שולחן ערוך אורח חיים תרמג ג


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

בשאר ימים מברך על הסוכה קודם ברכת המוציא ונוהגים לברך על הסוכה אחר ברכת המוציא קודם שיטעום:

הגה: והכי נוהגין בחול אבל בשבת ויום טוב שיש בהן קידוש מברך לאחר קידוש (מהרי"ו). ואם קידש בבית ואוכל בסוכה או איפכא עיין לעיל סימן רע"ג סעיף ב':

מפרשים

 

ט"ז - טורי זהב

בשאר ימים. פי' אפי' בשאר ימים שאין בהם קידוש מ"מ יאמר תחלה ברכת סוכה כיון דתניא נכנס לישב בה מברך הלכך ראוי שתקדום ברכה זו להמוציא מיד אחר הישיבה זה דעת מהר"ם בטור וכ' שהרא"ש כ' שהעולם לא נהגו כן כי רגילים שלא לברך כ"א בשעת האכילה הלכך ראוי לברך תחלה המוציא קודם שתתחיל הסעודה ואח"כ על הסוכה עכ"ל. וכ' ב"י שמהר"ם כתב אפי' לפי המנהג דהא דרגילין לברך דוקא בשעת אכילה היינו מפני שעיקר הקביעות היא אכילה מ"מ כיון שבישיבה זו שהוא לצורך אכילה מברך הוא עליה ודאי צריך לסמוך הברכה לישיבה כל מה שאפשר ונמצא שדברי מהר"ם הם נראים עיקר אלא שסיים כאן שהעולם לא נהגו אלא כהרא"ש ועמ"ש בסמוך בס"ד:

אבל בשבת וי"ט כו'. פי' שאז מקדש על היין ואומר על הכוס סוכה וזמן כדלעיל ואח"כ המוציא על הפת ואם מקדש על הפת אומר המוציא וקידוש וסוכה וזמן משא"כ בחול שאין שם אלא המוציא מברך המוציא תחלה וק"ל למה לא יאמר סוכה תחלה שהיא חובת היום מ"ש מקידוש דשבת וי"ט דקי"ל לעיל כרב יהודה שאומר זמן בסוף מה"ט וזה סיוע לדברי הר"מ דלעיל שפסק שבאמת בחול נעשה כן אלא שיש לתמוה עליו גם כן למה לא פסק כן מזה הטעם וע"ז לא היה להרא"ש לחלוק עליו מכח המנהג כיון שברור הוא לדין התלמוד דחובת היום עדיף וי"ל דבחול אין שייך חובת היום לאכילה כיון דאי בעי אכיל פירות ולא צריך סוכה וע"כ בשבת בשחרית דאין שם קידוש מ"מ צריך לברך על הסוכה קודם המוציא אחר ברכת בפה"ג או שהכל לפי שבשבת הוה חוב לאכול פת וצריך סוכה ממילא הוה חובת היום ועדיף לתדיר שהוא ברכת המוציא וקודם בפה"ג או שהכל אין לברך על הסוכה כי יש לסומכה לאכילה ולא לשתיה כנלע"ד טעם בדבר זה לכאורה אלא דק"ל דא"כ בשבת בסעודה שלישית היה לנו לברך על הסוכה קודם המוציא כיון שיש חיוב לאכול פת ה"ל חובת היום ע"כ נ"ל דלענין המוציא שהיא ברכת הנהנין ודאי אין שום ברכה יכולה להקדימה והא דמהני מעלה דחובת היום בגמרא דוקא לענין סוכה וזמן ששניהם אינם ברכת הנהנין אלא חובת גברא שחייב לברך על שני דברים בזה הוה חובת היום עדיפא כנ"ל. 

מגן אברהם

(ב) אחר ברכת המוציא:    כדי שיתחיל בסעודה ואח"כ יברך ולא הוי הפסק דצורך סעודה הוא כמו קידוש: 

משנה ברורה

(ו) בשאר ימים וכו' - ר"ל דביו"ט הלא מבואר לעיל בס"א יין קידוש וסוכה וביארנו שם טעם הדבר דא"א לברך על הסוכה קודם קידוש היום ע"ש אכן בשאר הימים שאין בהם קידוש דעת המחבר דצריך לברך על הסוכה קודם ברכת המוציא כדעת רבינו מאיר מרוטנבורג דבה נתחייב תחלה תיכף שנכנס וישב בה לסעוד סעודתו וראוי לסמוך הברכה להישיבה כל מה דאפשר אך העולם לא נהגו כן כדמסיים:

(ז) אחר ברכת המוציא - כדי שיתחיל בסעודה דעל ידה הוא עיקר חיוב הסוכה ואח"כ יברך ולא הוי הפסק בין ברכת המוציא לאכילה דצורך סעודה הוא כמו קידוש:

(ח) אבל בשבת ויו"ט וכו' - פי' שאז מקדש על היין ואומר על הכוס סוכה וזמן כדלעיל ואח"כ המוציא על הפת ואם מקדש על הפת אומר המוציא וקידוש וסוכה וזמן משא"כ בחול שאין שם אלא המוציא מברך על הסוכה תיכף אחר ברכת המוציא:

(ט) מברך לאחר קידוש - דאז הוא זמן התחלת הסעודה (דמקודם אין רשאי לאכול) ושייך אז לברך ברכת הסוכה. ולענין סעודת שבת ויו"ט שחרית שאין בהם קידוש רק ברכה בעלמא על הכוס יש דיעות בין האחרונים י"א דבזה אין כדאי להפסיק בברכת סוכה בין הברכה להשתיה דעל השתיה ליכא חיוב סוכה כלל אלא יברך אותה אחר ברכת המוציא למנהגינו וי"א דגם בזה כיון שמכין עצמו בקידוש זה לאכילה יברך אותה קודם שיטעום מן הכוס. ודעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד. והנה זה הוא בנוטל ידיו אח"כ לסעודה אבל אם אינו רוצה עתה לסעוד סעודתו רק מברך על הכוס ואוכל אחריו פת כיסנין כדי שיהיה קידוש זה במקום סעודה מצדד בשע"ת דבזה לכו"ע יברך ברכת סוכה שיטעום מן הכוס ע"ש:

פירושים נוספים


▲ חזור לראש