שולחן ערוך אורח חיים תרע ב

ריבוי הסעודות שמרבים בהם הם סעודות הרשות, ^ושלא קבעום למשתה ושמחה.

הגה: ויש אומרים שיש קצת מצוה בריבוי הסעודות, משום ^זדבאותן הימים היה חנוכת המזבח (מהר"א מפראג). ^*ונוהגין לומר ^חזמירות ושבחות בסעודות שמרבים בהם, ^טואז הוי סעודת מצוה (מנהגים).
יש אומרים שיש לאכול גבינה בחנוכה, לפי שהנס נעשה בחלב ^ישהאכילה יהודית את האויב. (כל בו ור"ן).

מפרשים

ט"ז - טורי זהב

עריכה

שלא קבעום למשתה ושמחה. פי' אלא להלל ולהודות ונראה הטעם דלא קבעו כאן לשמחה כמו בפורים דבפורים הי' הנס מפורסם להצלת נפשות וע"ז יש שמחה בעוה"ז משא"כ בחנוכה דאע"ג דהיתה ישועה ממנו יתברך במלחמה מ"מ לא היה מפורסם ע"צ הנס רק בנרות היה הנס מפורסם ע"כ קבעו להלל ולהודות כי אין מזה שמחה בעה"ז והצלת נפשות היה טפל בזה ע"כ עשו עיקר מן הנס המפורסם שהוא מורה על הודיה כי כן ראו רצונו יתברך בזה ובלבוש חילק ואמר כי בפורים היה הצלת נפשות ובחנוכה לא היה הצלת נפשות כי היונים לא בקשו נפשות רק ההכנעה והעברת דת ואין זה נכון דהא פירש"י בפ' כי תצא דגדול המחטיא את האדם יותר מהורגו:

ויש אומרים שיש קצת מצוה כו'. וכ"כ רש"ל דמצוה לשמוח בחנוכה דברמב"ם משמע דימי שמחה נינהו וכ"כ מרדכי הארוך עכ"ל:

מגן אברהם

עריכה

(ג) וי"א שיש כו': וכ"מ בד"מ משום דאי' במגילת תענית ובמדרש בהעלותך שקבעו' למשתה ושמחה שנגמרה מלאכת המשכן בזמן הזה וכ"פ ביש"ש פ"ז דב"ק סל"ז וב"ח:

(ד) זמירות: וה"ה בנישואי בת תלמיד חכם לעם הארץ אם אומרים שירות הוי סעודת מצוה [מרדכי פרק ד' דפסחים]:

ברכי יוסף

עריכה

ה. דין ב. הגהה. דבאותם הימים היה חנוכת המזבח וכו'. הרב הלבוש כתב חנוכת הנשיאים במדבר וכן מוכח מדברי הרב ב"ח שהבאתי בסמוך. וכבר תמה הרב מלבושי י"ט על הלבוש דמקרא מלא דחנוכת הנשיאים בניסן, (ורמ"ה) [ורמ"א] לא כתב במדבר וי"ל על חנוכת חשמונאים, עכ"ל. וקושיא זו קשה על הרב ב"ח נמי. ומ"ש דדברי מור"ם י"ל על חנוכת חשמונאים, האמת אתו, וכמו שנראה מדרכי משה דמייתי דברי מהר"א מפראג דמייתי לה ממגילת תענית. ושם מפורש דחנכו המזבח בימי החשמונאים. וכ"כ בשלטי הגבורים. והרב אליה רבה הליץ בעד הלבוש דהמשכן נגמר בכסליו וכו'. ע"ש. וכן הוא בילקוט מלכים רמז קפ"ד. אבל לשון הלבוש והב"ח לא משמע הכי. והוא דוחק. ובתוספי הרא"ש למגילה כ"י בסוף המסכת כתב בחנוכה אנשיאים פי' הר' שמעיה משום דמכ"ה בכסלו היה ראוי המשכן להקים, וכו' ולפי שהיה ראוי להקימו מכסלו ולחנכו קורין פרשת נשיאים בחנוכה. וכ"כ ארחות חיים דף כ"ו ע"ד.

באר היטב

עריכה

(ג) הסעודות: דאי' במדרש בהעלותך ובמגילת תענית שקבעום למשתה ושמחה שנגמר' מלאכת המשכן בזמן הזה ד"מ וכך כתבו רוב הפוסקים. וכתב ב"י סי' ת"כ דלד"ה מברין האבל בחנוכה ועי"ד סי' שע"ח. נהגו העניים לסבב בחנוכה על הפתחים ובס' חנוכת הבית כתב טעם לזה.

משנה ברורה

עריכה

(ו) שלא קבעום למשתה ושמחה: אלא להלל ולהודות. ונראה הטעם דלא קבעו כאן לשמחה כמו בפורים כי בפורים היה הגזירה להשמיד ולהרוג את הגופות שהוא בטול משתה ושמחה ולא את הנפשות שאפילו המירו דתם ח"ו לא היה מקבל אותם לכך כשהצילם הקב"ה ממנו קבעו להללו ולשבחו ית' ג"כ ע"י משתה ושמחה משא"כ במעשה דאנטיוכוס שלא גזר עליהם להרוג ולהשמיד רק צרות ושמדות כדי להמיר דתם [כמו שאנו אומרים להשכיחם תורתך ולהעבירם מעל חוקי רצונך] ואם היו ישראל מכניעים להם להיות כבושים תחת ידם ולהעלות להם מס וחוזרין לאמונתם ח"ו לא היו מבקשים יותר אלא שהגביר הקב"ה יד ישראל ונצחום לכך לא קבעום אלא להלל ולהודות לבד כלומר כיון שהם רצו למנוע אותנו מזה לכפור בדתו ח"ו ובעזרתו ית' לא הפיקו זממם וגברה ידינו לכך אנו מודים ומשבחים לו על שהיה לנו לאלהים ולא עזבנו מעבודתו [לבוש]:

(ז) דבאותן הימים וכו': ר"ל בכ"ה בכסליו כדאיתא במדרש דמלאכת המשכן נגמר בכ"ה בכסליו אלא שהמתין הקב"ה בהקמה עד ניסן שנולד בו יצחק ואמר הקב"ה עלי לשלם לכסליו ושילם לו חנוכת בית חשמונאי. וגם שם בימי אנטיוכוס טמאו ההיכל ועשו חנוכת הבית בשמנה ימים אלו בבית:

(ח) זמירות: וה"ה בנישואי בת ת"ח לע"ה אם אומרים שירות הוי סעודת מצוה [מ"א בשם מרדכי]:

(ט) ואז הוי סעודת מצוה: ר"ל בצרוף זה וכ"פ הרש"ל והב"ח כהיש אומרים וכתב הרש"ל שכל שעושה כדי ליתן שבח למקום או לפרסם הנס או המצוה הכל סעודת מצוה:

(י) שהאכילה יהודית: היא היתה בתו של יוחנן כ"ג והיתה גזירה שכל ארוסה תבעל לטפסר תחלה והאכילה לראש הצוררים גבינה לשכרותו וחתכה את ראשו וברחו כולם:

ביאור הלכה

עריכה

(*) ונוהגין לומר זמירות ותשבחות וכו': עיין בתשובת מהרש"ל סימן פ"ה שכתב שראוי שהשמחה תהא מעורבת ובלולה בשמחת תורה ואל תבטל מקביעותך עכ"ל ובעו"ה יש אנשים שתחת זמירות ותשבחות שראוי להלל להש"י על הניסים שעשה לנו הם מרבים בשחוק הקרטין והרבה הרעישו הסה"ק ע"ז והשומר נפשו ירחק מזה.

כף החיים

עריכה

(יא) סעיף ב: שלא קבעום למשתה — והטעם כתב הלבוש, לפי שלא רצה האויב כי אם להעבירם על הדת; לא כן בפורים, כי רצה המן להשמיד הכל, יעו"ש. והמאמר מרדכי אות ג' כתב, דבפורים היינו טעמא שקבעום למשתה ושמחה, שהתשועה באה להם על ידי משתה ושמחה שעשתה אסתר, ומתוך המשתה נתלה המן ועלה מרדכי לגדולה; מה שאין כן בחנוכה, שהנס היה בעניין הנרות, יעו"ש. וכן כתב המחזיק ברכה אות ד'. וכתב עוד טעם אחר, לפי שבפורים קבלנו התורה (כמו שכתוב במסכת שבת דף פ"ח ע"א), וכתיב: "לכו לחמו בלחמי ושתו" (משלי ט, ה), עכ"ל. ועוד יש לומר, כי בחנוכה היה הנס על ידי מלחמה, שהיהודים נלחמו באויביהם ונצחום; מה שאין כן בפורים, שהנס נעשה מאליו בלתי מלחמה, ולא עוד, אלא שהמלך היה גוי ונתן רשות להרוג בגויים, והוא פלא פלאות, ונמצאת השמחה כפולה, ועל כן קבעום גם למשתה ושמחה:

(יב) שם הגה: ויש אומרים שיש קצת מצוה וכו' — וכן כתב בדרכי משה, משום דאיתא במגילת תענית ובמדרש בהעלותך (ואני מצאתי במדרש תנחומא פרשת פקודי), שקבעום למשתה ושמחה, שנגמרה מלאכת המשכן בזמן הזה. וכן פסק בים של שלמה פרק ז' דבבא קמא סימן ל"ז, וב"ח, מגן אברהם ס"ק ג', אליה רבה אות ט"ז. ואיתא שם בתנחומא, דמלאכת המשכן נגמר בכ"ה בכסליו, אלא שהמתין בהקמה עד ניסן, שנולד בו יצחק; ואמר הקב"ה: עלי לשלם לו לכסליו, ושילם חנוכת בית חשמונאי, יעו"ש. וכן איתא בפסיקתא רבתי, והובא בילקוט מלכים סימן קפ"ד, אליה רבה אות י"ז, ביאור הגר"א. וכתב שם האליה רבה: ואם כן, דין ימים אלו כאילו היה חנוכת המזבח שבמדבר, עכ"ל. ורוצה לומר, ולכך נקראו ימים אלו חנוכת המזבח. ועיין לקמן סימן תרפ"ד אות א':

(יג) שם בהגה: ויש אומרים שיש קצת מצוה וכו' — ומנהג מקומות הללו לעשות הסעודה בראש חודש, ונכון הוא. והעושה סעודה בכל יום של חנוכה הרי זה משובח. שיירי כנסת הגדולה בהגהות הטור אות ה', אליה רבה אות ט"ז. וירבה בסעודת שבת של חנוכה יותר משאר שבתות, וכל שכן אם חל בו ראש חודש גם כן. וכן ירבה בראש חודש טבת, שהוא בתוך ימי חנוכה, בשביל פרסום הנס. ומנהגנו להדליק שמן למאור לכבוד נשמת רבי מאיר בעל הנס זיע"א ביום ראש חודש טבת. בן איש חי פרשת וישב אות כ"ח. ורוצה לומר, להדליק נר בבית הכנסת בליל ראש חודש טבת לכבוד נשמת רבי מאיר בעל הנס:

(יד) שם בהגה: ונוהגין לומר זמירות וכו' — והוא הדין בנישואי בת תלמיד חכם לעם הארץ, אם אומרים שירות הוי סעודת מצוה. מרדכי פרק ד' דפסחים, מגן אברהם ס"ק ד', משנה ברורה אות ח':

(טו) שם בהגה: ואז הוי סעודת מצוה — רוצה לומר, בצירוף זה. וכתב שם הים של שלמה, שכל שעושה כדי ליתן שבח למקום, או לפרסם הנס או המצוה, הכל סעודת מצוה, יעו"ש, והביא דבריו ביאורי הגר"א, משנה ברורה אות ט':

(טז) שם בהגה: ואז הוי סעודת מצוה — פירוש, ואז מותר לתלמיד חכם ליהנות ממנה. עולת שבת אות א':

(יז) שם בהגה: יש אומרים שיש לאכול גבינה בחנוכה וכו' — דיש מפרשים שעל ידי אשה אירע להם הנס הגדול ההוא, ושמה יהודית, כמו שמפורש באגדה: בת היתה ליוחנן כהן גדול, והיתה יפת תואר מאד, ואמר המלך יון שתשכב עמו, והאכילתו תבשיל של גבינה, כדי שיצמא וישתה לרוב וישתכר וישכב וירדם, ויהי לה כן וישכב וירדם, ותקח חרבו וחתכה ראשו ותביאהו לירושלים; וכראות החיל כי מת גבורם, וינוסו. ועל כן נהגו לעשות תבשיל של גבינה בחנוכה. כלבו סימן מ"ד. וכן הוא בהר"ן פרק במה מדליקין, ובית יוסף סוף סימן תרע"ה, ופרי חדש בסימן זה, אלא ששם בהר"ן כתוב בסגנון אחר יעו"ש. ויש מפרשים דנס של יהודית היה בזמן אחר, והיה על ידי חלב שהשקתה למלך וגם יין, וישכב וירדם, וחתכה ראשו והביאתו לירושלים, ויראו כי מת גיבורם וינוסו. והמעשה הזה הובא בספר חמדת ימים, כמו שכתב בן איש חי פרשת וישב אות כ"ד יעו"ש, אלא שמתוך שגם נס זה נעשה עם היוונים שהיו צרים לישראל, עושים לו זכר בחנוכה, שהיה הנס גם כן עם היוונים:

פירושים נוספים

_{▲ חזור לראש}