ט"ז על אורח חיים תרעא
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף ב
עריכהואפי' אם רבים. דבגמ' איתא מהדרין מן המהדרין בה"א מוסיף והולך ופי' התו' דזה קאי אנר איש וביתו דהיינו שכל הבית אין להם אלא נר א' בליל הראשון ממילא כשרואין בבית שני נרות בליל ב' ירגישו בתוס' הנס אבל לאותן שמדליקים בלילה הראשונה נר לכל א' מבני הבית אז אם ידליקו בליל שני ב' לכל א' אין כאן הכרה לתוס' הנס כי יאמרו שיש הרבה בני בית ולכל א' אין שם רק נר אחת וזהו דעת הטור והש"ע אבל הרמב"ם פי' שאף לאותן שמדליקין נר לכל אחד יעשו לכל א' ב' נרות בליל שני וכן עד ח' וזהו הי"א של רמ"א ובכאן יש חידוש במנהג שהספרדים נוהגין כתוס' כמ"ש [ב"י] והאשכנזים כרמב"ם וזה לא מצינו בשאר מקומות:
סעיף ד
עריכהשקורין לאמפ"א. וכ' רש"ל צריך לתלות' בטפח הסמוך לפתח ויתחיל מנר האמצעי שהוא הסמוך לפתח ויסבב לצד ימין והמדקדקי' אינ' מדליקים בלאמפ"א שאין בה הידור לנו חנוכה עכ"ל:
סעיף ה
עריכהובשעת הסכנה שאינו רשאי לקיים המצוה. זהו פי' התוס' בפ' כירה אבל רש"י פי' בב"מ דהסכנה שהיה יום איד לפרסיים שלא הניחו שום נר אלא בע"א שלהם דא"כ היה ק' מה מהני במניחו על השלחן והתוס' דחקו בב"מ לומ' שלא חפשו כ"כ בבתים אבל לפי' זה א"ש דמניח על השלחן דלא היה הרגש' בדבר שנעש' למצוה:
וצריך נר אחר כו'. אע"ג דבלא סכנה נמי צריך נר אחר דהא אסור להשתמש לאורן קמ"ל כאן דל"ת כיון דע"כ נהנה מהם כיון שהם מונחים על השלחן ממילא הותר' לגמרי אלא עכ"פ צריך אחר להכירא כ"פ הר"ן:
סעיף ו
עריכהלמעלה מכ'. הטור כתב בשם ר"י הלוי דוק' כשמניח' בחוץ אבל מניחו בבית אפי' למעלה מכ' כשרה כדאמרי' גבי סוכה אם דפנות הבית מגיעות לסוכ' אפי' למעל' מכ' כשרה דשלטא ביה עינא ונ"ל שאין הנדון דומה לראי' דהתם בעי' שתשלוט עיניו בגג וכיון שמחיצו' מגיעות לגג על ידם ישלוט עיניו בגג אבל הכא שצריך שישלוט עיניו בנרות כיון שהוא למעלה מכ' דלא שלטא בי' עינו מאי נפקא מינה בנג שהוא למעל' ממנו בשבילו לא שלטא עינא טפי עכ"ל וב"י בשם מהרי"א תירץ שסברת מהר"י שכשיש אויר האויר הוא מזיק לעיני' ואין יכול להביט למעלה כל מה שירצ' ולזה הביא ראיה מסוכה שאם הדפנות מגיעות לסכך אפי' למעלה מכ' כשרה דשלטא ביה עינא עכ"ל. הגם שאיני כדאי להכריע מ"מ תמוה לי דברי מהרי"א דאם כדבריו דעיקר הפסול בגובה למעלה מכ' משום שיש שם אויר ומזיק לעינים למה הצריכו בגמ' לרבה למצוא היתר דוקא בדפנות המגיעות לסכך הא מצינו היתר בלא"ה דהיינו באם יש קצת דופן סמוך לסכך באותו שיעור שהוא למעלה מכ' והדופן שלמטה הוא דופן קטן וכיון שאין אויר באותו שיעור לא יזיק לו אח"כ האויר שלמטה מכ' דאל"כ אפי' הסכך למטה מכ' יהיה פסול ולסברת הטור ניחא דאין ראות האדם הולך למעלה אא"כ יש מלמטה למעל' דפנות ואז הראות הולך מן הדפנות אל הסכך ע"כ צריך שיגיעו הדפנות אל הסכך מלמטה למעלה בלי הפסק כדי שעל ידם תלך ראות העין למעלה וכל שיש הפסק תפסוק הראות הנמשך מלמעלה כנלע"ד דמכח זה דברי רבינו הטור הם עיקר דלא מועיל בנר שהיא למעלה מכ' אף בבית שיש דפנות ותו נלע"ד דלא מסתבר כאן להכשיר בנר ע"י הדפנות כי עיקר מצות הנר חנוכה היא בצאת הכוכבים כמ"ש המרדכי וכל שהוא גבוה למעלה מכ' אמה אין העין הולך שם דרך הדפנות כי גם הדפנות עצמן אינם נראים בלילה ואור הנר מלמעל' אין שולט שם כנ"ל נכון:
סעיף ז
עריכהמחציו של כניסה כו'. כ"ה ל' הטור בשם סמ"ק וכ' ב"י בשם מהרי"א וז"ל י"מ מחציו של פתח כשנחלק נ' לשנים נשים אותה בחצי' של הכניסה שהוא לצד פנים ויהיה לצד שמאל אבל ל' סמ"ק הוא יניחנ' מחציו של כניסת הבית לצד שמאל נראה שפי' שכשיכנס לבית יחלק מפתן הבית לשנים והחציה של כניסה הוא לצד שמאל יחשב מחלק השמאל ובזה יהיה לצד שמאל עכ"ל נתקשו רבים בהבנת דבר זה ונ"ל דהוא מיירי מפתח שצד הפתיחה הוא אצל המזוזה וצד ששם הציר היא לצד השני וה"פ דלפי הנוסחא של הטור בסמ"ק דהיינו בחצי' של כניסה לצד שמאל הוה לצד שמאל תנאי ב' ולא פירושו של כניסה שזכר קודם לה והוא באופן זה שאנו משערים כאלו עומד אדם בשנים הדלת לפניו ונחלקת לשנים נקרא החלק שקרוב לפי כניסה והחלק הקרוב למזוזה חיצון כי הוא יוצא ראשונ' בפתיחת הדלת א"כ ידענו מהו נקרא כניס' וא"כ מ"ש אח"כ לצד שמאל הוא תנאי שני שבאותו חלק הכניסה יניחנה לצד שמאל ולגי' סמ"ק עצמו מחציו של כניסת הבית אתה משער כאלו האדם עומד בחוץ ורוצה ליכנס לביתו אז לא שייך נקרא כניסה למקו' הפנימי דהא האדם עומד בחוץ אלא ע"כ שהסמ"ק נותן שיעו' להדל' שהיא כניס' לבית והכניסה מחלקין לשנים ומפ' אח"כ החלק מהכניסה מהו וע"ז אמר לצד שמאל בזה תבין מהו החלק מן הכניסה דהיינו מקום שהוא נקרא שמאל לנגד האדם כי שמאלו הוא מכוין נגד החלק שהיא רחוק מן המזוזה ובאותו חלק יוכל להניח אפי' בקצה שלו ממש אצל החלק החיצון הקרוב למזוזה כי כל אותו חלק נקרא חלק השמאל ע"כ אין בו קפידא וז"ש מהרי"א ובזה יהיה לצד שמאל כלו' כל החלק ההוא נקרא שמאל וכולו כשר להנחת הנר משא"כ לפי' הראשון שאדרבה ימין האדם נגד החלק הרחוק ממזוזה וא"כ ע"כ כניסה נקרא מה שהוא קרוב לפנימה של הבית ובאותו חלק עצמו התנה הסמ"ק שיהיה בקצה האחרון סמוך להכותל שהדלת סובב שם וכן ראוי לפסוק למעשה כנלע"ד:
ומסדרן ממזרח למערב. דומיא דמנורה דקי"ל כר' דהנרות היו מסודרין במקדש בין מזרח למערב כן יסדר גם נרות חנוכה:
ומברכין בב"ה. כ' רמ"א בתשו' סי' מ"ג דאם אבל מתפלל בערב חנוכה ידליק אחר הנרות משום שהחיינו אבל שאר ערבית דחנוכה (ידליק) ויתפלל:
סעיף ח
עריכהחצר שיש לו ב' פתחים כו'. הב"י הקשה מ"ש מההיא דפ"ק דברכות דאסור לעבור אחורי בה"כ בשעה שהצבור מתפללין ולא אמרן אלא דל"ל פתחא אחריתא אבל אית ליה פתחא אחריתי ל"ל בה דחמרי' בפתחא אחרית' עייל וה"נ נימא דאע"ג דחזו דלא אדליק בחד פתחא לא אתי למחשדיה דאמרי' באידך פתחא אדליק ותי' דשאני תפלה דאי לא מצלי הוי פורק עול מש"ה לא חשדי ליה בכך ועי"ל דשאני נ"ח דיש בה חסרון ממון נחשד טפי מבתפל' ועוד חלוקים אחרים ולפע"ד נ"ל דודאי בכ"מ שיש חשד צריך הוא לעשות כדי שיהא נקי מה' ומישראל אלא דאם יש לו ב' פתחים והרבה בני אדם הולכים גם בפתח האח' אין כאן חשד לגמרי כדאי' בע"א דף מ"ג ד"א חישי' לחשדא בדבר הנעשה לרבים וזה העובר אחורי בה"כ ודאי הולך בדרך שרבים הולכים שם לב"ה בפתחא אחרינא והיינו מי שיש לו מקום סמוך לפתח ההוא עובר דרך זה ולא נכנס בפתח זה כי לפעמים יצטרך לעבור נגד המתפללים בבה"כ דאל"כ מה מועיל לו פתח האחר כיון שאין הדרך שם אלא ודאי שהדרך שם וע"כ אין חשד כלל:
ואין היכר לבני ר"ה כו'. הטור כ"כ בשם בעה"ת וכתב ע"ז ונראה שאין להקל דאף לדידן יש חשש כיון שמדליקין בפתח הבית העוברים רואין שלא הדליק ואיכא חשד עכ"ל וע"כ כ' רמ"א לתרץ זה שעכשיו מדליקין ממש בפנים כו' לאפוקי מקושית הטור שבזמנו. היו מדליקים בפתח הבית היו עושין עכ"פ היכר לעוברים וכמ"ש הוא בסוף סי' תרע"א ע"כ יש חשד כל שאין שם היכר כראוי לעוברים משא"כ עכשיו שמדליקין ממש בפנים ולא אכפת לן כלל לעשו' היכר לבני ר"ה ע"כ לא אכפת לן בחשדא דידהו:
אלא פעם א' וכו'. דבר זה הוא מבואר בתשו' רשב"א סי' תקמ"א בפי' כן: