שולחן ערוך אורח חיים תקנד יא


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

ולאחר שניגב ידיו ועדיין לחות קצת, כבמעבירם על עיניו. ואם היה לפלוף על גבי עיניו ודרכו לרוחצם במים, רוחץ ומעבירו ואינו חושש, דהוה ליה כטיט וכצואה, שרוחץ כדרכו ואינו חושש:

מפרשים

 

לאחר שניגב כו'. ירושלמי פ"א דתענית הלכה ו' בת"ץ רוחץ פניו ידיו ורגליו כדרכו בט"ב רוחץ ידיו ומעביר על פניו וגי' הטור על גבי עיניו ופי' כה"ג ואמרו שם בי"ה רוחץ ידיו ומקנחה במפה ומעביר את המפה על פניו ר"ל כמין כלים נגובים ומזה ראיה דמותר רחיצת ידים בט"ב ויום הכיפורים:
 

(כב) ומעבירה על עיניו – והוא הדין על פניו ידיו ורגליו, כיון דאין בה טופח על מנת להטפיח. וכל זה דווקא בדרך העברה, אבל לרוחצם בהדיא לא.

מי שהוא איסטניס וצריך לקנח פניו במים ואין דעתו מיושבת עליו כל היום עד שיקנח במים, יקנח. אבל שאר כל אדם אסור:

פירושים נוספים


▲ חזור לראש