שולחן ערוך אורח חיים תרנח ט
<< · שולחן ערוך אורח חיים · תרנח · ט
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
שולחן ערוך
מה שנוהגים במקום שאין אתרוג מצוי שכל הקהל קונים אתרוג בשותפות הטעם מפני שכיון שקנאוהו לצאת בו מסתמא הוי כאילו פירשו שכל הקהל נותנים חלקם לכל מי שנוטלו לצאת בו על מנת שיחזירוהו להם:
- הגה: וגובין מעות אתרוג לפי ממון דהדור מצוה מונח טפי על עשירים מעל עניים ואשה פטורה מליתן למעות אתרוג הואיל ואינה חייבת בו (תשובת מהרי"ל סימן י'). וכל אדם ישתדל ויהא זריז במצוה לקנות לו אתרוג ולולב לבד כדי לקיים המצוה כתקנה (הגהות מיימוני סוף הלכות לולב):
מפרשים
ט"ז - טורי זהב
ואשה פטורה כו'. נ"ל דעכשיו שנשים שלנו מברכין ג"כ על האתרוג. אע"פ שהם פטורים מכח שזה מ"ע שהז"ג מ"מ יש רשות להם לברך כדאי' לעיל ע"כ חייבים ליתן לזה לפי ממונם. ותו נ"ל כיון דאמרי' בגמ' מוליך ומביא לעצור רוחות רעות וטללים רעים א"כ גם היא נהנית מזה ע"כ צריכה ליתן לסיוע:
מגן אברהם
(יא) ואשה פטורה: ואם היא רוצה לברך חייבת ומי שאינו בעיר א"צ ליתן ול"ד למנין בסימן נ"ה דהתם צריכים לו להשלים מנין וגם הוא עצמו צריך ולאו כל כמיניה להפריש עצמו משא"כ באתרוג, לא דמי להני ולא ללחי וקורה וצרכי צבור דכל א' צריך אותו מצו' כמו חבירו אבל אתרוג גובין לפי ממון אפי' כששניהם בעיר וכל כה"ג דליתי בעיר מנ"ל לחייבו ליתן מנפשות עכ"ל מהרי"ל:
(יב) המצוה כתקנה: כי רוב העולם אין יודעים להקנות לחביריהם ועוד לעשות הנענועים כהלכתן (שם): אדם שיש לו אתרוג מיוחד ובעיר אחרת אין להם כלל מוטב שישלחנו לשם והוא יברך על של הקהל (מט"מ הג"ה במהרא"ק מ"צ):
באר היטב
(יא) פטורה: וכ' הט"ז דעכשיו שנשים שלנו מברכות חייבות ליתן לזה לפי ממונם וכ"כ המ"א ע"ש. ומי שאינו בעיר א"צ ליתן לאתרוג. מ"א ע"ש.
(יב) כתקנה: כי רוב העולם אין יודעים להקנו' לחביריה' ועוד לעשות הנענועים כהלכתן. אדם שיש לו אתרוג מיוחד ובעיר אחרת אין להם כלל מוטב שישלחנו לשם והוא יברך על של קהל. מט"מ מ"צ וע' בתשו' בית יעקב סי' קי"ד ובי"א.
משנה ברורה
(לח) שכל הקהל קונים וכו' — כתב החיי אדם אפילו לפי מנהגינו שכל אחד נותן כמו שירצה מכל מקום זה שאינו נותן כלל נראה שלא יצא אם יש ביכולתו ליתן:
(לט) מסתמא הוי כאלו פירשו וכו' — ואף על פי שכל זה הוא דין גמור מכל מקום כיון שאין הכל יודעין להקנות לכן כתבו כמה אחרונים שמוטב לברך על שלו אם יש לו כל ד' מינים כשרים אף על פי שאינם מהודרים כמו של חבירו. ואם אין לו מוטב שיטול של חבירו הכשרים משיטול של הקהל כי יש אומרים דבשל קהל לא יצא דשמא יש באחד מהם מי שאין בדעתו להקנות חלקו לחבירו ואף דלא קיימא לן הכי מכל מקום לכתחילה עדיף טפי ליטול של יחיד [ח"א]:
(מ) שכל הקהל נותנים חלקם — ומכל מקום לכתחילה טוב שיכריזו שיתן כל אחד חלקו לחבירו במתנה על מנת להחזיר [מ"א ודה"ח]:
(מא) ואשה פטורה וכו' — ואם היא רוצה לברך חייבת. ומי שאינו בעיר אינו צריך ליתן ועיין בשערי תשובה:
(מב) המצוה כתקונה — כי רוב העולם אינם יודעים להקנות לחביריהם ועוד לעשות הנענועים כהלכתן. אפילו חל יום ראשון בשבת דעצם המצות עשה אי אפשר שוב לקיים אפילו הכי נכון להשתדל להיות לו לולב ואתרוג לעצמו וכדלקמיה. אדם שיש לו אתרוג מיוחד ובעיר אחרת אין להם כלל מוטב שישלחנו לשם והוא יברך על של קהל כן כתב מגן אברהם בשם מטה משה ובמחצית השקל כתב דבזמן הזה דרוב פעמים אחר עבור איזה ימים מהחג על ידי רוב משמוש בני אדם אתרוג של הקהל מתקלקל אפשר אינו צריך לשלוח לחבירו אתרוג שלו עד כאן לשונו וספקו יוכל להיות רק על שאר הימים דביום ראשון אינו מצוי כל כך להתקלקל גם יכול לברך עליו בבוקר קודם שיד הכל ימשמשו בו: