פתיחת התפריט הראשי

שולחן ערוך אורח חיים תקפא א

שולחן ערוך

נוהגים לקום באשמורת לומר סליחות ותחנונים, מראש חודש אאלול ואילך בעד יום הכיפורים.

הגה: ומנהג בני אשכנז אינו כן, אלא גמראש חודש ואילך מתחילין לתקוע אחר התפילה שחרית. ויש מקומות שתוקעין גם כן ערבית. ועומדים באשמורת דלומר סליחות הביום ראשון שלפני ראש השנה. ואם חל ראש השנה שני (או) שלישי, אז מתחילין ומיום ראשון שבוע שלפניו (מנהגים).
זואבֵל אסור לצאת מביתו כדי ליכנס לבית הכנסת לשמוע הסליחות, מלבד חבערב ראש השנה שמרבים סליחות, יכול האבל ליכנס לבית הכנסת (פסקי מהרי"א סי' קל"ג).
טוידקדקו לחזר אחר שליח ציבור יהיותר הגון והיותר גדול יאבתורה ובמעשים שאפשר למצוא, שיתפלל סליחות וימים נוראים, יבושיהא בן שלושים שנים, גם יגשיהא נשוי (כל בו). מיהו כל ישראל כשרים הם, רק שיהיה מרוצה לקהל. אבל אם מתפלל בחוזקה, אין עונין אחריו אמן. וכן צריך שיוציא כל אדם בתפילתו. ואם יהיה לו שונא ומכוין שלא להוציאו, גם אוהביו אינם יוצאים בתפילתו (הגהות מנהגים ישנים).
ויש מקומות נוהגים שהמתפלל סליחות מתפלל ידכל היום (כל בו)
.

מפרשים

מגן אברהם

(א) באשמור':    מפני שהקב"ה שט בי"ח אלף עולמות ובסוף הלילה שט בעה"ז והוא עת רצון (הגמ"נ) ועמ"ש סי' א':


(ב) מר"ח אלול ואילך:    אבל בר"ח א"א סליחו' ותחנונים: כתב הח"ש ולבוש ומ"ב ושל"ה דיש להתחיל לתקוע מיום ראשון דר"ח אלול דאז הוי מ' יום שלפני יה"כ כמו שעלה משה בהר כדאיתא בטור וכ"כ מט"מ בשם מהרי"ל וכתב דהנוהגים להתחיל ביום שני טעמייהו לתקוע ל' יום עם ב' ימים של ר"ה ול"נ דהטעם כמ"ש התוס' בב"ק דף פ"ב בשם התנחומא דמשה עלה ביום שני דר"ח אלול רק שעברו' לאלול דהאי שתא וא"כ אין לזוז מהמנהג להתחיל ביום שני:


(ג) שבוע שלפניו:    כדי שיוכלו להתענו' ד' ימים לפני ר"ה נגד ב' ימים דר"ה ושבת ועי"כ שאין מתענין ונ"ל דהמתענה בר"ה א"צ להתענות רק ב' ימים לפני ר"ה אף על גב שנהג כבר להתענו' דלא היתה כוונתו אלא לתשלומין ועכשיו שמתענה בר"ה א"צ תשלומין עמ"ש סי' תקס"ח ס"ב וסי"א:
צריך להתעטף בשעה שאומרים י"ג מדות (לבוש) עיין סי' י"ח וסימן מ"ו וסימן תקס"ה:


(ד) ואבל אסור כו':    אבל תוך יב"ח אסור להתפלל בימים נוראים דהא דינם כרגלים לכל מילי וגם בנגינת קדיש דידהו אכן בדליכא חזן אחר שרי (מהרי"ל בתשוב' סי' קל"ו ד"מ מ"צ הגמ"נ ה' י"ה ועיין ביורה דעה ססי' שע"ו):


(ה) יכול האבל:    וה"ה בעי"ה (כ"ה) ונ"ל דדוק' במקום שמרבי' בסליחו':


(ו) וידקדקו:    נהגו לעבור לפני התיבה פרנסים ומנהיגים שיודעים בצער הדור (ד"מ מרדכי רוקח), נהגו שמי שמתחיל להתפלל או לתקוע אין ליתן המצוה לאחר כמ"ש סוף סימן קנ"ג וע' בזוהר:


(ז) כל היום:    אפי' ערבית שהמתחיל במצוה אומרים לו גמור (מ"צ) ונ"ל דמטעם זה הוא קודם לאבל ולמוהל וליאר צייט ויש קצת ראיה לזה ממ"ש סי' קע"ד ע"ש דאפי' איכא דעדיף מיניה הוא קודם ע"ש ועיין סוף סי' נ"ג ס"ך:

באר היטב

(א) באשמורת:    דסוף הלילה הקב"ה שט בעה"ז והוא עת רצון הגמ"נ ועיין מ"ש סי"א.


(ב) מר"ח:    אבל בר"ח אין אומרים סליחות ותחנונים. מגן אברהם.


(ג) לתקוע:    יש מתחילין מיום ראשון דר"ח. ויש מתחילין מיום שני דר"ח ואין לשנות שום מנהג ע' מ"א.


(ד) סליחות:    כשמתחילין סליחה אומרים או"א חוץ מסליחה המתחלת בשם.


(ה) שלפניו:    כדי שיוכלו להתענות ד' ימים לפני ר"ה נגד שני ימים דר"ה ושבת וערב יה"כ שאין מתענין. ונראה לי דהמתענה בר"ה אין צריך להתענות רק ב' ימים לפני ר"ה אע"ג שנהג כבר להתענות דלא היתה כוונתו אלא לתשלומין ועכשיו שמתענה בר"ה א"צ תשלומין ועיין סי' תקס"ח ס"ק ח' וס"ק כ"א מש"ש. והטעם לד' ימים אלו דבר"ה נאמר ועשיתם שיעשה עצמו קרבן והקרבן צריך ביקור ד' ימים מפני המומין עט"ז:
כתב לבוש וש"ץ מתעטף בטלית. (וע"ל סי' מ"ח מ"ש שם) ואינו מברך. וט"ז כתב דלצאת ידי ספק ישאל טלית מחבירו דא"צ לברך על טלית שאולה: עוד כתב לבוש שיאמר ברכת התורה קודם הסליחות ולדלגו אח"כ. והט"ז כתב שא"צ לדלגו אח"כ דאל"כ לא ימצא שום ש"ץ שיאמר אותה אחר הסליחו' דהא על כל אחד מוטל לברך קודם הסליחות ע"ש.


(ו) בערב ר"ה:    וה"ה עיה"כ ודוקא במקום שמרבים בסליחות מ"א. ועיין ב"י וט"ז סי' קל"א דוידוי ותחנונים אין אומרים אצל אבל.


(ז) הגון:    כתב של"ה צריך להיות הש"ץ ותוקע בעל תשוב' גמור ועש"ת ב"ע סימן ק"ז שאין ראוי שיהיה התוקע רווק ושאין לו הדרת פנים זקן וליכא טענות חזק' ברווק שהחזיק בתקיעות גם ילמוד בתחלה התפלות והתחינות וכוונות התקיעות ביותר. כ' הב"ח דפרנסים שראוים להתפלל היינו כשהן נאמנים ומגינים על הדור ומרוצים על העם ובעו"ה בדור הזה וכו' וכדי לתקן פירצ' זו ראוי שיתפלל הש"ץ הקבוע ובפרט בקהילות קטנות ראוי לבטל מנהג זה ועיין תשובת חות יאיר סי' קכ"ו בענין תוקע שמבקש שכר הרבה כיצד ינהגו. כתב רמ"א ביורה דעה סי' שע"ו דאבלים לא נהגו להתפלל בשבת וי"ט וכן בימים נוראים אסור והיכא דליכא עדיף מיניה כתב מהרי"ו דמותר להתפלל ובשאר ימים שאין אומרים תחנון מותר לאבל להתפלל אפילו ר"ח מנחה וערבית ע' סי' תרע"א בט"ז סעיף קטן ז'. ונהגו מי שהתחיל להתפלל או לתקוע אין ליתן המצוה לאחר כמ"ש סוף סימן נ"ג. ואם חלה הוא ביד הקהל להעמיד אחר ועיין סי' נ"ג מש"ש.


(ח) כל היום:    אפי' ערבית שהמתחיל במצוה אומרים לו גמור מ"צ ומטעם זה הוא קודם לאבל ולמוהל וליאר צייט. מ"א.


משנה ברורה

(א) אלול ואילך – אבל בראש חודש גופא אין אומרים סליחות ותחנונים. וכן הנוהגים לומר תהילים כל אלול עם תחנונים ויהי רצון, אין להתחיל בראש חודש [פמ"ג].


(ב) עד יום הכיפורים – ונוהגין במדינתינו מראש חודש אלול עד יום הכיפורים לומר בכל יום אחר גמר התפילה מזמור "לדוד ד' אורי" כו' (תהלים פרק כז) בוקר וערב, ואומרים אחריו קדיש. ואנו נוהגין לומר עד שמיני עצרת ועד בכלל. וביום שיש בו מוסף, אחר גמר תפילת שחרית קודם "אין כמוך". ובערב, אחר תפילת המנחה. ובמקומות שאומרים אותו אחר גמר התפילה, בראש חודש יש להקדים מזמור "ברכי נפשי". וכן במקומות שאומרים אותו אחר תפילת שחרית, ונוהגין גם כן לומר שיר של יום אחר תפילת שחרית, יש להקדים השיר של יום [אחרונים].


(ג) מראש חודש ואילך וכו' – יש מתחילין מיום ראשון דראש חודש, ויש מתחילין מיום שני דראש חודש, וכן כתב בסידור דרך החיים. ויש לתקוע בכל בוקר אחר התפילה. נוהגין בכל יום של ימי החול מראש חודש אלול ואילך אחר התפילה, אומרים בציבור עשרה מזמורים. [וביהי רצון שלפני אמירתו יש לדלג תיבות "בהם שבעים שנה"]. וכיוון שאין אומרים ספר שלם, יש לומר "בזכות מזמורי תהילים שקראנו לפניך" וכו'.

ואחר היהי רצון אומרים קדיש. ואם אין עשרה בשעת אמירת תהילים, וממתינין על אחד שישלים המנין, יש לשייר מזמור אחד, ויאמרוהו אחר שישלימו עשרה, ויאמר קדיש.
ובימי התשובה שבין ראש השנה ליום הכיפורים אומרים יותר מעשרה מזמורים, כדי לגמור התהילים פעם שלישית קודם יום הכיפורים [מטה אפרים].


(ד) לומר סליחות – ואף יחיד יוכל לומר אותם שאין בהם י"ג מידות. ובסליחה שנזכר י"ג מידות, ידלג אותן תיבות. וכן אותם הבקשות שהן בלשון תרגום, כגון "מחי ומסי" וכו' ו"מרן די בשמיא" וכו', לא יאמר כשאין שם מניין עשרה [אליה רבה].

כשמתחילין סליחות, אומרים "אלהינו ואלהי אבותינו", חוץ מסליחה המתחלת בשם אחד משמותיו של הקב"ה.
כתב אבודרהם: "ויקרא בשם ד'", יש להפסיק מעט בין "בשם" ובין "ד'".
אם אין מניין בעת אמירת "אשרי", יאמר סליחות, וכשיבואו מניין יאמרו קדיש באמצע סליחות. ובאליה רבה כתב שיאמרו אחר כך שלושה פסוקים כשיש מניין. ואם היה מניין בתחילת אמירת הסליחות ולבסוף יצאו מקצתן, יש לומר דמכל מקום אומר קדיש אחר הסליחות, וכעין מה שנתבאר בסימן נ"ה [פמ"ג].


(ה) ביום ראשון שלפני ראש השנה – רוצה לומר, יום ראשון של השבוע שחל לפני ראש השנה.


(ו) מיום ראשון שבוע שלפניו – משום שהרבה נוהגים להתענות עשרה ימים עם יום הכיפורים, ולעולם יחסרו ארבעה ימים מראש השנה עד יום הכיפורים שלא יוכלו להתענות, דהיינו שני ימים ראש השנה, ושבת שובה, וערב יום כיפור, לכך צריך להשלים ארבעה ימים קודם ראש השנה. וכדי שיהיה יום מסויים להתחלה, תקנו יום ראשון בכל פעם.

ועוד טעם שקבעו ארבעה ימים, שכן מצינו בקרבנות שטעונים ביקור ממום ארבעה ימים קודם הקרבה. ובכל הקרבנות בפרשת פינחס כתיב: "והקרבתם עולה", ובראש השנה כתיב: "ועשיתם עולה", ללמד שבראש השנה יעשה אדם עצמו כאילו מקריב את עצמו. ולכן קבעו ארבעה ימים לבקר כל מומי חטאתו ולשוב עליהם.
  • השליח ציבור מתעטף בטלית בשעה שאומרים י"ג מידות, אף שהוא קודם אור היום, אבל אז אינו מברך עליו, אף שהוא בגד המיוחד ליום, כיוון שלובשו בלילה ויש דעה דפטור אז מציצית, כדלעיל בסימן י"ח [לבוש].
וט"ז השיג עליו, דלמה לו להכניס עצמו לדבר שיש בו ספק, ועל כן לא יטול אז טלית שלו, ולא טלית של קהל שהוא גם כן כשלו, אלא יקח טלית של חבירו, דבזה לכולי עלמא פטור מציצית, ויכוין שנוטלו רק לכבוד ולא לקנותו.


(ז) ואבֵל אסור וכו' – אבֵל תוך י"ב חודש על אביו ואמו [או תוך שלושים על שאר קרובים] אסור לעבור לפני התיבה בראש השנה ויום הכיפורים, דהא דינם כרגלים לכל מילי. אבל בימי הסליחות, אפילו בערב ראש השנה ועשרת ימי תשובה, מותר. [ובדליכא חזן אחר, שרי אפילו בראש השנה ויום הכיפורים]. וכן בימים שאין אומרים תחנון, מותר להתפלל שחרית אם אחר יאמר הלל, אבל מוסף לא יתפלל.

והחיי אדם כתב, כמדומה שהגר"א לא היה מניח להתפלל אפילו שחרית בראש חודש. אכן בדליכא אחר, לכולי עלמא מותר להתפלל אפילו מוסף.


(ח) בערב ראש השנה – והוא הדין בערב יום הכיפורים, במקום שמרבים בסליחות.


(ט) וידקדקו – נהגו לעבור לפני התיבה פרנסים ומנהיגים שיודעים בצער הדור. והיינו דווקא כשהם נאמנים ומגינים על הדור ומרוצים לעם .ובעוונותינו הרבים בדור הזה וכו'.

וכדי לתקן פרצה זו, ראוי שיתפלל הש"ץ הקבוע.


(י) היותר הגון – וכל העוזרים ומסייעים לש"ץ שאינו הגון, כאלו גוזל טוב מן הקהל, ועתידים ליתן את הדין [ספר חסידים]. והיודע בעצמו שאינו בקי מאד ויודע לשמור אפילו משגגה, אין לו להכניס את עצמו בעבודת השם. ואם אינו ראוי והגון ובקי, אין ממתינין לו כשאר עונשים, אלא גובין לאלתר [אליה רבה].


(יא) בתורה ובמעשים – וראוי שיהיה הש"ץ והתוקע בעלי תשובה גמורה. גם ראוי שילמדו הכוונות מהתפילות והתקיעות, והוא מהזוהר.

ונהגו שמי שהתחיל להתפלל או לתקוע, אפילו פעם אחת, אין ליתן המצווה לאחֵר. ואם חלה, הוא ביד הקהל להעמיד אחר. ומכל מקום כשחוזר לבריאותו, המצווה חוזרת אל הראשון.
מי שבא בערכאות של גוים, אין ראוי להיות ש"ץ בראש השנה ויום הכיפורים, אלא אם כן עשה תשובה.
אם רואה שיש מחלוקת בשביל התפילה, לא יתפלל, אף על פי שיתפלל מי שאינו הגון.


(יב) שיהא בן שלושים – שאז ראוי בן לוי לעבודה, ותפילה הוא כנגד עבודה. וגם שאז ליבו נשבר ונדכה.


(יג) שיהא נשוי – דומיא דכהן גדול, שהיו מכינים לו אשה אחרת, ושתהיה לו אשה, לשומרו מן החטא.

ופשוט, דאם מזדמן לו שנים, אחד שהוא בן תורה וירא חטא ואין לו אלו הפרטים, והשני הוא איש פשוט והוא נשוי ויותר מבן שלושים, הבן תורה קודם.


(יד) כל היום – שחרית ומנחה, [שהמתחיל במצווה אומרים לו גמור. ויש אומרים דאף ערבית שלפניו. אבל הערבית של היום שלאחריו אין שייך לו].

וכתב המגן אברהם, דמטעם זה הוא קודם לאבל ולמוהל וליארצייט, דתפילה תליא ברצון הקהל. והאליה רבא מפקפק בזה, ודעתו דיארצייט יש לו להתפלל אם הוא מתענה, ומן למנצח ואילך יש להניח להתפלל אף לאבל. והובא דבריו בפרי מגדים.


כף החיים

(א) סעיף א: נוהגין לקום באשמורת וכו' — מפני שהקב"ה שט בי"ח אלף עולמות, ובסוף הלילה שט בעולם הזה והוא עת רצון. הגהות מיימוני. מגן אברהם ס"ק א. ועיין לעיל סימן א סוף אות י וסימן רלח אות ג ודו"ק.


(ב) שם: נוהגין לקום באשמורת וכו' — מקומות שנוהגין לומר סליחות בערבית הוא מנהג רע ומר, ישתקע ולא יאמר, ואין ראוי להזכיר י"ג מידות אלא בעת רצון, וקרוב הדבר האומרים בערבית לקיצוץ ח"ו. תשובת הרמ"ז סימן ל', ברכי יוסף אות א', שערי תשובה על סעיף א', וכן כתבנו לעיל סימן קלא אות כו יעויין שם. ועוד עיין לעיל סימן רלז אות ח.


(ג) היושב בבית הכנסת שנוהגין לומר סליחות בערבית ישב וידום וליכא משום "לא תתגודדו". ואי בעי לימא מזמורים וכיוצא. אך הוידוי יוכל לאומרו, מלבד במוצאי שבת שאסור לאומרו עד שיעבור חצות לילה, שעדיין יש קדושת שבת, דכך קיבלנו משם האר"י זצ"ל. הרמ"ז בתשובה הנזכרת, ברכי יוסף אות ב', שערי תשובה שם, וכן כתבנו לעיל סימן קלא אות יד יעויין שם. ומיהו מה שכתב: ואי בעי לימא מזמורים, עיין לעיל סימן רלז אות ט שכתבנו בשם האר"י ז"ל שאין ראוי לקרוא מקרא בלילה, יעויין שם, ועל כן יש ללמוד תורה שבעל פה.


(ד) מי שקם באשמורת וכבר הציבור אומרים סליחות ואין פנאי לומר תיקון חצות וסליחות וצריך לבטל אחד מהם, טוב שיאמר תיקון חצות כסדר האר"י זצ"ל והוא עיקר גדול יותר ויותר מהסליחות. הרמ"ז בתשובה כתב יד, ברכי יוסף אות ג, שערי תשובה שם. ועתה נדפס באגרות הרמ"ז סימן ט"ז. מחזיק ברכה אות א. וכבר כתבנו זה לעיל גם כן בסימן א אות טז בשם כמה אחרונים, יעויין שם.


(ה) סליחות ותחנונים וכו' צריך לאומרם בנחת ובמתון ובכוונה, ואסור להזכיר י"ג מדות שלא בכוונה. מהר"ש שער אריה בחידושים כתב יד, ברכי יוסף אות ד, שערי תשובה שם.


(ו) מה שנהגו קצת לומר "עננו אבינו" וכו' "עשה למען שמך" וכו' במהירות גדול, יש לבטל מנהגם. הרמ"ז ומהר"ר ישראל שלמה לינגו בתשובה כתב יד, ברכי יוסף אות ה'.


פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.




▲ חזור לראש