שולחן ערוך אורח חיים תרמג ב
<< · שולחן ערוך אורח חיים · תרמג · ב · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
להרמב"ם מקדש מעומד ומברך לישב בסוכה ויושב ואחר כך מברך זמן. (ואין נוהגים כן אלא מקדשין מיושב וכן דעת הרא"ש):
מפרשים
להרמב"ם מקדש מעומד. כ' ב"י טעמו דמשמע לי' ברכת לישב בסוכ' ישיבה ממש וכדי לברך עובר לעשיית' הי' מברך מעומד קודם שישב ולפי שבליל ראשון א"א לו לברך עד שיקדש תחלה היה צריך לקדש מעומד כדי לברך ברכת סוכה ג"כ מעומד ונמצא שבירך עובר לעשייתה עכ"ל והרא"ש הקשה על הרמב"ם דא"כ הי' לברך קודם הכניסה דהכניסה היא המצוה ולא הישיבה דאם היה אוכל מעומד הי' צריך לברך על הסוכה אלא ודאי כיון דמצו' סוכה היא אכיל' וטיול אם מברך אחר שישב מקרי שפיר עובר לעשייתה כדאי' בירושלמי פ' הרואה נתעטף או' להתעטף בציצית אלמא אע"פ שכבר נתעטף מברך לפי שהמצוה כ"ז שהוא מעוטף ועומד ה"נ בסוכ' המצוה נמשכת כ"ז האכילה ובסוכות תשבו פירש תתעכבו כמו וישב העם בקדש כו' עכ"ל ונלע"ד לק"מ על הרמב"ם דל"נ כלל שהרמב"ם מפרש לישב בסוכה שהמצוה בישיבה ממש דא"כ מאי בסוכות תשבו פי' וכי נצטוינו לישב ממש כל ז' הימים אלא גם הרמב"ם ס"ל ל' קביעות ועכבה אלא דלא מינכר הקביעות אלא ע"י שיושב ממש בזה מראה שרוצה להתעכב שם אבל כ"ז שעומד לא מינכר דאפשר שתכף יחזור ויצא וכ"ש דלא מינכר בכניסה לחוד ע"כ לא שייך ברכה אלא עד שיכין עצמו לישב דתחילת הישיבה היא תחלת ההיכר שרוצה להתעכב וצריך לברך עובר לעשייתה אפי' קודם התחלת העשייה והיינו דאמרי' נכנס לישב בה מברך דקודם הכניסה אין שייך לו' שיברך קודם הכניסה דהרי יש לך עוד הפסק בכניסה קודם שיתחיל המצוה שהיא הכרת הקביעות ולא הוה זה עובר לעשיית' אלא עובר דעובר אלא שהרא"ש ס"ל דכיון שהמצוה היא תמשך עד כל היום יש בכ"פ עובר לעשייתה ואף שהיה טוב יותר לעשות הברכה לגמרי קודם העשיי' כדי שתהיה גם תחלת המצוה ברכה קודמת לה אפ"ה כיון שעיקר המצוה היא האכילה טפי עדיף לסמוך הברכה על עיקר המצוה ואף על גב דגבי ציצית אין שייך לו' כן ולמה אמר בירושלמי שמברך אחר העיטוף ולמה לא יברך קודם עשיית המצוה לגמרי י"ל דגם שם יש עיקר המצוה כשאוחז הציצית בידו וזה א"א כי אם אחר שיתעטף תחלה וע"כ טוב יותר לסמוך הברכה אל אחיזת הציצית שהיא אחר העיטוף ואע"ג דלשון עיטוף מזכיר בברכה שפיר דמי כיון שהמצוה עליו שיהא מעוטף ועומד כל היום וכמו בסוכה דהכא נמצא גם שיטת הרמב"ם עולם יפה מקושית הרא"ש ואין ביניהם אלא חילוק זה דלהרמב"ם מברך קודם הישיבה כיון שהיה תחילת הקביעות ולהרא"ש בעינן קודם עיקר המצוה שהיא האכילה ולהרמב"ם הוה כל ז' ימי החג הדין כן שיברך קודם שישב לסעוד ואם בא לסוכה איזה שעה קודם האכילה הוא מברך ג"כ קודם הישיבה ואם יאכל אח"כ אפי' שהות הרב' לא יברך שנית על הסוכה כי לדידיה לא ס"ל האי סברא דאכילה עיקר מ"ה לדידן דס"ל כר"ת דהאכילה עיקר לא אכפת לן בזה רק בשעת אכיל' יברך קודם לה כנ"ל בפי' דבריהם:
(א) מעומד: כדי שיהיה עובר לעשייתן ואין נוהגין כן דכיון דאין מברכין אלא על האכילה כמ"ש סוף סי' תרצ"ט הוי עובר לעשייתן:
(א) מקדש: כתב מי"ט מדרך העולם לישב ב' או ג' בעלי בתים ויותר בסוכה אחת וממתינים זה על זה בקידוש מפני הכבוד לא יפה הם עושים דאדרבא לא יקדשו ביחד דתרי קולות לא משתמעי וע' סי' רפ"ד ס"ה. ובסי' תפ"ח ס"ק ג' כתבתי בשם הח"י דשפיר למיעבד הכי ע"ש. וראוי לומר ברכה דסוכה בקול ובמשיכה בניגון כשאר ברכות דקידוש וה"ה בכל שאר הברכות ירגיל לומר בקול רם כי הקול מעורר הכוונה. של"ה.
(ד) מקדש מעומד וכו' - דלדעתו הישיבה הוא תחלת עשיית המצוה ויש לו לברך עובר לעשייתן היינו קודם עשיית תחלת המצוה ויש לו לנהוג כן כל שבעת הימים והרא"ש ס"ל שיש לסמוך הברכה על עיקר המצוה שהיא האכילה וכמש"כ סוף סימן תרל"ט שנוהגין שאין מברכין אלא על האכילה:
(ה) לישב בסוכה ויושב ואח"כ מברך זמן - בא לאפוקי שלא יברך ברכת זמן קודם שישב דאף דברכת זמן גופא רשאי להיות בעמידה לכו"ע מ"מ אין נכון לעשות כן מטעמא אחרינא דצריך להסמיך עשיית המצוה אל הברכה וכיון שבירך לישב בסוכה צריך לישב תיכף. ולענין אם יכולין כמה בע"ב לקדש בסוכה בבת אחת עיין לעיל סימן תפ"ח במ"ב סק"ח. וראוי לומר ברכה דסוכה בקול במשיכה בניגון כשאר ברכות דקידוש וה"ה בכל שאר ברכות ירגיל לומר בקול רם כי הקול מעורר הכונה. של"ה:
(*) להרמב"ם וכו': ואין נוהגין כן וכו'. ובביאור הגר"א מצדד כדעת הרמב"ם ועיין במור וקציעה דדעתו דבקידוש היכי שהוא מוציא בזה לאחרים בודאי יש לנהוג לקדש מיושב וכדלעיל בסימן קס"ז ועיין בסימן רע"א ס"י בהג"ה ובמש"כ שם במ"ב סקמ"ו בשם הגר"א: