ש"ך על חושן משפט ז
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א עריכה
(א) וגר דן את חבירו בי"ד ס"ס רס"ט פסק בהדיא דאפי' בכפייה מותר לדון חבירו ובלא כפייה מותר לדון אפי' ישראל וכ"כ בסמ"ע סק"ד וכ"כ הב"ח:
סעיף ב עריכה
(ב) בשתי עיניו פסול כו' הב"ח פסק דבדיעבד כשר ע"ש:
סעיף ג עריכה
(ג) ואפי' לא הביא ב' שערות כו' וכ"כ הב"ח:
סעיף ה עריכה
(ד) אפי' כיוונו ראייתן בתורת עדות כו' ואע"פ דלקמן סי' ל"ו העליתי דבכונה לחוד הוי עד אע"פ שלא העיד אח"כ לענין דאם נמצא א' מהן קרוב או פסול כל העדות בטלה והר"ן מדמי לה להדדי ומביאו ב"י מ"מ י"ל כמ"ש התוספות והרא"ש פ' יש נוחלין בתחלה דוקא לענין נמצא א' מהן קרוב ופסול בטל העדות כשנצטרף בראי' משום גזירת הכתוב משא"כ לענין שלא יהי' דיין דטעמא דאין עד נעשה דיין הוא משום דבעינן ועמדו שני האנשים אלו העדי' לפני יי' אלו הדייני' או משום שהדייני' לא יקבלו הזמה על עצמן א"כ בנתכוין להעיד לחוד לא שייכי הני טעמי למפסלי' ע' בס' א"א דף צ"ט ע"ג:
(ה) אם ראוהו ביום כו' ובב"ח כתב דה"ה אם ראוהו בשבת וי"ט אינם נעשי' דייני' אע"ג דאינו אסור לדון אלא מדרבנן וצ"ע לדינא.
(ו) ואם הזמינו להעיד כו' וכ"כ הב"ח:
סעיף ו עריכה
(ז) מי שתובעין אותו לדון כו' ע"ל סי' כ"ח ס"ה:
(ח) ומעיינין בינייהו ע' בסמ"ע ס"ק י"ז מ"ש בפי' מעיינין בינייהו והב"ח פי' דר"ל דמעיינין אם מן הראוי הוא שילך או לא ע"ש:
סעיף ז עריכה
(ט) אסור לאדם לדון כו' עד החתום בשטר אינו דן באותו שטר עצמו כמ"ש ר' ירוחם וליכא מאן דפליג עלי' ודלא כנרא' מב"י מחו' ו' וע' מ"ש לקמן סי' מ"ו סעיף כ"ד:
(י) מיהו אם דנו כו' ע"ל סי' ל"ג ס"ג בסמ"ע ס"ק י"ג וע' בתשו' מהר"ם מלובלין סי' ס"ג מ"ש בזה:
(יא) וי"א דבשונאו ממש דהיינו שלא דיבר כו' וכן פי' הב"ח וע' בסמ"ע ס"ק י"ט ובב"י מחו' ב' וס"ס ע' בתשו' מהרא"ן ששון סי' צ"ז:
(יב) יכול להיות דיין לתלמידו וה"ה דמותר לדון לאושפזיכני' שם שורש כ"א וכן פועלים ושכירי' ע' בתשו' ן' לב ס"ג סי' צ"ז:
(יג) משום אהב' ושנא' כו' ע' בתשו' ר"י כהן סי' ל"ו בסמ"ע ס"ק כ"ב:
סעיף ח עריכה
(יד) לסתור דברי חבירו כו' ע' מ"ש ב"ח בזה:
סעיף ט עריכה
(טו) מחמת קורבה כו' כ' מהרש"ל פ"י דב"ק סי' ל"ד רב שהוא מומחה ובא א' לפניו לדון על קרובו יכול הרב לדונו מאחר שהוא תובעו לפניו הרי הוא מכשירו כעובדא דרבינא דדן חמוה ואף שהדבר פשוט רק שמקצת רבני' מונעי' עצמם משום חסידות ובסבה זו נלק' הדין ע"כ כתבתי כו':
(טז) ולא לעדי' ע"ל סי' ל"ג סי"ז וסי' מ"ו סעיף כ"א ומ"ש שם ע' בתשובות מבי"ט א"ב סי' ר"פ:
סעיף יב עריכה
(יז) יכולין קצת מן הקהל להסתלק כו' עמ"ש בסי' ל"ז בשם בעה"ת מדין הסלוק ע"ש ועיין בא"א דף ע"ד ע"ד: