שולחן ערוך אורח חיים תקסח ג


שולחן ערוך

מי שנדר להתענות סך תעניות יכול לדחותם עד ימות החורף

(ויכול ללוות יום ארוך ולשלם יום קצר דכל אחד מקרי יום) (תרומת הדשן סימן ס' והגהות מרדכי):

מפרשים

מגן אברהם

(יג) יכול לדחותם:    וכ' בפסקי מהרא"י דה"ה מי שחייב תענית מכח תשוב' יכול לדחותו עכ"ל וצ"ע דיתחייב להתענות מיד דשמא ימות קודם לכן וכ"מ ביורה דעה סי' רי"ט שכת' מי שנדר לקנו' בית חייב לקנות בית ראשון ההגון לו וכ"כ ב"י בחושן משפט ססי' ע"ה בשם הריב"ש סי' של"ה ושד"מ דצריך לפרוע הנדר מיד שמא ימות והא דאמרי' בריש נדרים דוקא כשאמר לא אפטר מן העולם עד שאהיה נזיר אז צריך להיות נזיר ע"ש דף ג' היינו משום דלא משכחת בע"א דאם אמר סתם הרי עלי להיו' נזיר הרי הוא נזיר מיד ואם אמר הריני נזיר לכשארצ' הא קאמר לכשארצה ע"ש בר"ן אבל כשאמר הריני נודר להתענו' יום א' צריך להתענו' יום הראשון שיכול להתענו' וכ"ש כשחייב תענית מכח תשובה דשמא ימות בלא תשובה וז"ל הג"מ השניות דב"מ מי שנדר להתענו' ונאנס יכול לפרוע ביום קצר אף על פי שהנדר היה בימים ארוכים עכ"ל משמע דלכתחל' אסור ללות ומיהו לזמן מועט לא חיישי' שמא ימות כמ"ש הרא"ש בנדרים:

באר היטב

(יא) לדחותם:    ודוקא לזמן מועט דחיישינן שמא ימות. מ"א ע"ש.


משנה ברורה

(כו) מי שנדר להתענות וכו' - וה"ה מי שנתחייב להתענות מכח תשובה:

(כז) יכול לדחותם וכו' - ר"ל אף דהנדר היה בימי הקיץ מ"מ שרי לדחותם אחרי שלא התנה שיהיו התעניתים בימי הקיץ:

(כח) עד ימות החורף - עיין מ"א דהיינו דוקא בנאנס שאינו יכול לקיים תיכף אבל בלא"ה אינו רשאי לדחותם דחיישינן שמא ימות אם לא שהוא זמן מועט עד ימות החורף וכן פסק במחנה אפרים הלכות נדרים סימן ט"ו דצריך לקיים מיד אך אם הנודר עצמו אומר שבלבו היה שלא לעשותם מיד פשיטא דנאמן מה שבינו לבין קונו:

(כט) ויכול ללות וכו' - היינו במה דאיתא לעיל בס"ב דלוה ופורע:

ביאור הלכה

▲ חזור לראש