שולחן ערוך חושן משפט כד א
שולחן ערוך חושן משפט · כד · א
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
אין נזקקין אלא (לתובע) תחלה ואם זיילי נכסי דנתבע נזקקין לו תחלה:
- הגה: פירוש ראובן תובע שמעון בענין שלא יוכל לומר פרעתי ושמעון משיב יש לך משלי כל כך ומבקש זמן להביא עדים יותר מל' יום שהוא זמן ב"ד אע"פ שאנו יודעים שיש לו עדים שיודעים בדבר נזקקים לתובע וצריך לשלם לו מיד אם לא שזיילי נכסיה ויש היזק בזה לנתבע וה"ה אם התובע רוצה שישמעו דבריו תחלה קודם שישמעו דבריו של נתבע או שמבקש מהב"ד שלא יפסקו לו הדין עכשיו אלא כשירצה הוא (טור בשם הראב"ד) או שהנתבע חייב לו שבועה ואומר התובע שאינו רוצה שישבע לו עכשיו רק כשירצה (נ"י) וכל כיוצא בזה כגון שאומר שיש לו הרבה טענות על זה ואינו רוצה לטעון עכשיו שומעין לתובע אם לא שזיילי נכסי הנתבע (ב"י בשם הרשב"ץ) או שיש לנתבע היזק בזה כפי ראות עיני הדיינים:
מפרשים
אין נזקקין אלא לתובע: כן הוא ל' הגמ' והביאו הפוסקים וכתבו עליו פירושו זה בכה וזה בכה וכולן אמת לדינא מ"ה סתם המחבר ללמדינו שבכל ענין קאמרי' ומור"ם כ' קצת מהן לגילוי מלתא וסיים וכ' וכל כיוצ' בזה כו':
בענין שלא יוכל לומר פרעתי: פי' כגון שהלוהו בשטר שחתומים עליו עדים אבל אם הי' נאמן לו' פרעתי הי' נאמן ג"כ בטענה זו שטוען יש לך משלי במיגו דאי בעי הוי טוען פרעתי:
יש לך משלי כ"כ: וז"ל הטור ושמעין משיב תפסת משלי החזיר לי מה שתפסת או משכון הי' לי בידך ונפחת מדמיו עד כאן לשון הטור ואפילו אם התובע מודה להנתבע שנפחת (אלא שמחולקים בשיעור הפחת) אפ"ה דינא הכי ד"מ בשם מרדכי ריש ב"מ:
יותר מל' יום: דאלו לא בקש שמעון אלא ל' יום שהוא זמן ב"ד הוי שומעין לשמעון אפי' לא זיילי נכסיה ואי מבקש זמן יותר מל' יום ואין אנו יודעי' שיש עדים שיודעים בדבר אפי' אי זיילי נכסי' דשמעון אין שומעין לו אלא מיירי שהב"ד יודעי' שיש לו עדים שיודעי' בדבר (פי' שהיו אצל זה הענין אלא שאין הב"ד יודעים אם יעידו כדברי הנתבע או לא) בזה יש חילוק בין זיילי נכסיה דנתבע או לא וכן הוא מבואר בטור בשם הרא"ש ועפ"ר מ"ש דל"ת מזה אמ"ש לעיל סי' י"ו:
וצריך לשלם לו מיד: פי' אם יש לו מעות ואינו מבקש זמן אלא לברר תביעתו ולנכות זה בהלואתו בזה קאמר דצריך לשלם לו מיד מאחר דאינו יכול להביא ראיותיו שחייב לו כנגדו תוך שלשים יום ויותר מזה אין נותנין לו א"כ למה לנו להמתין לו על חנם שלשים יום ואם אין לו מעות אין נותנין לו יותר מל' יום להשתדל מעות באיזה צד:
אם לא שזיילי נכסיה: פי' שאין לו מעות גם לא יכול ללות או למכור נכסיו אם לא שזיילי נכסיה והוא כשיראו הבריות שהוא צריך למעות לא יקנו נכסיו כ"א בזול כי ידעו שיצטרך ליתן להם בזול בענין כזה אמרו להזקק לנתבע תחלה ונותנין לו זמן כפי צרכו אפי' יותר מל' יום להביא ראיותו ופטור ע"י זה מראובן התובע שלא יצטרך למכור נכסיו בזול:
ויש היזק בזה לנתבע: ועיין בטור שכתב עוד בשם הרא"ש ז"ל ועוד יש נ"מ שאפי' אמר הנתבע להביא ראיותיו תוך ל' נזקקין לתובע תחלה לפסוק הדין מיד ואם יביא העדי' תוך ל' יום יסתיר הדין ואם לא יביא אותם נמצא שהתחילו ל' יום שנותנין לו לפרעון מזמן הראשון שנפסק הדין עכ"ל ועפ"ר מ"ש דל"ת מזה למ"ש למעלה סי' י"ו ע"ש:
שישמעו דבריו תחלה: ל' המרדכי שם ומאוד יכול למתר דבריו בזה שישמעו דבריו תחלה ומסיק וכ' שם דבזה הענין דאינו מבקש שישלמו לו תחלה אלא שישמעו טענותיו תחלה צ"ל דמ"ש ואי זיילי נכסיה היינו שצריך שמעון בלא"ה למכור וכשיראו שראובן תובע לשמעון יסברו שבאו למכור כדי שיפרע לראובן וידחקו אותו בקנייתו משא"כ כשיראו את שמעון שיטעון בתחלה שיסברו שהוא התובע ע"ש:
או שמבקש כו': והטור סיים בזה כי שמא היום או מחר ימצא עדים או הנתבע יודה וכ' בד"מ בשה הרשב"א דאפי' קנו מידו לדון לפני ב"ד והראה שטרותיו יוכל להסתלק ולומר לא אדון עכשיו אם לא כשזילי נכסי' ע"ש:
שאינו רוצה שישבע לו עכשיו: עמ"ש בסי' י"ו דיש נ"מ בזה אף שיכול לסתור שבועתו אם יהיו לו עדים והא דכ' שם בסימן י"ו דלאחר ל' יום נשבע בע"כ של התובע התם מיירי שזייל נכסי הנתבע ומ"מ ממתינין לו שם ל' יום משום דמיירי שהתובע טוען שיש לו עדים שאינו יכול לישבע וכמ"ש שם וכאן לא איירי בהכי מש"ה כת' מור"ם שכשלא זיילי נכסיה אין שומעין לנתבע שרוצה לישבע עכשיו משמע הא זיילי נכסי' שומעין לו לישבע עכשיו א"נ עכשיו ל"ד קאמר וכן משמע מדסיים וכ' אלא לכשירצה דמשמע אפי' אחר זמן הרבה דיוקו הוא דבזיילי נכסי' הוא דאין שוהין כל כך אבל ל' יום משהין אותו וק"ל:
וכל כיוצא בזה: עי' בתס' ובמרדכי מ"ש עוד פי' על נזקקין לתובע תחלה דהיינו אם תבע ראובן לשמעון שחבלו אז נזקקין להוציא מיד שמעון דמי חבלתו מיד אף ששמעון טוען יש לראובן משלי בידו ורוצה להביא עדים ע"ז תוך ל' יום כי אין נותנין זמן לחבלות כלל ע"ש:
ואין רוצה לטעון עכשיו שומעין כו': והא דכ' מור"ם בהג"ה לקמן בסי' פ"ז סכ"ד אדין כזה שאומרי' לתובע שיטעון עליו הכל ביחד כו' (ודוחק לומר דהתם מיירי בדזיילי נכסיה כאשר הקול יוציא עליו שיש עליו חובות הרבה) ונראה ליישב בדבר הלמד מעניינו דשם בסי' פ"ז קאי אמ"ש המחבר דהטוען על חבירו טענות הרבה אין משביעין אותו אלא שבועה אחת על הכל אזה כ' מור"ם והוא מתשובת מיימוני דמטעם זה אף אם עדיין לא טען הרבה טענות אלא שאמר שיש עליו עוד תביעות שאומרי' לו הב"ד שיטעון עליו הכל ביחד ואם יטעון עליהן הנתבע טענות שיפטר בהן בשבועה יכלול בשבועה א' ואפי' בזה לא כ' מור"ם שמכריחין אותו על ככה אלא מסיק וכ' ז"ל ואם אינו רוצה והנתבע או' שאינו חייב לו כלום נשבע ונפטר מכל התביעות משא"כ כאן דלא איירי מדין שבועות ויכול להיות דאיירי דעל טענה שהוא טוען עתה על הנתבע אינו נפטר בשבועה וא"כ למה יאמרו לו הב"ד שיתבענו עתה ג"כ בשאר תביעות ואף דמיירי ג"כ כאן כשיכול לפטור הנתבע על טענה ראשונה בשבועה מ"מ י"ל דהנתבע אינו אומר שאינו ח"ל כלום בשאר התביעה אלא כדי להפטר ממנו רוצה שיתבענו עכשיו בזה למדנו כאן דנזקקין לתובע אם לא בזיילי נכסיה וק"ל ונראה דבמקו' דזילי נכסיה אף דלא אמר התובע כלל לפני הב"ד שיש לו על פלוני תביעות אלא הנתבע שמע שקול יוצא עליו שחייב לפלוני יכול הוא לתבוע לאותו פלוני שיראה לפני ב"ד שטר חוב שבידו עליו ואם לא יראה מוטל על הב"ד לסלק הקולי קולות מעליו בנתינה לידו כתוב וחתום או יעשה כרוז באופן שלא יתזלו נכסיו:
שומעין להתובע כו': וכ' בד"מ בשם מהרי"ו סי' קמ"ז בא' שתבע לחבירו ולא רצה להשיב לו מחמת שהוא אלם ואח"כ חזר הנתבע ותבע לתובע מחמת דברים אחרים גם הוא א"צ להשיב לו עד שישיב לו תחלה וע"ש:
(א) אין נזקקין אלא לתובע כו' באמת נאמרו הרבה פירושי' בזה ואענ' גם אני את חלקי בעזר האל דודאי נראה עיקר הפירוש נזקקין לתובע תחיל' לענין שישמעו דבריו תחילה דלשאר הפירושי' קשה דהל"ל פוסקי' לתובע תחלה מאי נזקקי' וגם מהראיה דאית בש"ס שנא' מי בעל דברי' יגש אליהם יגיש דבריו אליהם משמע כן וגם ל' התוספת' (בסנהדרין פ' ששי) התובע את חבירו הוא פותח ראשון משמע כן וכבר מבואר כן במרדכי פרק הפרה ובתשובת מיימוני לספר משפטים סי' נ"ז בשם ריב"א אך מ"ש שם דנזקקים לו תחלה משום דמאוד יכול למתק דבריו בכך הוא דוחק וגם מ"ש דזילי נכסיה הוא משום שהעולם יראו שהוא נתבע וידחקו אותו בקנייתו אבל כשיטעון הנתבע תחלה יסברו שהוא התובע הוא ג"כ רחוק אלא נראה לפע"ד דה"פ כשבאין לדין והתובע רוצה שישמעו דבריו תחלה והנתבע רוצה שהוא יאמר תחלה ונפק' מינה דאילו יודה מקצת ואין מודה מקצת חייב ש"ד אלא כשהוד' לאחר שטען התובע אבל אם הודה בנ' ואח"כ תבעו התובע בק' וכפר פטור משבועת התורה כדלקמן סי' פ"ח סעיף ט"ו (ואין להקשות דהא אמרי' בסי' פ"ז סעיף ה' אם נראה לדיין שהוא מערים בהילך לדחות שבועת התור' מעליו חייב וגם בסי' פ"ח סי"ד אמרי' אם כמערי' חייב י"ל דהכא מיירי שהדיין רואה שאינו כמערי' אלא שקשה לישבע אפי' באמת אי נמי התם כבר טענו משא"כ כאן שמדיינין על זה מיד בתחלה ודוק) דנזקקין לתובע לשמוע דבריו תחלה שאף אם יודה לו הנתבע מקצת מ"מ כל זמן שלא שלם לו הרי הוא הנתבע ובעל דינו מיקרי תובע וחייב ש"ד דהי' לו לפרוע מה שיודה לו קודם שתבעו בב"ד ואי זילו נכסיה דנתבע כגון שהנכסי' זילי בעת ההיא או שיצטרך למכרם בזול כשימכור במהירות לשלם לו ולכך לא שלם לו קודם שתבעו נזקקין לנתבע תחלה ואם יודה לו מקצת קודם שיטעון התובע אינו חייב ש"ד וכדקיי"ל לקמן סי' פ"ח דאינו חייב ש"ד אלא כשקדמה תביעת התובע כנ"ל ודו"ק:
(ב) בענין שלא יוכל לומר פרעתי כגון שהלוהו בשטר וכה"ג וע"ל סימן פ"ה סעיף ז':
(ג) יותר מל' יום דאלו ל' יום נותני' לו אפי' לא זילי נכסיה וכתבו התוס' והרא"ש דנ"מ עוד לענין חבלות דאין נותנין זמן לחבלות כדלקמן סי' ת"ך סעיף כ"ז. וכ' נמוקי יוסף דמשמע לפי' זה דבזילי נכסיה נותני' לו זמן אפי' לחבלות והבית חדש השיג עליו דמדאמרי' סתמא אין נותנין זמן לחבלות משמע בכל גוונא אפי' זילי נכסיה ושלא כדת השיג דהא דברי הנ"י מוכרחי' לפי פי' זה דמיירי לענין חבלות א"כ היכא קאמר עלה ואי זילי נכסי' נזקקי' לנתבע תחלה' והא דאמרינן סתמא אין נותני' זמן לחבלות ומשמע אפי' זילי נכסיה היינו כשרוצ' הזמן על הפרעון משום דזילי נכסיה לא חיישינן ליה כיון דחייב עכ"פ משא"כ הכא שטוען יש לי עדים לפטור נותני' לו זמן אי זילי נכסיה והתוס' מתחלה הקשו מכח כ"ש דהא קי"ל נותנין זמן בית דין ל' יום לפרעון וכ"ש כשטוען אביא עדים לכ"כ דבחבלות שאני כדאמרינן דאין נותני' זמן לחבלות ולכך לא מצינו להקשות מסתם זמן ב"ד שהו' ל' יום אבל לפי האמת ניחא דהכא שטוען אביא עדים עדיף וזה ברור ודלא כהב"ח:
(ד) וצריך לשלם לו מיד וכתב הב"ח דאין משביעי' להתובע אם יש בידו משלו כיון שטוען הנתבע יש לי עדים דיש לחוש שיבואו עדים ויכחישוהו אז יהיה שם שמים מתחלל כדלקמן סי' ע"ב ע"כ דבריו בקצרה והאריך וע"ש ואין דבריו נכוני' לפי מה שכתבתי לקמן ס"ס ע"ה ס"ק ע"ז [פ"ח] וסי' פ"ז סל"ג אלא פשיט' דלא מיירי מדין שבועה ומשביעי' אותו בכל ענין רק דלענין זה מועיל מה דנזקקין לתובע תחלה לענין שצריך לשלם לו מיד ואין ממתיני' לו על העדים אע"פ שאנו יודעי' שיש לו עדים ודו"ק:
(ה) שישמעו דבריו תחלה כו' עיין מ"ש לעיל ס"ק א' ועיין באגודת אזוב דף ע"ו ע"ב:
(ו) שאינו רוצה שישבע לו עכשיו כו' ע"ל סי' ט"ז מ"ש בזה:
(ז) ואינו רוצה לטעון עכשיו כו' ואע"ג דלקמן סי' פ"ז סכ"ד כ' הרב שאומרי' לתובע שיטעון הכל הא מסיים שם ואם אינו רוצה נשבע ונפטר ממנו מכל תביעות כו' וכאן מיירי שהתובע או' דלא איכפת ליה אם ישבע כי אף בשבועה לא יפטר שיש לו עליו תביעות דלא שייך בהו שבועה או שיביא עדים לדבריו ובסמ"ע ובב"ח לא כתבו כן והאריכו בחנם:
(ח) שומעי' לתובע כו'. עוד נ"מ אפי' ימותו עדיו של נתבע או ילכו למ"ה והיינו דוקא כשאינ' חולים או מוכני' לילך רק שאפשר להזדמן כן בפתע פתאום דאל"כ פשיטא דאין לך זילי נכסיה גדול מזה ובזה מיושב תמיהת התוס' ומהרש"ל על פי' ריב"א ועיין בית חדש. עוד יש שאר פירושי' בזה ומביאם מהרש"ל פ' הפרה סי' ד' וכתב דלענין הדין כולם אמת ע"ש שהאריך. ועיין בתשובת הר"ב סימן ק"ח. ועיין בתשובת מהר"ש כהן ספר ג' סימן כ"ה ולפי שדינים אלו תלוים בראות עיני הדייני' קצרתי:
(א) תחלה: כתב הש"ך דהרבה פירושים נאמרו בזה ונ"ל עיקר דה"פ כשבאין לדין והתובע רוצה שישמעו דבריו תחלה והנתבע חפץ לומר תחלה ונ"מ דאולי יודה מקצת ואין מודה מקצת מתחייב ש"ד אלא כשהודה לאחר שתבעו התובע כדלקמן סי' פ"ח סט"ו אז נזקקין לתובע תחלה ואם יודה לו זה מקצת יתחייב ש"ד משום דה"ל לפרוע לו קודם שתבעו ואי זילי נכסי דנתבע כגון שהנכסים זלים בעת ההיא או שיצטרך למוכרם בזול כשימכור במהירות ולכך לא שילם לו קודם שתבעו נזקקים לנתבע תחלה ואם יודה מקצת קודם שיטעון התובע אינו חייב ש"ד עכ"ל.
(ב) פרעתי: כגון שהלוהו בשטר בעדים אבל אם הי' נאמן לומר פרעתי נאמן ג"כ במה שטוען יש לך משלי במגו דפרעתי. סמ"ע.
(ג) משלי: פי' שאומר משכון הי' לי בידך ונפחת מדמיו ואפי' אם התובע מודה שנפחת אלא שמחולקים בשיעור הפחת אפ"ה דינא הכי. ד"מ בשם מרדכי. סמ"ע.
(ד) שזיילי: אז נותנין לו זמן אפי' יותר מל' יום להביא ראייתו ויפטר עי"ז מראובן התובע שלא יצטרך למכור נכסיו בזול כשיראו הבריות שהוא דחוק למעות כ"כ הסמ"ע. וכתב הש"ך בשם התוס' והרא"ש דנ"מ עוד לענין חבלות דאין נותנין זמן לחבלות כמ"ש סי' ת"כ סכ"ז אבל בזילי נכסיה נותנין לו זמן אפי' לחבלות וכתב הב"ח דאין משביעין להתובע אם יש בידו משל הנתבע דיש לחוש שיבאו עדים ויכחישוהו ונמצא ש"ש מתחלל כו' ע"ש ואין דבריו נכונים כמ"ש סוף סימן ע"ה וסי' פ"ז סל"ג ופשיטא דמשביעין אותו בכל ענין רק דלענין זה מועיל שנזקקין לתובע תחלה שצריך לשלם לו מיד ואע"פ שאנו יודעים שיש לו עדים אין ממתינין עליהם עכ"ל הש"ך.
(ה) שישבע: ואם התובע הוא מהנשבעים ונוטלים אין הנתבע יכול לכופו ולומר תשבע מיד ואשלם לך אלא הברירה ביד התובע להמתין שאולי יודה לו הנתבע או יברר בראיה באופן שלא יצטרך לישבע. יש"ש ב"ק פ"ה.
(ו) עכשיו: ואע"ג דבסי' פ"ז סכ"ד כתב הרמ"א שאומרים לתובע שיטעון הכל הא מסיים שם ואם אינו רוצה נשבע ונפטר ממנו מכל התביעות כו' וכאן מיירי שהתובע אומר דלא איכפת ליה אם ישבע דאף בשבועה לא יפטר שיש לו עליו תביעות דלא שייך בהו שבוע' או שיברר דבריו ע"פ עדים. ש"ך.
(ז) היזק: אפי' אם לא נשמע רק קול יוצא שזה חייב לפלו' יכול הוא לתבוע לאותו פ' שיציע דבריו לפני הב"ד ולהראות שט"ח אם יש לו עליו ואם לאו מוטל על הב"ד לסלק הקלא מעליו ע"י שיתנו לו כתוב וחתום או יצוו להכריז באופן שלא יזיילי נכסיו של זה. סמ"ע.
(א) שאינו יכול לטעון פרעתי. כתב שלטי גבורים פ' הפרה וז"ל כיצד הרי שתבע ראובן את שמעון בשטר שחייב ליתן לו מנה חזר שמעון ותבע שיש לו בידו חפץ פ' או קרקע פ' אומרין בית דין פרע שטרו תחלה שאתה מודה ואח"כ תחזור ותתבעהו בבית דין פי' הנתבע תובע דבר הראוי לפרעון שטרו כגון שטען אתה חייב לי כך וכך מטבע ממקום אחר הרי זה כאלו טענו שהשטר פרוע והכל תביעה אחת ואם הוא טענו שישבע לו לא יפרע זה שטרו עד שישבע לו מז"ה עד כאן לשונו. ומשמע מדבריו דהיכא דטענו הנתבע דברים שאינו ראוי לפרעון כגון מטלטלין או קרקע אין המלוה צריך לישבע בנק"ח אף על פי דטען הלוה השבע לי ומשום דבזה נזקקין לתובע תחלה ואח"כ נשבע המלוה היסת. ואף על גב דמבואר בפ' הכותב בתוספות גבי אי פקח הוא מגבי לי' ארעא דהיכא דאית לי' פסידא יכול לסלקו במקרקע אף על גב דדינו דבע"ח בזוזי וה"נ לכאורה אית לי' פסידא ללוה במה דצריך לפרעו בזוזי דעל ידי זה הפסיד השבועה שהיה יוכל לסלקו בקרקע בענין זה. וצריך לומר דזה לא חשיב כ"כ פסידא כיון דאינו נפקותא לענין ממון כי אם לענין שבועה ועמ"ש סימן ע"ב סעיף כ"ז:
(ב) יש לך משלי. כתב הטור משכון הי' לי בידך ונפחת מדמיו כו' ואפי'התובע מודה שנפחת רק שמחולקים בדמי הפחת אפילו הכי נזקקין לתובע תחילה סמ"ע בשם ד"מ בשם מרדכי ובתומים כתב דהמרדכי לשטתו דסבירא לי' אם תבעו חפץ או מנה ואין לו עדי' אלא שכנגדו מודה ואומר יש לי כנגדו תביע' אחרים צריך לשלם מה שמודה ועל מה שטוען יתבענו בבית דין ולכך נזקקין תחלה לשלם לו המנה ועל הפחת ידונו אבח לפי דעת רוב הפוסקי' שחולקין בזה על המרדכי וס"ל דהיכא דיש לו מגו יכול להחזיק אם כן אף הך דינא ליתי' דאם מודה בפחת אם כן מודה דחייב כנגדו לנתב' למה לא יברר טענתו והמעיין במרדכי יראה דחד דינא מישיך שייך בדחברי' ואם הא ליתי' הא נמי ליתי' והסמ"ע לרוב עיונו לא עיין בזה כל הצורך עד כאן לשונו. בחנם השיג דודאי המרדכי דס"ל דלא מהני מגו ולכך תלי לה נמי האי דינא דמשכון ומודה שנפחת ומחולקין בפחת דנזקקין לתובע תחלה דאף על גב דאית לי' לנתבע מגו לא מהני לי' מגו להחזיק בחפץ אבל מאן דס"ל דמהני מגו הרי בזה מהני מגו אך כאן מיירי בענין שאין לו מגו וכגון במלוה בשטר וכמו שכתב הרמ"א אם כן ודאי נזקקין לתובע תחילה לשלם השטר ועל מה שמחולקין בפחת יתבענו בבית דין ומה שיודה המלוה ינכה בחובו דהא אם הי' טוען יש לי בידו כנגדו מאה והודה בחמשים הי' צריך לשלם הלוה חמשים אף על גב דהמלוה מודה בקצתו ה"נ במחולקין בפחת מה שיודה יודה והשאר צריך הלוה לשלם ואין חילוק בין כופר בכל ובין הודה בקצתו וזה פשוט: