טור ברקת/תקפא
שולחן ערוך
עריכה- סימן תקפ"א - דיני ימי תחנונים וערב ראש השנה - ובו ד' סעיפים
- נוהגים לקום באשמורת לומר סליחות ותחנונים מראש חדש אלול ואילך עד יום הכפורים.
- נוהגים להתענות ערב ראש השנה.
- אין נופלים על פניהם בערב ראש השנה בתפלה, אף על פי שנופלים על פניהם באשמורת בסליחות.
- מכבסין ומסתפרין בערב ראש השנה.
טור ברקת
עריכהי'חיד הנמצא ו'חוקר ה'לבבות צוה להיות הימים האלה נזכרים ונעשים מזמן משה רבנו ע"ה שנתרצה הקב"ה על ידו לדור המדבר. לכן קבעו אלו הימים "לקום באשמורת לומר סליחות ותחנונים כל ישראל מראש חדש אלול ואילך עד יום הכפורים" שנתנו בו לוחות שניות.
דאילו בשאר הימים מה טוב לאדם כי יעיר בבקר כאשר נתבאר אצלי[1] כי אמר ישעיה ע"ה זה אשר זכיתי לכל הנבואה[2] הזה מפני כי רוחי בקרבי - "יעיר בבקר בבקר" (ישעיהו נ, ד), דהיינו לשני בקרים כמ"ש דוד המלך ע"ה "קדמו עיני אשמורות". ונוסף עוד מהתמד' "יעיר" תמיד[3]. ולכן לא קפח הקב"ה שכר - "יעיר לי אזן" (שם נ, ד) כי שמעתי שהקב"ה אומר "את מי אשלח וכו'" וזה גרם לי לשמוע דברי הנבואה "כלימודים" - כאילו הייתי לומד עם הזולת בדרכי התורה והנבואה.
ולכן מה טוב לאדם להיות תמיד מתעורר מחצות הלילה ואילך כמו שאמר הכתוב "אדם ביקר" (תהלים, מט), אם רוצה להיות ביקר בעולם הזה ולעולם הבא - "ולא ילין" - כך אמרו חז"ל (בראשית רבה יז, ה) תחילה מפלה שינה דמך ליה, ולא עביד עבדתיה דמך ליה, ולא עסיק באורייתא. ולכן נמשל כבהמות וגם דמות שלו.
ולכן הירא את דבר ה' ורוצה להיות שושבינא דמטרוניתא - זה דרכו להיות בכל לילה מתעורר מחצות ואילך. אמנם אז העיקר הוא לעסוק בתורה. אמנם בימים אלו טוב להרבות סליחות ותחנונים עם הציבור ואחר כך ללמוד עד אור הבקר או ילמוד מתחילה כפי מנהג המקום. כך אמרו חז"ל[4] "הנותן בים דרך - מאלול ועד חנוכה". ולא על חינם פירשו כך.
ואף על גב כי הנראה בזה להורות להקב"ה שהודיע דרך לבני האדם במים רבים, ומה גם ילמדנו מזה בני האדם דרך ארץ שלא לפרוש בים הגדול מזמן חנוכה ואילך כמו שאמרו חז"ל "עד דאת קטיר לולבך - קטיר רגלך".
אמנם מכל מקום הם ידעו דרך ה' כי בימים אלו נמצא תוספת הארה משאר ימות השנה למעלה. וזה היה מזמן שעבר שנתרצה הקב"ה לישראל כאמור. ומאז ואילך הקב"ה בחסדו הוא פותח בים העליון דרך על ידי אורות עליונים שמתגלים בימים אלו לפי שנאמר "זה הים גדול ורחב ידים וכו'". אמנם תיניניא אזלין וכמה מאריהון דיבבא ויללא כדאיתא בזוהר. וכל אלו הם מתעכבים לעבור. אמנם בימים הללו הוא בחסדו יתברך "נותן בים דרך" - אורות, "ובמים עזים נתיבה" - ממשיך שם אותו "נתיב לא ידעו עיט". והם נפתחים דרכי התשובה כמו שאמרו חז"ל תשובה נמשלה לים והורה דרך לשבים שנאמר "טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך" זה.
"נוהגים להתענות ערב ראש השנה" - הנה הרצון לומר כי אע"ג שהימים אלו נודע שהם ימי תשובה כמו שאמר הכתוב "אני לדודי ודודי לי", ראשי תיבות אלול וסופי תיבות ד' יודי"ן - הם מ' יום מראש חדש אלול עד יום הכפורים. כי ישראל מתענים בהם. והענין - דאע"ג שקרא הקב"ה לישראל משובה שנאמר (ירמיהו ג, יב) "שובה משובה ישראל" על אודות כי ישראל אומרים "השבינו ה' אליך" תחילה "ונשובה" אחר כך, והקב"ה אומר "שובי אלי" תחילה ואחר כך "ואשובה אליכם". הנה הימים אלו אנחנו שבים בתחילה לפני הקב"ה ואחר כך ביום הכפורים הקב"ה חוזר עלינו ומכפר עונותינו. זהו שאמר הכתוב "אני לדודי" בתחילה, אימתי? בחדש אלול. ואחר כך "ודודי לי".
אמנם ענין זה הוא לשרידים אשר ה' קורא עקב היתה רוח אחרת עמו לקרבה אל התשובה. אמנם לענין מנהג יאמר נא "שנוהגים להתענות ערב ראש השנה" - הוא מה שאמרו חז"ל למלך שנכנס למדינה, יצאו גדולי המדינה לקראתו. ויתר להם שליש. כי לזה אמר הנביא "שובה ישראל" ולך "עד ה' אלהיך" (הושע, יג) להקביל פניו קודם שיכנס במדינה דבהכי ימצא "כי כשלת בעונך" - אף על גב שהוא עון מזיד נעשה מכשול שוגג. והיינו מה שמזות'(?) הג"ה(?) כנזכר אצלי בפירוש התורה. ולכן מאחר שאדם זה גורם טובה לו לעצמו ומוותר לכל ישראל הקב"ה בעבורו - מה טוב לו שיחזק במנהג זה. ולכן אמרו חז"ל "קדמיה לרשיעא עד לא קדמינך" כי הנה למחר ביום ראש השנה השטן עומד ומזכיר עונות לפני הקב"ה של רבים ושל יחיד. ולכן לא נהגו להתוודות ביום ראש השנה כדי שלא לתת פתחון פה לשטן. ולכן עתה קדמיה לרשיעא להתענות ולשוב אל ה' עד דלא יקדמינך ליום הדין, והוא מזכיר עון לפניו יתברך שמו.
"אין נופלים על פניהם בערב ראש השנה וכו'" - הנה כבר נתבאר כי בענין נפילת אפים יש שני צדדין שהם נגדיים זה מזה. אחת לטובה - והוא ענין המילה והחתן שנהגו שלא ליפול על פניהם. וזה לפי שהמצוה היא פועלת מה שצריך לעשות בענין נפילת אפים. וההפך מזה הוא מה שאין אומרים נפילת אפים בבית האבל שלא לתת פתחון פה לשטן כנזכר באורך במקומו. ולכן גם עתה "אין נופלים על פניהם בערב ראש השנה" בתפילה מפני השני סיבות הנזכר. ראשונה כדי שלא ליתן מקום לבעל הדין לחלוק על כי האדם מתענג על עונותיו - לכן הס שלא להזכיר אותם. ועוד מפני שהוא ערב יום טוב ולכן לא צריכא למימר, כי הנה קדושת היום פועל השלימות הנמצא בנפילת אפים.
"אף על פי שנופלים על פניהם באשמורת בסליחות" - לאו דווקא נפילה אלא מפני שאומרים המזמור. אמנם אין נופלים על פניהם לפי שהוא לילה והוא זמן ששולטים סטרא אחרא, ולכן אומרים המזמור בקול רם כקורא בתורה. אמנם ביום אין צורך לומר אותו כלל מן הטעם הנזכר.
"מכבסין ומסתפרין בערב ראש השנה" - כבר אמרו חז"ל לאחד שהיה לו דין לפני המלך - מגדיל שפמו וצפרניו ולובש שחורים כי אינו יודע מה יהיה בדינו. אבל ישראל בטוחים הם שהקב"ה מוציא דינם לאורה ולכן מכבסים ומסתפרים. והעיקר לפי כי מעשה התחתונים הוא מעורר למעלה להיות בדומה לו, ולכן ישראל קדושים עושים את כל אלה הדברים כדי לעורר כך למעלה להסיר הזוהמא והקליפה מן הבגדים עליונים. לפי כי כך אמרו חז"ל יום שנזדווג נבוכדנצר הרשע לישראל העדה מהם שני לבושים - בגדי כהונה ובגדי מלכות שנאמר "מעדה בגד ביום קרה וכו'". ובלי ספק כי נגואלו בדם. ולכן עתה כבסו בגדיהם והטהרו שלכן לא ימצא כתם. והבן.
ולענין התספורת - על זה נאמר "ואיש כי ימרט ראשו טהור הוא". ודברים אלו הם נזכרים באדרא רבה - התבונן בהם. ואיתא בזוהר פרשת ויחי זה לשונו (ח"א ריז, א): "עד לא מריט רישא דמאריה ועד לא גליש למטרוניתא". ולכן היה כונת תספורת של לוים "והעבירו תער על כל בשרם וכו'". ולכן מה טוב לאדם לעשות כל הדברים האלה - לא יעדר דבר. ועל זה צוה התורה "והלכת בדרכיו" ונאמר "בכל דרכיך דעהו". והבן.
- ^ כאן הגהתי. ובדפוס כתוב 'אצלו' - ויקיעורך
- ^ לא ברור בדפוס, ואולי זה 'הכבוד' - ויקיעורך
- ^ לא כל כך ברור בדפוס. והקלדתי כמיטב הבנתי - ויקיעורך
- ^ ראו לשון אחרת של "מעצרת ועד חג... מחג ועד חנוכה" - בירושלמי שבת ב ו, וגם בראשית רבה ו ה - ויקיעורך