שולחן ערוך אורח חיים תרפט ה

^*מקום שאין מניין, אם אחד יודע והאחרים אינם יודעים, אחד פוטר את כולם; ואם כולם יודעים, כל אחד קורא ^טולעצמו.

מפרשים

מגן אברהם

(י) קורא לעצמו: משמע דס"ל דאין היחיד מוציא חבירו אלא בי' וצ"ל דלא דמי לשופר דקריאת המגילה הוי כמו תפלה דבעינן י' אבל ברי"ו ני"ג משמע דאפי' יחיד מוציא חבירו במגילה אף על פי שהוא בקי ע"ש ח"ג וכ"כ האבודרהם וכ"כ הב"ח סוף סי' תר"צ בפשיטו' בשם מהרי"ל וא"כ עדיף שיקרא א' לכולן משום ברוב עם הדרת מלך כמ"ש סי' צ"ח סי"ד ובתשב"ץ כ' כל א' קורא לעצמו אם ירצו עכ"ל סי' ר"כ:

ביאור הגר"א

עריכה

מקום – ס״ל כרב אשי ה׳ א׳ וס״ל דלעיכובא אלא דא״כ אין הלכה כר״א מהא דר״י דפ״ב וע׳ ס״ס תר״ץ. והוי זה כמ״ש בסוף ר״ה יחיד שלא בירך אין חבירו כו׳ וע״ש בר״ן וכ׳ שם ומיהו ה״מ בשיודע אבל בשאינו יודע חבירו מוציאו דהא שלשה דברים מוציא בירושלמי מן הכלל ק״ש ותפלה ובה״מ ואמרינן בברכות פ״ז שנים שאכלו כו׳ אבל אחד סופר כו׳:

באר היטב

עריכה

(ו) לעצמו: והב"ח כתב בשם מהרי"ל בפשיטות דעדיף טפי שיקרא אחד לכולם וכן דעת המ"א משום ברוב עם הדרת מלך עיין שם.

משנה ברורה

עריכה

(טו) לעצמו: דאין היחיד מוציא חבירו אלא בעשרה ולא דמי לשופר דקריאת המגילה הוי כמו תפלה דבעינן עשרה דוקא. והנה הפר"ח כתב דכ"ז הוא רק לענין לכתחלה אבל בדיעבד אם נתכוין לפטור חבירו יצאו אע"פ שכולם יודעים ובמ"א מצדד עוד דאפילו לכתחלה עדיף שיקרא אחד לכולן משום ברוב עם הדרת מלך אמנם בא"ר ובמטה יהודא דעתם כהשו"ע דכל אחד יקרא לעצמו וכן העתיק בדה"ח:

ביאור הלכה

עריכה

(*) מקום שאין מנין: דבמקום שיש מנין מחוייב לחזור אחר מנין כדלקמן בסימן תר"צ סי"ח:

פירושים נוספים

_{▲ חזור לראש}