פתיחת התפריט הראשי

שולחן ערוך אורח חיים תרלח ב

שולחן ערוך

וכן אוכלים ומשקים שתולין בסוכה כדי לנאותה -- אסור להסתפק מהם כל שמונה, אפילו נפלו.    (וביום טוב ושבת אסור לטלטלם דמוקצים הם) (טור).

ואם התנה עליהם בשעה שתלאם ואמר "איני בודל מהן כל בין השמשות" (של שמונה ימים) (בית יוסף בשם אורחות חיים) -- הרי זה מסתפק מהם בכל עת שירצה שהרי לא הקצה אותם ולא חל עליהם קדושת הסוכה ולא נחשבו כמותה.    ודוקא שמתנה בזה הלשון. אבל אם אמר "אני מתנה עליהם לאוכלם כשיפלו" -- אינו כלום. ואם אמר "אני מתנה עליהם לאכלם אימתי שארצה" -- מהני, שגם בין השמשות בכלל:

הגה: וצריך לעשות התנאי קודם בין השמשות הראשון (דברי עצמו כסברת אורחות חיים שהביא הבית יוסף ולא כמהרי"ל).
יש מן האחרונים שכתבו דבזמן הזה אין נוהגים להתנות (מהרי"ל) והכי נהוג בנויין התלוים בסכך. אבל בנויין שנותנים בדפנות, כגון סדינים המצויירים, נוהגין לטלטלם מפני הגשמים אפילו בלא תנאי משום דיש אומרים דאין אסור אפילו בדפנות עצמן כל שכן בנויין. ומכל מקום טוב להתנות עליהם (דרכי משה).
אם סיכך בהדס או תלה בסוכה אתרוג לנוי -- מותר להריח בו דלא הוקצה מריח רק שלא יגע בו דאסור בטלטול. ויש אוסרים בהדס (ר"ן סוף פרק לולב הגזול) כדלקמן סימן תרנ"ג:

מפרשים

מגן אברהם

(ד) וכן אוכלין:    ואם יודע שהילדים יאכלו מהם מוטב שלא לתלותם [ס"א רס"ג] ול"נ דיתנה עליהם:


(ה) דמוקצים הם:    דבמוקצה למצותו אפי' ר"ש מוד' דאסור כדאיתא פ"ג דשבת ופ"ד דביצה (יש"ש דלא כב"י) עיין סי' תצ"ה:


(ו) בשעה שתלאם:    דלא כמהרי"ל שכ' שצריך לעמוד ב"ה ולהתנות [ד"מ]:


(ז) של ח' ימים:    ויש"ש כ' דחומרא יתיר' היא דכיון שאמר סתם איני בודל מהן כל ב"ה כל ח' ימים במשמע:


(ח) אין נוהגין להתנות:    כ' ביש"ש תפס מנהג אוסטרייך אבל בשאר מקומות נוהגין להתנות ול"נ דמהרי"ל אזיל לשטתי' דס"ל דצריך לעמוד ב"ה ולהתנות [אבל לדידן דרשאין להתנות] מבע"י א"כ לא שייך בקיאות דל' התנאי מפורש בגמ':


(ט) כ"ש בנויין:    צ"ע דמשמע בנויין מודה הרא"ש דנויי הסכך הן וכ"מ בגמ' דף י' ע"ב דמשני דלמא מן הצד משמע בהדיא דנויין שהן מן הצד אסורים וכ"מ בטור שדוק' בעצים כ' חילוק בין דפנות לסכך אבל בנויין לא כתב חילוק וכ"מ בהדיא בתשובת הרא"ש כלל כ"ב ס"ח בשם הירושלמי וע"ש בכ"ד:
כתב בד"מ לא יקשור הנוין דאסור להתירן בי"ט אלא יעשה עניבה עיין סי' שי"ז:
אין לתלות בסוכה שעטנז אא"כ גבוהים מתשמיש אדם [ד"מ מהרי"ל הגמ"נ] עיין ביורה דעה סי' ש"א ס"א וסי"א:
אותן החוקקי' פסוק בסוכות תשבו על הדלעת לא יפה עושי' כמ"ש ביורה דעה סי' רפ"ג בב"י וט"ז:
נ"ל דאף אחר סוכות לא יפסע על עצי סוכה דתשמושי מצוה היא כמו ציצית ולולב כדאיתא פ"ד דמגילה ועיין סי' כ"א וסי' תרס"ד ס"ח:


(י) דלא הוקצה מריח:    דהא אפשר לסכך בעצים [ר"ן]:

באר היטב

(ד) אוכלים:    ואם יודע שהילדים יאכלו מהם מוטב שלא לתלותם ספר חסידים סי' רס"ג ולי נראה דיתנה עליהן מ"א ובלבד שלא ינתקו החוטים.


(ה) דמוקצים:    דבמוקצ' למצותו אפי' רבי שמעון מודה דאסור.


(ו) הראשון:    דאם לא כן כיון דחיילי איסורא בבה"ש קמא ממילא חייל בכולהו דכיומא אריכתא דמי לענין זה ולא מהני תו תנאי.


(ז) להתנות:    משום דלא בקיאי שפיר בתנאי.


(ח) להתנות:    וט"ז כתב נ"ל להקל בסדינים המצוירים שיש חשש מפני גנבים אנן סהדי שלא תלאן שם מתחל' להיות שם תמיד ע"כ לא אתקצו כלל ואפי' לא התנו ע"ש. וכתב מהרי"ל מותר לתלות יריעות שעטנז רק שיהיו תלוים למעל' מתשמיש אדם. כתב ד"מ לא יקשור הנויין דאסור להתירן ביום טוב אלא יעשה עניבה עסי' שי"ז אותן החוקקים פסוק בסוכו' תשבו על הדלעת לא יפה עושים כמ"ש ביורה דעה סי' רפ"ג בב"י ובט"ז ואף אחר סוכות לא יפסע על עצי סוכה דתשמישי מצו' הוא כמו ציצית ולולב מ"א ועיין סי' נ"א ס"ק ב' כתבתי בשם הט"ז דבסכך סוכה טוב שלא לעשו' לצורך דבר שאינו כבוד למצו' שעברה ע"ש.


משנה ברורה

(י) שתולין בסוכה וכו' - בין שתלויין בסכך ובין שתלויין בדפנות:

(יא) כדי לנאותה - ואם יודע שהילדים יאכלו מהם מוטב שלא לתלותם שינתקו החוטים ויבואו לידי חלול שבת וגם שמא יבואו לאכלם אכן אם יכול לתלותם בגובה שלא יוכלו הילדים להגיע לשם או שאין לו ילדים מצוה לתלות נוי סוכה [א"ר בשם ס"ח רס"ג] גם בשל"ה כתב דראוי ליפות הסוכה בקרמין וסדינין ולתלות בה פירות חשובין:

(יב) אסור להסתפק מהם - דביזוי הוא להמצוה כשמסתפק מהם:

(יג) אפילו נפלו - דכיון דאיתקצאי לביה"ש איתקצאי לכל היו"ט ואפילו נפלו בחוה"מ אסורין:

(יד) וביו"ט ושבת וכו' - אבל בחוה"מ לא שייך איסור טלטול וע"כ אם נפלו מותר לטלטלן ולהחזירן למקומן [טור]:

(טו) אסור לטלטלם וכו' - היינו אפילו לדעת המתירין לעיל בסימן תצ"ה מוקצה ביו"ט כמו בשבת במוקצה כזה לכו"ע אסור דהוקצו למצותן:

(טז) בשעה שתלאם - בא לאפוקי דלא נימא דוקא סמוך לבין השמשות:

(יז) כן בין השמשות - דיש תחלת בין השמשות ויש סוף בין השמשות ובעינן שלא יבדול מהן כל זמן בין השמשות:

(יח) של שמונה ימים - פי' לאפוקי כשאמר איני בודל מהן כל ביה"ש של עיו"ט הראשון דאז חיילא קדושה עכ"פ בבין השמשות של שאר יומי ואסור מיו"ט שני עד סוף יו"ט ואי אמר סתם איני בודל מהן כל בין השמשות אפשר דכלול בזה כל שמונת הימים:

(יט) בכל עת שירצה - פי' אפילו כשהן תלוין וכ"ש דהתנאי מהני להנות מהן כשיפלו:

(כ) ואם אמר וכו' - מיירי ג"כ שאמר בשעה שתלאם או עכ"פ קודם ביה"ש:

(כא) התנאי קודם וכו' - דכיון שנכנס ביה"ש איתקצאי. ולפי מאי דמסקינן לעיל בסימן רס"א דביה"ש מתחיל תיכף אחר שקיעה צריך לעשות התנאי קודם שקיעה:

(כב) הראשון - דאל"כ כיון דחייל איסורא בביה"ש קמא ממילא חייל בכולהו דכיומא אריכתא דמי לענין זה ולא מהני תו תנאי:

(כג) אין נוהגין להתנות - משום דלא בקיאי שפיר בתנאי ויש מאחרונים שמפקפקין בטעם זה דהלא לשון התנאי מפורש בגמרא ואין שייך בקיאות:

(כד) כ"ש בנויין - הרבה אחרונים השיגו ע"ז ודעתם דנוי סוכה בודאי אסורים בלא תנאי מדינא דנוי כסכך הן ועיין בט"ז שהסכים להקל בסדינים המצויירים שיש חשש מפני גנבים אנן סהדי שלא תלאן לשם מתחלה להיותן שם תמיד ע"כ לא איתקצו כלל ואפילו לא התנו ומ"מ לכתחלה טוב להתנות כמו שכתב הרמ"א דהיינו שיאמר קודם ביה"ש איני בודל מהן כל ביה"ש וכנ"ל מי שדעתו להסיר נוי הסוכה ביו"ט מפני הגשמים והגנבים יזהר מתחלה שלא יקשור הנויין בסוכה בקשר גמור שהרי אסור להתירן ביו"ט אלא יענבם אין לעשות דפנות הסוכה מיריעות שעטנז וכן לא יתלה שעטנז לנוי אא"כ גבוהין מתשמיש אדם. אסור לחקוק פסוק בסוכות תשבו על דלעת וכיוצא בו ולתלותו בסוכה דיבוא לידי בזיון וגם שאסור לכתוב פסוקים מן התורה אא"כ יש בהן ספר שלם כמו שנתבאר ביו"ד סימן רפ"ג ואע"ג דנוהגין היתר להתלמד בהן דוקא אבל שלא לצורך אסור [אחרונים] עוד כתבו דאף אחר סוכות לא יפסע על עצי סוכה דתשמישי מצוה הם כמו ציצית ולולב ועיין לעיל סימן כ"א במ"ב סק"ו וע"כ יש למחות באנשים שזורקין אחר סוכות עצי הסכך לחוץ במקום שרבים רגילין לפסוע עליהן ואפילו איננו מקום אשפה:

(כה) אם סיכך בהדס - דאף דסתם הדס עומד להריח הכא דסיכך בו כמו בשאר עצים אמרינן דממעשה עצים אקצייה מלשמש ולהבעיר ולא מריחו ואה"נ דאם היה תולה אותו בסוכה לנוי בודאי אקצייה מריחו [פמ"ג] ובאתרוג אף דתלהו לנוי מותר להריח בו דעיקרו עומד לאכילה ולא להריח ע"כ אמרינן דמאכילה אקצייה ולא מריח:

(כו) ויש אוסרים בהדס - אבל באתרוג לכו"ע מותר דעיקרו עומד לאכילה ומאכילה אקצייה ועיין בט"ז סק"ג שפסק להתיר כדעה הראשונה וכן העתיק בדה"ח:

ביאור הלכה

(*) אסור להסתפק מהם וכו':    זהו אם תלאן קודם ביה"ש ראשון ואם תלאן ביום א' או בחוה"מ מתחיל איסורו מן בין השמשות הראשון שאחר זה עד סוף יו"ט אבל מן עת התליה עד הערב לא מיתסרא [כן מוכח לקמיה]:


(*) כל שמנה:    עיין בשו"ת חתם סופר או"ח סימן קפ"ד באחד שהיה לו אתרוג מיותר ותלאו בהסוכה לנוי ואח"כ ביו"ט בא אחד מן הכפר שלא מצא אתרוג לקנות והורה שמותר ליטול האתרוג התלוי בסוכה לנוי ולצאת בו ונהי דביו"ט אסור בטלטול משום מוקצה מ"מ בחוה"מ שמותר לטלטלו ה"ה דמותר לצאת בו דמצות לאו להנות ניתנו ועוד דהא דאסור ליהנות הוא משום ביזוי מצוה וכאן ליכא ביזוי דמעיקרא הוי רק נוי מצוה והשתא מצוה גופא ומברכים עליו וע"ש עוד שהאריך בזה ומסיק דמותר נמי לבעל האתרוג ליקח מעות מחיר האתרוג ע"ש טעמו:


(*) וביו"ט ושבת אסור:    ואם נפלו הנויין על השולחן וא"א לאכול י"א דמשום אוכל נפש ביו"ט מותר לטלטל המוקצה ולהסירן והפמ"ג מסיק דאם אפשר ע"י טלטול מן הצד לנער הטבלא וכדומה יעשה ולא יטלטל בידים ע"ש ולענ"ד אם קסמי הסכך נושרין הרבה על השלחן אפשר דמותר לטלטל אף בשבת להסירן אם נמאס מזה מידי דהוי אגרף של רעי:


(*) דמוקצים הם:    היינו בין כשתלויין על הכותל ובין כשנפלו:





▲ חזור לראש