שולחן ערוך אורח חיים תרעא ב
<< · שולחן ערוך אורח חיים · תרעא · ב · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
מפרשים
ואפי' אם רבים. דבגמ' איתא מהדרין מן המהדרין בה"א מוסיף והולך ופי' התו' דזה קאי אנר איש וביתו דהיינו שכל הבית אין להם אלא נר א' בליל הראשון ממילא כשרואין בבית שני נרות בליל ב' ירגישו בתוס' הנס אבל לאותן שמדליקים בלילה הראשונה נר לכל א' מבני הבית אז אם ידליקו בליל שני ב' לכל א' אין כאן הכרה לתוס' הנס כי יאמרו שיש הרבה בני בית ולכל א' אין שם רק נר אחת וזהו דעת הטור והש"ע אבל הרמב"ם פי' שאף לאותן שמדליקין נר לכל אחד יעשו לכל א' ב' נרות בליל שני וכן עד ח' וזהו הי"א של רמ"א ובכאן יש חידוש במנהג שהספרדים נוהגין כתוס' כמ"ש [ב"י] והאשכנזים כרמב"ם וזה לא מצינו בשאר מקומות:
(א) מוסיף והולך: נ"ל דמי שאין לו שמן הרבה יתן באחד שמן כשיעור והמותר יחלק לכולם שאם יעשה לכלם בשוה לא ידלק אפי' א' כשיעור ואם יש לו שמן בצמצום ולחבירו אין לו כלל מוטב שידליק בכל לילה א' ויתן גם לחבירו דהא מדינא א"צ אלא א':
(ב) מוסיף: נ"ל דאם יש לו כדי להדליק בכל לילה נר אחד דאין צריך לחזור על הפתחים או למכור כסותו מאחר דיוצא י"ח מן הדין. וכתב המ"א ונ"ל דמי שאין לו שמן הרב' יתן באחד שמן כשיעור והמותר יחלק לכולם שאם יעשה לכולם בשוה לא ידליק אפי' אחד כשיעור ואם יש לו שמן בצמצום ולחבירו אין לו כלום מוטב שידליק בכל ליל' א' ויתן גם לחבירו דהא מדינא א"צ אלא אחד עכ"ל.
(ג) המנהג: וזה חידוש שהספרדים נוהגים כתוס' והאשכנזים כרמב"ם וזה לא מצינו בשאר מקומות.
(ד) מכאן ואילך וכו': ואם אין ידו משגת רק לנר אחד בכל לילה לו ולביתו יצא בזה מדינא ושיעורא דשו"ע הוא רק למי שידו משגת להיות מהדר מן המהדרין כדאיתא בגמרא:
(ה) אחד בכל לילה: ואם יש לו ט' נרות ידליק בליל שני שתי נרות ואם יש לו י' נרות אעפ"כ לא ידליק רק בליל ב' ב' ובליל ג' לא ידליק שתים רק אחת [ח"א]:
(ו) עד שבליל אחרון וכו': ומי שאין לו שמן הרבה יתן באחד שמן כשיעור והמותר יחלק לכולם שאם יעשה לכולם בשוה לא ידליק אפילו אחד כשיעור. ואם יש לו שמן בצמצום על כל השמנה ימים ולחבירו אין לו כלום מוטב שידליק בכל לילה אחד ויתן גם לחבירו דהא מדינא א"צ אלא אחד כנ"ל ודוקא כשחבירו אינו מב"ב או שאינו סמוך על שולחנו אבל אם הוא מב"ב מוטב שיהיה הוא מהמהדרין:
(ז) יהיו שמנה: ואם השמן הוא ביוקר מוטב להדליק בנרות שעוה ולהיות מוסיף והולך כמו שכתוב בפנים ממה שידליק בשמן זית נר א' בכל לילה לבד:
(ח) לא ידליקו יותר: בין בלילה ראשונה ובין בשארי לילות דהכל נגררים אצל בעה"ב אפילו בניו הגדולים ומשרתיו כיון שהם סמוכים על שולחנו בקביעות הם בכלל בני ביתו:
(ט) וי"א דכל אחד וכו': לבד מאשתו דהיא כגופו:
(י) ידליק: היינו כמו שכתוב לעיל בס"ב דיוסיף והולך נר א' בכל לילה ואם אין ידם משגת כ"כ ידליקו נר אחד בכל לילה:
(*) בלילה הראשון מדליק אחד וכו': אמרינן בגמרא דמצות חנוכה נר איש וביתו [ר"ל דדי נר אחד לכל ב"ב בכל לילה ולילה] והמהדרין מדליקין נר לכל אחד ואחד והמהדרין מן המהדרין יום ראשון מדליק אחד מכאן ואילך מוסיף והולך אחד בכל לילה עד שבליל אחרון יהיו שמנה והטעם כנגד ימים היוצאים וזה היום שעומד בו נמנה עם הימים שיצאו כבר [והיינו שבזה ידעו ויזכרו הכל כמה ימים יצא בהתמדת הנס וכשיזכירו זה שהיה הנס משך זמן רב יש בו פרסומי ניסא ושבח יותר להש"י] ועוד שמעלין בקודש [גמרא].
(*) לא ידליקו יותר: עיין מ"ב והטעם דלפ"ז כשרואין בבית בליל שני שדולקין שתי נרות ירגישו בתוספות הנר אבל לדעה השניה שמדליקין בלילה הראשונה נר לכל אחד מבני הבית אז אם ידליקו בלילה השניה שנים לכל אחד אין כאן הכרה לתוספות הנס כי יאמרו שיש הרבה בני בית ולכל אחד אין שם רק נר אחת והיינו כשכל הנרות דולקים במקום אחד זה אצל זה.
(*) וי"א דכ"א מבני הבית וכו': עיין בביאור הגר"א שכתב דגם דעת הרי"ף כן הוא מדהביא המימרא דרבה בב"ח אמר ר"י וכו'. ולולי דברי קדשו היה אפשר לומר עוד דדעת הרי"ף דזה לא נכנס בכלל מה דקי"ל בעלמא דהלכה כב"ה בדינא אחרי דאינם מחולקים בענין הלכה אלא בענין הידור בעלמא ולזה הביא מה שאמר ר' יוחנן על שני זקנים ומשמע לכאורה דהיו בימיו שכבר נפסק בעלמא דהלכה כב"ה ואפ"ה זקן אחד עשה כב"ש. אכן מדלא הוזכר ד"ז בשום פוסק אין לצרף ד"ז להלכה כלל ולא כתבתי רק לעורר לב המעיינים.
(*) ויזהרו ליתן וכו': דבאופן זה גם התוספות מודו שיכולין להדליק יותר [הגר"א בשם ד"מ].
(*) כדי שיהא היכר וכו': היינו בעת שניתוסף הנרות כן מוכח מא"ר בס"ג ודעת המגן אברהם בסק"ב דאפילו בלילה הראשונה יש ליזהר בזה משום לא פלוג כמו שכתב שם הפמ"ג.
(ו) סעיף ב: כמה נרות מדליק וכו' — דבגמרא (שבת דף כא:) איתא, תנו רבנן: מצות חנוכה נר איש וביתו, והמהדרין נר לכל אחד ואחד. והמהדרין מן המהדרין, בית הלל אומרים: יום ראשון מדליק אחד, מכאן ואילך מוסיף והולך. ופירשו התוספות דזה קאי אנר איש וביתו, דהיינו שכל בני הבית אין להם אלא נר אחד בליל הראשון, ממילא כשרואין בבית שני נרות בליל שני ירגישו בתוספת הנס; אבל לאותן שמדליקין בלילה הראשונה נר לכל אחד מבני הבית, אז אם ידליקו בליל שני שנים לכל אחד אין כאן היכר לתוספת הנס, כי יאמרו שיש הרבה בני בית ולכל אחד אין שם רק נר אחד. וזהו דעת הטור והשולחן ערוך. אבל הרמב"ם פירש שאף לאותן שמדליקין נר לכל אחד יעשו לכל אחד שני נרות בליל שני, וכן עד שמונה, וזהו היש אומרים שכתב רמ"א בהגה. ובכאן יש חידוש במנהג, שהספרדים נוהגין כתוספות והאשכנזים כהרמב"ם, וזה לא מצינו בשאר מקומות. ט"ז ס"ק א'. ואין זה חידוש, שהרמב"ם עצמו (פרק ד' דחנוכה) כתב שכן נוהגין ודלא כמו שכתב אליבא דדינא, יעו"ש, ואם כן מנהג מוקדם הוא זה. חמד משה אות ד'. ורוצה לומר, קודם הרמב"ם והתוספות:
(ז) ואם אשכנזי דר בבית ספרדי, כל אחד יעשה כמנהגו ואין בזה משום לא תתגודדו. כנסת יחזקאל סימן י"ז, שערי תשובה אות ג':
(ח) שם: מכאן ואילך מוסיף והולך וכו' — ומי שאין לו שמן הרבה, יתן באחד שמן כשיעור והמותר יחלק לכולם; שאם יעשה לכולם בשווה, לא ידלק אפילו אחד כשיעור. מגן אברהם ס"ק א', אליה רבה אות ג', יד אהרן בהגהות הטור, חיי אדם כלל קנ"ד אות כ"ה, משנה ברורה אות ו'. ומי שאין לו שמן לכל שמונת לילי חנוכה, רק כדי הדלקת לילה אחת, לא יחלק השמן לכל הלילות לפרסם הנס בכל לילה, אלא ידליק כשיעור בליל ראשון, ואם לא ישאר ללילות אחרות לית לן בה; ביכול הכתוב מדבר. שדה הארץ חלק ג' סימן ל"ד ול"ה:
(ט) ואם יש לו שמן בצמצום ולחבירו אין לו כלל, מוטב שידליק בכל לילה אחד ויתן גם לחבירו, דהא מדינא אין צריך אלא אחד. מגן אברהם שם, אליה רבה שם, יד אהרן שם. ורוצה לומר, חבירו שדר בבית אחר; אבל אם חבירו דר עמו בחדרו, טוב יותר שהוא יוסיף בכל לילה וחבירו לא ידליק, דהא על כל פנים גם חבירו יוצא, דהא איכא נר איש וביתו. מחצית השקל. וחיי אדם שם כתב דדוקא חבירו כשאינו מבני ביתו, אלא מבית אחר, או שאינו סומך על שולחנו; אבל אם הוא מבני ביתו, ואם כן עיקר המצוה אינו חל כלל על חבירו, רק שחבירו רוצה להיות מן המהדרין, מוטב שיהיה הוא מן המהדרין דמהדרין. וכן כתב משנה ברורה שם. ועיין לקמן אות י"ב:
(י) ואם יש לו תשעה, ידליק בליל שני שניים. ואם יש לו עשרה, ידליק בליל שני שניים; ובליל שלישי לא ידליק שנים, דאינו לא כמר ולא כמר. ואם יש לו יותר, ידליק בכל לילה כראוי, רק שישייר לכל שאר הלילות אחד לכל לילה. חיי אדם שם, משנה ברורה אות ה':
(יא) שם: מכאן ואילך מוסיף וכו' — לא היה לו שמן כי אם לנר אחד, ובירך עליו, ותיכף נזדמן לו שמן לנרות השייכות להידור בלילה ההוא, אין לברך עוד פעם אחרת. פרי הארץ חלק ג' סימן מ"ב, ברכי יוסף אות ג', שערי תשובה אות ב':
(יב) שניים או שלשה בעלי בתים הדרים בבית אחד, וכל אחד אוכל עם בני ביתו בפני עצמו, כל אחד ידליק לעצמו ויברך ולא ישתתפו בפריטי. מהר"י זיין בשו"ת שערי ישועה כתב־יד שער ז' סימן ד'. אבל השבלי הלקט סימן ן' כתב דאין צריך בבית אחד להדליק שניהם, אלא להשתתף בפריטי; ברכי יוסף אות ד', שערי תשובה שם. וידליקו כל אחד לילה אחת בידיו; בן איש חי פרשת וישב אות י"ז. והיינו לפי המנהג שכתב בשולחן ערוך; אבל לפי המנהג שכתב בהגה, שכל אחד מבני הבית ידליק, כל שכן אם הם שני בעלי בתים. ועיין לעיל סימן רס"ג סעיף ח ובדברינו לשם בס"ד:
(יג) היה אוכל אצל חבירו והגיע זמן ההדלקה, צריך לילך אל ביתו להדליק, ולא שידליק שם בסעודה. פנים חדשות בשם שארית יוסף, כנסת הגדולה בהגהת הטור. ומיהו אם רוצה לסמוך על מה שאשתו מדלקת בביתו יכול לסמוך. והיינו דווקא אם רואה הנרות אצל בעל הבית שסועד אצלו. עולת שבת סימן תרע"ז. ועיין עוד בדברינו לשם אות כ"א:
(יד) שם: לא ידליקו יותר — בין בלילה ראשונה ובין בשאר לילות, דהכל נגררין אצל בעל הבית. ואפילו בניו הגדולים ומשרתיו, כיון שהם סמוכים על שלחנו בקביעות הם בכלל בני ביתו. משנה ברורה אות ח:
(טו) ואם נשא הבן והוא סומך על שולחן אביו, ידליק בחדר שלו שהוא ישן שם, אך לא יברך אלא יעמוד אצל אביו כשהוא מברך ויכוין לברכות של אביו, ואחר כך הולך ומדליק בחדרו. בן איש חי פרשת וישב אות ט"ז. ומשמע דהיינו דווקא בדר בחצר שדר בו אביו, דיוכל להדליק תיכף אחר הכוונה; אבל אם דר בחצר אחרת, ואחר האכילה הולך לישן שם בחדרו, שצריך להדליק שם מפני שיש לו חדר מיוחד, שיש הפסק בין הכוונה להדלקה – אפשר שיכול להדליק בביתו ולברך, ואחר כך הולך אצל אביו לאכול. ועיין עוד לקמן סימן תרע"ז אות ט"ו ואות טו"ב:
(טוב) שם הגה: ויש אומרים דכל אחד מבני הבית ידליק — ומוסיף והולך בכל לילה נר אחד, עד שבלילה האחרונה יהיו שמונה לכל אחד, כמו שכתבו הרמב"ם שם והלבוש. וכן כתבנו לעיל אות ו', יעו"ש. וזהו "למהדרין דמהדרין" לסברא זו, כמו שכתב הרמב"ם שם ולעיל באות ו'. ואם כן, אם אין ידם משגת, ידליקו כל אחד ואחד נר אחד בכל לילה, כמהדרין; ואם גם לזאת אין ידם משגת, אז ידליקו נר אחד איש וביתו, שהוא על פי הדין וכנזכר שם באות ו', יעו"ש:
(חי) שם בהגה: וכן המנהג פשוט — היינו במדינות אשכנז; אבל בספרד נוהגין כדברי השולחן ערוך, כמו שכתב הרמב"ם שם ולעיל אות ו', יעו"ש:
(יט) שם בהגה: כדי שיהא היכר וכו' — ובליל ראשון אין צריך היכר. אליה רבה אות ד'. אבל דעת האשל אברהם אות ב', גם בליל ראשון צריך היכר, משום דלא פלוג. ובשעת הדחק יש להקל, כיון שאינו אלא זהירות בעלמא. ועיין לקמן אות כ"ב:
(ך) ואם השמן הוא ביוקר, מוטב שידליק בנרות שעוה כדי להיות מן המהדרין דמהדרין, ממה שידליק בשמן זית נר אחד בכל לילה לבד. חיי אדם כלל קנ"ד אות כ"ד. ועיין לקמן ריש סימן תרע"ג: