(א) סעיף א: בכ"ה בכסליו מתחילין שמונה ימי חנוכה וכו׳ — מאי חנוכה? דתניא (שבת כ״א ע״ב): בכ"ה בכסליו יומי חנוכה תמניא אינון דלא למספד בהון ודלא למגזר בהון תענית. שכשנכנסו עכו״ם בהיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה יד מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה חתום בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא כדי להדליק יום א׳, ונעשה בו נס והדליקו בו ח׳ ימים. לשנה אחרת קבעום ח׳ יו״ט בהלל ובהודאה. פירוש, לומר בהן הלל ולהודות, לומר בו על הנסים בהודאה. טור. ואיכא למידק, כי חתים בחותמו של כהן גדול מאי הוי? נהי דאפילו נגעו בו מבחוץ לא נטמא, דכלי חרס אינו מיטמא מגבו אלא מתוכו, מכל מקום ליחוש שמא הסיטוהו ונטמא. כבר תירצו שם בתוס׳, שאם כבר גזרו על העכו״ם להיות כזבים, צריך לומר שהיה מונח בחותם בקרקע, שלא הסיטו הכלי. והר"ן תירץ, שאם הסיטוהו היו שוברים אותו לראות אם יש בו זהב או מרגליות, כיון שראוהו נחתם בחותם של כהן גדול, אלא ודאי לא מצאוהו כלל ולא ראוהו. ב״י. ועיין ב״ח שכתב עוד תירוצים אחרים. והטעם לפך שהיה חתום בחותם כהן גדול, עיין מחזיק ברכה בקונטרס אחרון אות ב׳ שכתב בשם ספר כף ונקי שכך היה מנהגם, להניח השמן בצלוחיות קטנות, בכל צלוחית שיעור הדלקת לילה א׳, וכולם חתומות בחותם כהן גדול, יעו״ש:
והטעם שהוצרכו להדליק ח׳ ימים מאותו פך, מפני שכל ישראל היו בחזקת טמאי מתים ואי אפשר לתקן שמן טהור, עד שיטהרו שבעה ימים מיום טומאתם, ויום א׳ לכתישת הזיתים ותיקונם להוציא מהם שמן טהור. והר"ן כחב שהיה להם שמן טהור רחוק ד׳ ימים, והוצרכו ח׳ ימים בין הליכה וחזרה. ואיכא למידק, למה קבעו ח׳ ימים? דכיון דשמן שבפך היה בו כדי להדליק לילה אחד, נמצא שלא נעשה הנס אלא בז׳ הלילות. ויש לומר שחילקו שמן שבפך לח׳ חלקים, ובכל לילה היו נותנים במנורה חלק אחד, והיה דולק עד הבוקר, ונמצא שבכל הלילות נעשה נס. ועוד יש לומר, שלאחר שנתנו שמן בנרות המנורה כשיעור, נשאר הפך מלא כבתחילה, וניכר הנס אף בליל הא׳. אי נמי שבליל א׳ נתנו כל השמן בנרות, ודלקו כל הלילה, ובבוקר מצאו הנרות מלאים שמן, וכן בכל לילה ולילה. ב"י. ומיהו על טעם אחרון יש להשיב, דמברייתא שהבאנו לעיל משמע שהנס נעשה בפך ולא בנרות. אלא יש לומר, מכיון שנתנו שמן בנרות בליל א׳ ונשאר בפך, הרי הוא מחברך בשעת נתינה, ואם כן נמצא דגם בליל א׳ נעשה הנס, וכן בליל אחרון, שלא היה הפך מלא והספיק, הרי שנעשה הנס גם ביום אחרון. אך יש להשיב, כיון שנכנסו להיכל יש לחוש שנגעו במנורה וטמאוה, כמו שחששנו לשמנים שהיו שם; ואם כן מה מועיל לשמן טהור? כשנתנוהו במנורה נטמא. ומיהו עיין במסכת עבודה זרה דף מ״ג ע״א, ששם כתוב שעשו מנירה של עץ, יעו"ש, ואם כן משמע שעשו חדשה. ומה שנגעו בשמן והדליקו המנורה, לפי שלא היו כולם טמאי מתים, אלא רק השמן לא היה להם טהור מאיזה סיבה, וכמו שכתב מהרש״א בחידושי אגדות על הגמרא שם:
(ב) שם: מתחילין שמונת ימי חנוכה — ולכך נקראו אלו הימים חנוכה, כלומר, חנו בכ"ה בכסליו. וחנוכ"ה נוטריקון: ח׳ נרות והלכה כבית הלל, שאמרו: יום ראשון מדליק אחד, מכאן ואילך מוסיף והולך. ה"ר דוד אבודרהם, שולחן גבוה אות ג'. ועוד יש לומר, משום דבאותם הימים היה חנוכת המזבח, כמו שכתב לקמן בהגה, ולכן קראום "ימי חנוכה". ועוד יש לומר, לפי שבטלה העבודה מחמת האויב וחזרה, קראום ימי חנוכה:
(ג) שם: מתחילין שמונת ימי חנוכה — והדלקת הנרות בהן מצוה מדברי סופרים, כקריאת המגילה. הרמב"ם פרק ג' מהלכות חנוכה הלכה ג'. והלכך אין עושין תשעה ימים, להוסיף יום אחד מספק, דספיקא במידי דרבנן לא עבדינן, כמו שכתב ה"ר דוד אבודרהם ועטרת זקנים ושאר האחרונים:
(ד) נוהגין הנערים העניים לסבב בחנוכה על הפתחים, ובספר חנוכת הבית כתב טעם לזה. מגן אברהם ריש הסימן:
(ה) שם: ואסורים בהספד ותענית — אבל מותר להתענות לפניהם ולאחריהם, כמו שכתב לקמן בשולחן ערוך סימן תרפ"ו סעיף א'. ודעת האחרונים יתבאר שם בסייעתא דשמיא:
(ו) שם: ונוהגות הנשים וכו' — דווקא נשים, לפי שנעשה נס על ידיהם. מטה משה סימן תתקצ"ד, מגן אברהם ס"ק א'. אבל במהרי"ל משמע קצת שגם לאנשים יש למנוע. וכן משמע בב"ח. אליה רבה אות י"א:
(ז) שם: בעוד שהנרות דולקות — טעמם, כדי שיהא להם היכירא שאסור להשתמש לאורה. בית יוסף. אי נמי כדי שלא להסיח דעתן מזכר הנס, עושין לפחות אותה שעה כמו יום טוב. לבוש. ועוד, שמא יכבה הנר שמשתמשים בו ויכשלו להשתמש לאורה. מטה משה שם:
(ח) שם: בעוד שהנרות דולקות — כתב במ"צ: פירוש, כל זמן שנרות בית הכנסת דולקות, והוא עד כחצות, עכ"ל. מגן אברהם ס"ק ב'. והיינו חצות הלילה, שהיה דרכן לעשות נרות חנוכה שבבית הכנסת שידלקו עד חצות. לבושי שרד. והאליה רבה אות י"ב כתב, בעוד שהנרות דולקות בביתו קאמר, והיינו עד חצי שעה, כמו שכתוב סימן תרע"ב, יעו"ש. וכן פסק דרך החיים אות ב', משנה ברורה אות ד'. וכן משמע מהטעמים שכתבנו באות הקודם:
(ט) שם: ויש מי שאומר שאין להקל להם — וגם אם יש מקומות שנוהגין איסור בכל היום, אין להקל להם, משום דברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור אי אתה רשאי להתירם בפניהם. טור. והבית יוסף כתב דאינו מוכרח, דאיכא למימר דכיון דאין בו צד סרך איסור, לית לן בה. וכתב הפרי חדש דכן עיקר. וכן כתב בתשובת חכם צבי סימן פ"ט, דהעיקר כדברי הבית יוסף, דבנוהגות שלא לעשות כל היום מוחין בידם, כי הבטלה עבירה היא, יעו"ש. אמנם הב"ח כתב כדברי הטור, שאין להקל להם. וכן כתב הט"ז ס"ק ב'. ובשלטי הגבורים אשר סביב הגהות המרדכי דפרק במה מדליקין כתב, דטוב לבטל מנהגם, מפני שהבטלה מביאה לידי שעמום; ויש נשים רבות בטילות יום ראשון ויום שמיני, ודי להם בזה, כדין תורה בפסח וסוכות, עכ"ל. והביא דבריו כנסת הגדולה בהגהת הטור. וכן כתב בדרשות מהרי"ל הלכות חנוכה, דיש אומרים גם ביום ראשון ושמיני מנהג רבותינו לאסור מלאכה, עכ"ל. והביא דבריו שיירי כנסת הגדולה בהגהות הטור אות ד', מגן אברהם ס"ק ב', אליה רבה אות י"ג. ולעניין מעשה, לבטלן ממנהגן אי אפשר, דהא טובא בטילי איכא בשוקא; אלא אם באים לשאול ולנהוג מנהג מחדש, יש להראות להם שיבטלו יום ראשון ושמיני בלבד. שלחן גבוה אות ו'. וכתב המועד לכל חי סימן כ"ז אות ס"ה, דלפי דברי הכנסת הגדולה והשלחן גבוה ראוי להזהיר לנשים דלא יעשו הכיבוס ביום ראשון וביום אחרון של חנוכה, ומכל שכן בראש חודש, וכן שלא לעשות מעשה מחט בשני ימים אלו, וכן שאר מלאכות כיוצא בהן, יעו"ש. והביא דבריו בן איש חי פרשת וישב אות כ"ז, וכתב: וכך אני דורש בציבור, שטוב להזהר בזה, ורק לאותם הנשים שפרנסתם על ידי מלאכה אין להחמיר בזה, עכ"ל. והיינו דווקא לנשים, אבל לאנשים ודאי אין שייכות למנהג זה. ב"ח, ט"ז שם, פרי חדש. ובעניין דברים המותרים ונהגו בהם איסור, עיין ביורה דעה סימן רי"ד, כי שם מבואר, יעו"ש:
(י) ויש נשים שיש להם קבלה, שאם אשה נפלה בסכנה, תדור נדר שלא לעשות מלאכה בחנוכה ותינצל. ויש נודרים יום אחד ויש נודרים שני ימים, כפי מה שירצו. בן איש חי שם:
(יא) סעיף ב: שלא קבעום למשתה — והטעם כתב הלבוש, לפי שלא רצה האויב כי אם להעבירם על הדת; לא כן בפורים, כי רצה המן להשמיד הכל, יעו"ש. והמאמר מרדכי אות ג' כתב, דבפורים היינו טעמא שקבעום למשתה ושמחה, שהתשועה באה להם על ידי משתה ושמחה שעשתה אסתר, ומתוך המשתה נתלה המן ועלה מרדכי לגדולה; מה שאין כן בחנוכה, שהנס היה בעניין הנרות, יעו"ש. וכן כתב המחזיק ברכה אות ד'. וכתב עוד טעם אחר, לפי שבפורים קבלנו התורה (כמו שכתוב במסכת שבת דף פ"ח ע"א), וכתיב: "לכו לחמו בלחמי ושתו" (משלי ט, ה), עכ"ל. ועוד יש לומר, כי בחנוכה היה הנס על ידי מלחמה, שהיהודים נלחמו באויביהם ונצחום; מה שאין כן בפורים, שהנס נעשה מאליו בלתי מלחמה, ולא עוד, אלא שהמלך היה גוי ונתן רשות להרוג בגויים, והוא פלא פלאות, ונמצאת השמחה כפולה, ועל כן קבעום גם למשתה ושמחה:
(יב) שם הגה: ויש אומרים שיש קצת מצוה וכו' — וכן כתב בדרכי משה, משום דאיתא במגילת תענית ובמדרש בהעלותך (ואני מצאתי במדרש תנחומא פרשת פקודי), שקבעום למשתה ושמחה, שנגמרה מלאכת המשכן בזמן הזה. וכן פסק בים של שלמה פרק ז' דבבא קמא סימן ל"ז, וב"ח, מגן אברהם ס"ק ג', אליה רבה אות ט"ז. ואיתא שם בתנחומא, דמלאכת המשכן נגמר בכ"ה בכסליו, אלא שהמתין בהקמה עד ניסן, שנולד בו יצחק; ואמר הקב"ה: עלי לשלם לו לכסליו, ושילם חנוכת בית חשמונאי, יעו"ש. וכן איתא בפסיקתא רבתי, והובא בילקוט מלכים סימן קפ"ד, אליה רבה אות י"ז, ביאור הגר"א. וכתב שם האליה רבה: ואם כן, דין ימים אלו כאילו היה חנוכת המזבח שבמדבר, עכ"ל. ורוצה לומר, ולכך נקראו ימים אלו חנוכת המזבח. ועיין לקמן סימן תרפ"ד אות א':
(יג) שם בהגה: ויש אומרים שיש קצת מצוה וכו' — ומנהג מקומות הללו לעשות הסעודה בראש חודש, ונכון הוא. והעושה סעודה בכל יום של חנוכה הרי זה משובח. שיירי כנסת הגדולה בהגהות הטור אות ה', אליה רבה אות ט"ז. וירבה בסעודת שבת של חנוכה יותר משאר שבתות, וכל שכן אם חל בו ראש חודש גם כן. וכן ירבה בראש חודש טבת, שהוא בתוך ימי חנוכה, בשביל פרסום הנס. ומנהגנו להדליק שמן למאור לכבוד נשמת רבי מאיר בעל הנס זיע"א ביום ראש חודש טבת. בן איש חי פרשת וישב אות כ"ח. ורוצה לומר, להדליק נר בבית הכנסת בליל ראש חודש טבת לכבוד נשמת רבי מאיר בעל הנס:
(יד) שם בהגה: ונוהגין לומר זמירות וכו' — והוא הדין בנישואי בת תלמיד חכם לעם הארץ, אם אומרים שירות הוי סעודת מצוה. מרדכי פרק ד' דפסחים, מגן אברהם ס"ק ד', משנה ברורה אות ח':
(טו) שם בהגה: ואז הוי סעודת מצוה — רוצה לומר, בצירוף זה. וכתב שם הים של שלמה, שכל שעושה כדי ליתן שבח למקום, או לפרסם הנס או המצוה, הכל סעודת מצוה, יעו"ש, והביא דבריו ביאורי הגר"א, משנה ברורה אות ט':
(טז) שם בהגה: ואז הוי סעודת מצוה — פירוש, ואז מותר לתלמיד חכם ליהנות ממנה. עולת שבת אות א':
(יז) שם בהגה: יש אומרים שיש לאכול גבינה בחנוכה וכו' — דיש מפרשים שעל ידי אשה אירע להם הנס הגדול ההוא, ושמה יהודית, כמו שמפורש באגדה: בת היתה ליוחנן כהן גדול, והיתה יפת תואר מאד, ואמר המלך יון שתשכב עמו, והאכילתו תבשיל של גבינה, כדי שיצמא וישתה לרוב וישתכר וישכב וירדם, ויהי לה כן וישכב וירדם, ותקח חרבו וחתכה ראשו ותביאהו לירושלים; וכראות החיל כי מת גבורם, וינוסו. ועל כן נהגו לעשות תבשיל של גבינה בחנוכה. כלבו סימן מ"ד. וכן הוא בהר"ן פרק במה מדליקין, ובית יוסף סוף סימן תרע"ה, ופרי חדש בסימן זה, אלא ששם בהר"ן כתוב בסגנון אחר יעו"ש. ויש מפרשים דנס של יהודית היה בזמן אחר, והיה על ידי חלב שהשקתה למלך וגם יין, וישכב וירדם, וחתכה ראשו והביאתו לירושלים, ויראו כי מת גיבורם וינוסו. והמעשה הזה הובא בספר חמדת ימים, כמו שכתב בן איש חי פרשת וישב אות כ"ד יעו"ש, אלא שמתוך שגם נס זה נעשה עם היוונים שהיו צרים לישראל, עושים לו זכר בחנוכה, שהיה הנס גם כן עם היוונים:
(יח) סעיף ג: אין מספידין בהם אלא לחכם בפניו — ויום שמועה, אפילו רחוקה, כבפניו דמי, כמו שכתוב ביורה דעה סימן ת"א סעיף ה', ובדברינו לעיל סימן ת"ך אות א', יעו"ש:
(יט) שם: אין מספידין וכו' — ולדברי הכל מברין את האבל בחנוכה. בית יוסף. וכן פסק בשולחן ערוך יורה דעה סימן ת"א סעיף ד'. וכן כתבנו לעיל סימן ת"ך אות ו', יעו"ש:
(כ) ואונן נראה דאין להדליק נר חנוכה, ולא דמי למגילה בסימן תרצ"ו סעיף ז', דפורים דברי קבלה, מה שאין כן חנוכה, ולכך לכולי עלמא נוהג אבילות בחנוכה, ובפורים אינן נוהגין. ואף דבסימן תקמ"ח נתבאר (ובדברינו לשם אות כ"ג) דבליל יום טוב שני חייב בכל המצוות, נראה דשאני יום טוב שני. ומכל מקום אפשר שיניח לאשתו או לאחר להדליק ויענה אמן. אליה רבה אות י"ט. ומיהו הערך השלחן אות ג' כתב דלעניין אנינות אין חילוק בין מגילה לנר חנוכה, ומכל מקום סיים דידליק בלא ברכה, יעו"ש. ונראה דהיינו דווקא דליכא בר חיובא שצריך להדליק באותו חדר שהוא דר בו, אבל אם יש בר חיובא, כגון אשתו ובניו הגדולים דרים אצלו באותו חדר, שיש חיוב עליהם להדליק, יברכו וידליקו הם, והוא יכוין לצאת מספק:
(כא) שם הגה: ואין מתענין וכו' – ואם התענה תענית חלום בשבת שבחנוכה אין מתענה תענית לתעניתו אלא אחר החנוכה, כמו שכתב לעיל סימן רפ"ח סעיף ד' בהגה יעו"ש, וכן כתב הלבוש סוף סימן תרפ"ד, כנסת הגדולה בהגהות הטור בסימן זה. וכבר נתבאר דין תענית חנוכה {{ק|לעיל סימן תקס"ח סעיף ה' וסימן תי"ח סעיף ה' וסימן רפ"ח סעיף ד' ובדברינו לשם בס"ד:
(כב) יש מקומות שנהגו שאין אבלי אב ואם אומרים קדיש בחנוכה ופורים. וראיתי להרבה מרבני איטליא הקדמונים בתשובות כ"י שמקיימים המנהג, ויש מי שהעיד שכן הנהיג הרמ"ע. ברכי יוסף אות ח'. ובשיורי ברכה ביורה דעה סימן שע"ו אות יו"ד כתב דהוא מנהג גרוע, ואי נהוג נהוג ואין משנין מפני המחלוקת. ועיין לעיל סימן נ"ה אות ך':
(כג) בחנוכה אין הולכין לבית הקברות ביום יאר צייט כנהוג, ומי שיש לו יאר צייט בתוך ימי חנוכה ילך קודם חנוכה. אבל הולכין להשתטח על קברות הצדיקים זיע"א. בן איש חי פרשת וישב אות כ"ב:
(כד) שם בהגה ולעניין צידוק הדין, עיין לעיל בהלכות ראש חודש סימן ת"ך בהגה. ובדברינו לשם בס"ד:
(כה) שם בהגה בהגה ובדברינו לשם בס"ד:
(כו) ביום כ"ד כסליו ילמדו בספר חגי סימן ב' בעשרים וארבע וכו' עד סוף הספר. בן איש חי שם אות כ"ג. והטעם עיין לעיל סימן תכ"ט אות ו'. ויש סגולה לשמירה לומר כל לילה אחר הדלקת נר חנוכה שבע פעמים ויהי נועם וכו' ומזמור יושב בסתר, וכנזכר בספר מועד לכל חי סימן כ"ז אות י"ג בשם ספר הזכירה דף ס"ט סוף ע"א. בן איש חי שם. ועיין לקמן סימן תרע"ו אות ל':