ט"ז על אורח חיים תרלח
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א עריכה
בין עצי דפנות. ילפינן לה בגמ' מדכתיב חג הסוכות כשם שחל ש"ש על החגיגה כך חל על הסוכה מה חג לה' אף סוכ' לה' וכ' הרא"ש דזהו דוקא בסכך כמו דאמרינן בסי' תר"ל דמותר לעשות הדפנות אף מדברים שאינם מגורן ויקב כי קרא דבאספך קאי דוקא על הסכך ה"נ כאן באיסור הנא' דהא אותו פסוק גופי' דכתיב ביה באספך הוא עצמו נדרש מה חג והיאך תתחלק תיבה א' לב' דברים בשלמא בר"ס תר"ל דרשינן יתירא לדפנות והיינו תיבה אחרת ותמה על הרמב"ם שאסר אפי' עצי הדפנו' וצ"ל דעת הרמב"ם דאסר הדפנו' מטעם מוקצה דהרמב"ם הי' קשה לו קושיו' התוס' בפ"ק דף ט' דאסרי' עצי סוכה מן התור' ובפרק כירה משמע שהוא מטעם מוקצה והיינו מדרבנן וניחא ליה דפרק כירה מיירי מהדפנו' וכאן מיירי מהסכך והרא"ש שתמה על הרמב"ם הוא מטעם שכללן ביחד הסכך והדפנו' משמע דתרוייהו מן התור' וזה ודאי אינו ועל קושי' התו' הנ"ל מתרץ הרא"ש בע"א כמ"ש ב"י וא"כ משמע דאפי' מדרבנן מותר בדפנות כל שאין סתירת אוהל אלא נפל' מעצמ' וכ"מ דברי ב"י בדעת הרא"ש דבעצי דפנות דלית בהו צד איסור דאורייתא לא גזרו רבנן וזה א"א לאמרו דהא אמרינן בפ"ק דף י' לימא מסייע ליה לר"ח דאמרינן אם פירס סדינין תחת הסכך משום נוי דמותר דתניא סיככ' כהלכת' ועיטר' בסדינים המצויירי' אסור להסתפק מהן כו' משמע דמותר לפרוס סדין ודחי לה דלמא מן הצד לדפנות קאמר אבל למעלה אסור לפרוס סדין משום דבר המקבל טומא' הרי לפנינו דאפי' נוי סוכה שאצל הדפנות אסור משום מוקצ' כל שלא התנ' עליהם והיאך לא יהי' איסור מוקצ' בדפנות עצמן אלא נראה פשוט דאף להרא"ש יש איסור מוקצ' בדפנות אלא דכאן איירי באיסור דאורייתא משום חג הסוכות כו' בזה חילק בין סכך לדפנות מה שאין כן ברמב"ם לפי הבנת הרא"ש שרוצ' להשוותן לסכך ויהי' גם בהם איסור דאורייתא ועל זה תמה הרא"ש כי בודאי יש הרב' קולות וחילוקים בין איסור דאורייתא לדרבנן אבל לפי האמת גם הרמב"ם לא אסר בדפנות אלא מטעם מוקצה רק שיש חילוק בתנאי שלא מהני תנאי בדפנות אפילו אם נפלו וכמו שכתב רמ"א בסמוך והטעם דע"כ אינו בודל מהן כל בין השמשות ולא תחול הקדוש' עלייהו (לא שייך בדפנות) דהא אם ירצה לסתור אינו רשאי משא"כ בנוי שאפשר ליקחנו בי"ט ע"כ מהני תנאי שם כנ"ל בזה ואין כאן שום דיעה להתיר עצי הדפנות אפי' מדרבנן רק יש מחלוקת בין הרא"ש לרמב"ם לענין דאורייתא בדפנות לפי פירושו ברמב"ם אבל אנו קי"ל דגם הרמב"ם לא אסר אלא מדרבנן בדפנות נ"ל:
ועיין סי' תקי"ח כו'. בב"י שם כתב ומיהו מדרבנן אתסר משום מוקצ' כמו שאסרו חכמים היותר על כדי הכשר סוכה כמ"ש בסי' תרל"ח עכ"ל וכאן פסק דמותר ביתר מכדי השיעור וכ"כ רש"ל פ' המביא סי' ג' דבסוכות החג לא גרע מנוי סוכה ועיין סי' תקי"ח בדברינו:
דהזמנ' לאו מלתא היא. ק"ל הא מקשי' סוכה לחג כדאי' לעיל שחל עליה שם שמים וא"כ נימא כאן בסוכה ג"כ דהזמנה מילתא היא כמו בקרבן חגיגה דקי"ל בקרבן אם אמר ה"ז קרבן דהוה קדושת הגוף ה"נ נימא בסוכ' ומנ"ל לחלק בינייהו דהא קיי"ל אין היקש למחצה כ"ש כאן דרחמנא אקשינהו בפירוש ונראה דדעתו בזה דודאי אין לך לומר שכל הדינים שישנם בחגיגה יהיו בסוכה דא"כ נימא שיש גם בסוכה קדושת הגוף אלא ע"כ דה"ק קרא חג הסוכות תעשה לך ז' ימים דדוקא בזה יהיו שוים לענין ז' ימים שתהא קדושת הסוכה לזמן זה כמו חג ולא תטול ממנו להנאתך שום דבר לבטל ממנה קדושה שלה בזה דוקא שוים ולא לדבר אחר ואף ע"ג דאמרי' לעיל דלרבנן דרשינן עשה סוכה אפי' ביום ז' היינו לענין תעשה לך אבל לענין ההיקש לחג הוי היקש לכל ז' הימים וע"כ נראה פשוט שמ"ש אין נאותין מהם לדבר אחר היינו דרך ליטול משום שבזה תבטל קדושתה אבל בעוד שהיא קיימת אין איסור הנאה ממנה כדי לסמוך עלי' או להניח עלי' שום דבר כיון שעדיין קדושת' עלי' וכ"כ סי' תקי"ח בש"ע אלא דכאן כ' בשם הר"ן שני דיעות אם מותר להריח בהדס ואי נימא דמריחא אקצייה כמו בהדס שבלולב א"ד דשאני הדס שבלולב שהוא צריך למצותו ואי אפשר בו אלא לריחיה שהוא עומד אקצייה אבל הדס שבסוכה כיון דאפשר ליה בעצים בעלמא מעשה עץ בלבד משמש ומהבערה בלבד אקצייה שלא יפחות אבל מריחי' לא אקצייה עכ"ל ורמ"א מביא בזה בסוף הסי' וממ"ש מוכח להיתר בזה נ"ל:
סעיף ב עריכה
ובי"ט ושבת אסור כו'. בטור בשם בה"ג כתב בי"ט מותר בטלטול ובשבת אסור בטלטול וכ' עליו רבינו הטור ואיני מבין מה חילוק לענין טלטול במקומן בין י"ט לשבת ובב"י הקשה עוד שהרי ה"ג פסק כר"ש דל"ל מוקצ' בי"ט ובשבת וכמ"ש בה' י"ט בשמו ולא מצא ישוב לקושיא זו וע"כ פסק כאן רמ"א דגם בי"ט אסור ולעד"נ לדמות זה למה דאי' ביבמות פ' חרש דף קי"ד אבא שאול אומר נוהגים היינו שיונקי' מבהמ' טהורה בי"ט ופרכינן אי איכא סכנה אפי' בשבת נמי אי ליכא סכנה אפי' בי"ט אסור ל"צ דאיכא צערא וקסבר מפרק כלאחר יד פי' דוקא חולב בידיו הוה מפרק דבר מגידולו וחייב מן התורה אבל יונק הוה שינוי והיינו כלאחר יד גבי שבת שאיסור סקילה במפרק ביד גזרו ביה רבנן ביונק גבי י"ט דאיסור לאו הוא לא גזרו ביה רבנן הרי לפנינו במידי דתליא בגזירה חמיר שבת מי"ט ה"נ ס"ל לבה"ג בנפלו הנויין לענין טלטול אז אין כאן ביזוי מצוה ואפ"ה אסור כמ"ש ב"י בסמוך בשם הר"ן וז"ל כיון שטפלן לסוכ' עשאן כמוהו כו' ואי מתהני מנייהו אפי' אחר נפילה יש בזוי מצוה הלכך אין תנאי כלום דכי היכי דסוכ' אסור' ה"ה בנויי' ע"כ וס"ל לבה"ג דבעצי סוכה שיש בה שייכות איסור דאורייתא משום חג כו' פשיטא שיש להחמיר אף בנפל' אפי' בטלטול אלא דבנויים דליכא איסורא אלא מדרבנן משום ביזוי מצוה אפי' בעודה קיימת והחמירו גם בנפלו לאכיל' מ"מ אין ראוי לאסור בנפילה לטלטול אלא שהשוו חכמים מדותיהם לעצי סוכה וגזרו בטלטול הנויין משום טלטול עצי סוכה שיש שם שייכות איסור דאורייתא ע"כ ניחא שיש חילוק בין שבת לי"ט דשבת חמיר לענין גזירה אבל לענין התלוי במוקצה לחוד ואין שם שייכות איסור דאורייתא שרי בין בשבת ביבן בי"ט לבה"ג דפוסק כר"ש כמ"ש הב"י בקושיא שלו כנ"ל נכון וברור לתרץ קושית רבינו הטור וקושית ב"י על בה"ג:
של ח' ימים. דלא כמהרי"ל שכ' שהעיקר תלוי בהכנסת הי"ט אלא בכל ב"ה חל האיסור בפ"ע:
קודם ב"ה הראשון. דאל"כ כיון דחייל איסורא בב"ה קמא ממילא חייל בכלהו דכיומא אריכתא דמי לענין זה ולא מהני תו תנאי:
אין נוהגין להתנות. משום דלא בקיאי שפיר בתנאי:
די"א דאין אסור אפילו בדפנות עצמן כו'. דברים הללו אינן מחוורין דאין שום פוסק ס"ל להתיר אפילו בנוי דפנות כ"ש בדפנות עצמן דהיא תלמוד ערוך בפ"ק דסוכה כמ"ש רסי' זה אלא דהב"י כ"כ בפי' דברי הרא"ש והוא שלא בדקדוק כמ"ש שם אלא דנ"ל להקל בסדינים המצויירים שיש חשש מפני גנבים אנן סהדי שלא תלאן שם מתחלה להיותן שם תמיד ע"כ לא אתקצו כלל ואפי' לא התנו והרבה פעמים מצינו כיוצא בזה ואפי' לענין איסור ריבית כתב רמ"א בי"ד סי' קס"ט ס"ח ואפשר אפי' מסתמא הוה כהתנו בכך כיון שהמנהג כן: