שולחן ערוך אורח חיים תרלט א
שולחן ערוך אורח חיים · תרלט · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
כיצד מצות ישיבה בסוכה? שיהיה אוכל ושותה (וישן ומטייל) (טור) ודר בסוכה כל שבעת הימים, בין ביום ובין בלילה, כדרך שהוא דר בביתו בשאר ימות השנה. וכל שבעת ימים עושה אדם את ביתו עראי ואת סוכתו קבע. כיצד? כלים הנאים ומצעות הנאות בסוכה. וכלי שתיה כגון אשישות וכוסות בסוכה. אבל כלי אכילה (לאחר האכילה) (טור) כגון קדירות וקערות חוץ לסוכה. המנורה בסוכה. ואם היתה סוכה קטנה - מניחה חוץ לסוכה.
- הגה: ואל יעשה שום תשמיש בזוי בסוכה כדי שלא יהיו מצות בזויות עליו (בית יוסף בשם אורחות חיים):
מפרשים
וישן ומטייל. במהרי"ל כתב שאדם המספר עם חבירו יספר עמו בסוכה:
המנורה. וכ' ב"י בשם רוקח שאין מביאין נר חרס בסוכה כ"א מנורת ברזל ונחושת ונר שעוה ע"כ:
סוכה קטנה. פירש"י של שיעור מצומצם ז' טפחים משמע דטעם האיסור משום דבזה ממעט' משיעור' וכעין ההיא דסכך פסול פחות מד' ואויר אצלו דסי' תרל"ב ס"ג דפוסל בסוכה קטנ' וק"ל מ"ש מהאי דסי' תר"ל סי"ג דאם סמך הסכך על העמודי' כו' דכשר כיון שיש י"ט מהארץ עד הסכך והמט' אינה ממעטת השיעור כיון שיש שיעור אם תנטל המט' כ"ש כאן אם תנטל המנורה ותו דא"כ מאי גריעותא דמנורה משאר כלי' שמות' להכניסם לסוכה ואפי' קטנה ונ"ל דמיירי במנורה שהוא תלוי' ונקשרת למעל' בסכך כמו בנר למאפ"ן שלנו וע"כ ממעט הנר כשיעור שלו מן הסכך ונשאר פחות מכשיעור לפ"ז אין איסור אלא בנקשר ושיעור מצומצם אבל התוספות כתבו בדף כ"ט הטעם דסוכה קטנה דחיישינן שמא תשרף סיכתו לפ"ז אין חילוק בנקשר למעלה וגם במצומצם ז"ט אלא שראוי לשייר שלא תשרף סוכתו כנלע"ד בזה:
שום תשמיש בזוי. נראה שאין בכלל זו תשמיש המטה כיון שהוא שמחה של מצוה ובהדיא איתא בגמ' פ' הישן דלא עבדי' חופה בסוכה משום צער חתן שבוש שם לשחוק עם כלתו כיון דמקום צר הוא משמע דמותר שם:
מי שאינו יכול לבוא בסוכה כ"א ע"י שיעבור בנהר ע"י ספינה בי"ט אסור לו לעבור ואם עבר בדיעבד במקום מצוה ואונס בשעת הדחק יש לסמוך על הרשב"א ורבינו ישעיה ז"ל [מהר"ש יונה סי' נ"א כ"ה] ועמ"ש סי' תרי"ג ס"ו ומ"מ צ"ע דהא אין מחויב לילך לסוכת חבירו כמ"ש סי' תר"מ ס"ד בהג"ה:
(א) אבל כלי אכילה: כד ששואבין בו מים חוץ לסוכה [גמ'] כלים שמשהין בהן קמח והעריבות וכלים של בשמים חוץ לסוכה [מרדכי ש"ל] אם הכניס בתוכה כלי מאכל לא נפסלה הסוכה בכך (ב"ח) עיין סי' תרס"ו:
(ב) מניח' חוץ לסוכ': שלא תדלק הסוכה ויתבטל ממצותה: המנהג שלא להכניס נר חרס בסוכה (הגמ"נ ב"ח) עיין סוף סי' תרע"ג:
(ג) תשמיש בזוי: כגון שטיפת קדרות וקערות (ב"י) משמע דבכוסות ליכא קפידא: משמע מל' הש"ע דקדרות וקערות דין א' להם קודם אכילה שרי לאח' אכילה אסור שאז הן מאוסים והעולם נזהרין מקדירה אף קודם אכילה ומהקערה אין נזהרין אף לאחר אכילה ואינו נכון:
(א) ישיבה: ומה שאין מברכין על מצה כל שבעה דאין מצוה באכילת' משא"כ בסוכ' עיין לבוש ומ"מ. כתב מהרי"ו בתשוב' המקיים מצות סוכה כאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית. סוכה דומה לב' והעולם דומה לב' והתורה מתחלת בב' וכיון דסוכה מרמז לתורה מש"ה שיעור גבהה כ' דהיינו ק"ך טפחים כנגד ג"פ מ"ם יום שנתנה בו התורה ושני חייו של משרע"ה ורחבה שבעה כנגד שבעה רקיעים.
(ב) ומטייל: אדם המספר עם חבירו יספר בסוכ' עמו. ואל ידבר בסוכה דברים בטילים. ואל יראה שום כעס בסוכה עשל"ה.
(ג) לאחר: והעולם נזהרין אף קודם אכיל' מקדיר' נ"צ. ואם הכניס כלי מאכל לא נפסלה הסוכה בכך. ב"ח מ"א.
(ד) בזוי: כלים שמשהין בהן קמח והעריבות וכלים של בשמים וכד ששואבין בו מים ושטיפו' הקערו' חוץ לסוכה. והעולם אינן נזהרין בקערות אחר אכילה ואינו נכון מ"א. ושרי לשמש מטתו בסוכ' ט"ז. המנהג שלא להכניס נר חרס בסוכה ב"ח ומנורה שקורין לאמפ"ן ראוי לשער שלא ישרף סוכתו. ט"ז ע"ש.
(א) כיצד וכו' - ומי שא"א לו לעשות סוכה אלא מעבר הנהר וצריך לעבור בספינה קטנה או ע"י מעבר (שקורא פרא"ם) לשם יש מקילין לעבור בה ע"י שגוי יעבירנה משום שהוא לדבר מצוה אבל הרבה מחמירין בזה:
(ב) וישן ומטייל - וכן אם ירצה לספר עם חבירו יספר בסוכה דסוכתו צריך להיות כביתו בכל השנה וכמו שמסיים המחבר. ולפי שקדושת הסוכה גדולה מאוד ראוי למעט בה בדברי חול ולדבר בה כ"א קדושה ותורה וכ"ש שיהיה זהיר מלדבר שם לשה"ר ורכילות ושאר דיבורים האסורים:
(ג) כגון אשישות וכוסות - ואפילו הן של חרס. ואפילו לאחר שתיה שאין נמאסין כמו כלי אכילה ועוד דאין קבע לשתיה ומצוי הוא ששותה כמה פעמים ביום:
(ד) אבל כלי אכילה וכו' - וכלים שמשהין בהן קמח והעריבות שלשין בהם וכלים של בשמים שאין דרך להחזיקן בדירתו רק בבית החצון הכל בכלל כלי אכילה הן וכן כד או דלי ששואבין בו מים מן הנהר הכל חוץ לסוכה וכלל הדבר כל שאין דרכו להיות בדירתו שדר בה אין לו להחזיק בסוכה:
(ה) כגון קדירות וקערות - מלשון זה משמע לכאורה דבשעת אכילה גם קדירות מותר להכניסן לסוכה ולערות לתוך הקערה והעולם נזהרין מהקדירה להכניסן לתוך הסוכה אף קודם אכילה ונראה דחששו לדעת המחמירין בקדרה בכל גווני ואפשר דגם דעת השו"ע כן הוא [ובפרט מי שאין דרכו גם בביתו להביא הקדרה לשולחנו אלא מערה לתוך הקדרה בבית החצון בודאי יש ליזהר בזה] ומ"מ מי שאין לו כלי וצריך לאכול מן הקדרה מותר להכניסו [ח"א]:
(ו) חוץ לסוכה - ומ"מ בדיעבד אם הכניס בתוכה כלי מאכל או עשה בה תשמיש בזוי אין נפסלת הסוכה בכך [אחרונים]:
(ז) המנורה בסוכה - והמנהג שלא להכניס נר של חרס לסוכה וכן מקדה של חרס ואפילו חדשה אין כדאי כ"כ ומצופה בקוניא דין כלי זכוכית יש לו ומותר:
(ח) ואם היתה סוכה קטנה וכו' - אפילו אינה מצומצמת בשיעורה אלא שהיא קטנה כ"כ בענין שיש לחוש שמא יתקרב הנר לדופני הסוכה ותאחז בהן האור ותשרף סוכתו צריך להניחה חוץ לסוכה אפילו היא של זהב. ואם מטבעו הוא מצטער כשאוכל שלא במקום הנר יש להקל כשיעמיד הנר בעששית שקורין (לנטערנע) או במנורה (שקורין לאנפין) אם לא שהיא נמוכה מאוד ויש לחוש שיתקרב האור להסכך:
(ט) שום תשמיש בזוי - כגון שטיפת קערות ובכוסות ליכא קפידא. ואסור להשתין בסוכה אפילו בכלי אע"פ שעושה כן בביתו [ח"א]:
(*) אבל כלי אכילה וכו': עיין במ"ב מש"כ כד או דלי ששואבין בו מים כ"כ מגן אברהם והוא מהגמרא דאמר חצבא ושחיל בר ממטללתא ופירש"י שחיל הוא דלי של עץ ולא תקשה ע"ז מהא דאיתא במשנה כ"ז ע"ב שהביאו לר"ג ב' כותבות ודלי של מים ואמר העלום לסוכה דהכא מיירי לאחר שנשתמש בהם דהוי שלא לצורך ודומיא דאמר התם מאני מיכלא בר ממטללתא ופירש"י לאחר שאכלו צריך להוציאן לחוץ ואח"כ מצאתי כדברי בספר ערוך לנר עי"ש:
(*) ואל יעשה שום תשמיש בזוי: ותשמיש המטה לא מקרי תשמיש בזוי דהוא בכלל תשבו כעין תדורו וגם בעצם לא מקרי תשמיש בזוי במה שהוא מקיים מ"ע של פו"ר ועונה [אחרונים]: