלא דייק הי' פסול ולאו ראי' הוא מפתוח ונסתמ' כיון דלא דייק וכן משמע דבמידי דאורייתא ודאי פסול ולא אמרינן בידו לעשות תשובה וכן מבואר בתוספתא פרק ה' דסנהדרין עד שלא נעשה חתנו כו' עד שלא נעשה סוחרי שביעית ומשנעשה סותרי שביעית חזר בו כו' זה הכלל כל שתחלתו וסופו כשר כשר עיין שם ונשמע מיני' דרשע ועשה תשובה נמי שייך בי' תחלתו בפסול ועוד משמע דאפילו בפסול עבירה דרבנן שייך בי' תחלתו בפסול ועיין באבן העזר סימן מ"ב סעי' ה' דאנוסים לא נפסלו אף על גב דעברו על מצות קידוש השם. ואין להקשות מהא דאמרינן פ"ב דכתובות דף י"ט בהא דאמר ר"מ אינם נאמנין לפוסלו קסבר ר"מ עדים שאמרו להם חתמו שקר ואל תהרגו יהרגו ואל יחתמו שקר ופירש"י והלכך משוי נפשי' רשיעא ומשמע דגם אנוסים כשהי' לו ליהרג ולא קיים קידוש השם רשע הוי משום דאף על גב דאינו נפסל על ידו מכל מקום הוא עצמו אינו נאמן למשוי נפשי' רשיעא אפילו במידי דלא נפסל על ידו ותדע דהא בעדים שאמרו אמנה היו דברינו אינ' נאמנים משום דעולה הוא ולא מצינו שיפסלו לעדות כשחתמו על אמנה אע"כ אין אדם עושה עצמו רשע אפילו במידי דלא נפסל על ידו ובתומים ראיתי בסימן מ"ו שכתב דאם חתמו על אמנה פסולים לעדות עיין שם ואין הדעת נותן כן דהא שם חשיב נמי עולה המשה' שטר פרוע וכן ספר שאינו מוגה ולא יתכן לומר דבזה פסול לעדות ואין לך עולה גדולה יותר משטר שיש בו ריבית ואפילו הכי דעת תוספות דעדים החתומים על השטר שיש בו ריבית כשרים עיין פ' א"נ ולכן נראה דאמנה ואינך שיש בו עולה לא נפסלו ע"י אלא דאפילו הכי הוא אינו נאמן במה שאומר שעשה שלא כהוגן וזה פשוט. ובתומים בסימן זה הקשה מתשובת הרשב"א סימן אלף רל"ז דשס משמע אף דאנסוהו העבודת כוכבים ומזלות לזנות עם אשה ה"ל רשע דמוכרח להרוג ואל יעבור ע"ש. ולפי מ"ש לא קשה דשם כתב באומר אני זניתי עם אשתך דלא פלגינן דיבורי' ואינו נאמן וז"ל ול"ל אפילו באומר אני זניתי עם אשתך פלגינן דיבוריה די"ל באונס דהא אונס לא משכחת דאין קישוי אלא לדעת ובאנסוהו גוים הא יהרג ואל יעבור עיין שם ואם כן כיון דעל כל פנים שלא כהוגן עשה דהא דינא הוא שיהרג ואל יעבור ואין אדם משים עצמו רשע אפילו במה שאינו נפסל על ידו וכדמוכח מש"ס בפ"ב דכתובות שאמרו בטעמא דר"מ משום דיהרג ואל יעבור וזה ברור: