שולחן ערוך אורח חיים תלג ו


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

רפת של בקר אינו צריך בדיקה, שאם היה שם חמץ הבהמות יאכלוהו.

וכן כדלול של תרנגולים אין צריך בדיקה, מפני שאם היה שם חמץ התרנגולים יאכלוהו.

וכן כהאמצעה של חצר אינו צריך בדיקה, שאם היה שם חמץ העורבים ושאר עופות המצויים שם יאכלוהו.

והני מילי מספק חמץ, כואבל ודאי חמץ - כזלא.

הגה: כחאבל לקמן סימן תמ"ה סעיף ג' מבואר דמותר להשליך חמץ במקום שהעופות מצויים, כל שכן שאין צריך לבער משם אפילו חמץ ודאי עד לאחר זמן איסורו.

מפרשים

 

ט"ז - טורי זהב

אבל לקמן סי' תמ"ה כו'. ונ"ל לתרץ דשם מיירי שמשליך לרחוב העיר משום דיאכלו העורבי' מש"ה מותר אבל כאן איירי בנמצא בחצר ובזה ודאי אינו נכון וע"ל סי' תמ"ה:


 

מגן אברהם

(ט) לול:    וה"ה קרקע הבית שתרנגולי' מצוים שם א"צ בדיקה (ב"י ד"ע רי"ו ורשב"א) והכל בו כתב צריך לכבד תחת המטות כי לפעמים החמץ נגרר שם בפי התרנגולים או לסבה אחרת עכ"ל נ"ל כוונתו דחתיכה קטנה התרנגולי' אוכלים אותו אלא דחיישינן שנשאר שם חתיכה גדולה שא"א לתרנגולים לאכלו לכן די בכיבוד וא"צ בדיקה, ועססי' זה ובמקום שאוכלין כל השנה וליכא שם תרנגולים צריך לבדוק תחת הספסלי' שא"א שלא נפל שם חמץ והוי כמו חמץ בבור (מהרי"ו):

(י) אבל לקמן וכו':    וא"כ כאן בש"ע נמי מיירי לאחר זמן איסורו והב"ח כ' דלקמן בחצר שרבים משתתפים בו והוי כחצר של הפקר ואף אם ישאר בו חמץ לא יעבור עליו אבל בחצר שלו אם היה ודאי חמץ צריך בדיקה דאין ספק מוציא מידי ודאי כמ"ש סימן תל"ח וכ"ה בגמרא דף ק' וכו' ומטעם זה צריך בדיקה ובחדר שרגילין לאכול שם אף על פי שיש שם תרנגולים דהוי ודאי חמץ וספק אכלוהו ואין ספק מוציא מידי ודאי עכ"ד וקשה דאם כן מאי פריך בגמרא והא אמר רבא אמצעי של חצר א"צ בדיקה דלמא הכא מיירי בודאי חמץ אלא ע"כ אפי' ודאי חמץ א"צ בדיקה כדאיתא בגמרא דבאכילה איכא ספק שמא לא אכלוהו אבל ודאי גררוהו אמרינן וא"כ בשלמא בעכבר אף שגררה נשאר בביתו אבל עורבים מעלמא אתו ולעלמא אזלי וגוררין אותו למקום אחר ולכן שרי ואפשר דמ"ש הסמ"ק אבל ודאי חמץ לא היינו דלא תלינן שמא אכלוהו ואם העופות מצוים בחצר צריך לבדוק אבל אם העורבים באין ממקום אחר לכאן אמרינן ודאי גררוהו למקום אחר גם מ"ש הב"ח דבמקום שרגילין לאכול הוי ודאי חמץ נ"ל דהיינו דוקא אם אכלוהו סמוך לפסח אבל אם אכלו זמן רב קודם פסח וסמוך לפסח נשמר שלא יפול לשם חמץ א"צ לבדוק דלא מסתבר לומר דאם ראינו שגררה עכבר חמץ למקום שאין מכניסים בו חמץ זמן רב קודם פסח שיצטרך בדיקה שא"כ כל החורין שעכברים מצוים שם אפי' הגבוהים והנמוכים יצטרכו בדיקה שא"א שלא גררו עכברים לשם חמץ אלא ע"כ איכא כה"ג ספיקי טובא שמא גררוהו למקום אחר או שמא אכלוהו ושמא נמאס ונפסל מאכילת כלב ושמא נתכבד וכ"מ ס"ח דזה לא מיקרי ודאי חמץ דהרי כתב כותל שנשתמש בו חמץ כו' והני מילי בסתם וכו' ומה שכתב הב"ח בשם הרמב"ם וסמ"ג לא דק בלשונם דקאי על אוצרות ולא על רפת בקר ולולין ואפשר דכל ל' יום מקרי סמוך לפסח ולכן כ' במהרי"ל שלא ישליך חטים לתרנגולים במקום לח שלשים יום קודם לפסח ועיין סי' תס"ה:
 

באר היטב

(ו) מבואר:    ע"ש בט"ז ומ"א וח"י מה שתירצו.
 

משנה ברורה

(כד) לול:    וה"ה קרקע הבית שהתרנגולים מצויים שם א"צ בדיקה ומ"מ צריך לכבד תחת המטות כי לפעמים נגרר שם ע"י התרנגולים חתיכה גדולה של חמץ שא"א להם לאכלה או לסיבה אחרת. ובמקום שאוכלין כל השנה וליכא שם תרנגולין לכו"ע צריך לבדוק תחת הספסלין והשלחנות שמצוי ליפול שם חמץ ויש אומרים דאף בדאיכא תרנגולין בבית כל שאכלו שם חמץ סמוך לפסח הוי כמו חמץ ודאי דאי אפשר שלא יפול חמץ על הקרקע ואין ספק אכילת תרנגולים מוציא מידי ודאי חמץ וצריך בדיקה כדין:

(כה) אמצעה של חצר:    לאו דוקא אמצעה דהוא הדין לצדדי החצר ואתי לאפוקי רק חורין שבצדדי החצר דצריך בדיקה:

(כו) אבל ודאי וכו':    דבודאי חמץ לא סמכינן ע"ז וצריך בדיקה דאין ספק מוציא מידי ודאי וכ"ש במקום שמעמידין אווזים בלול שלהן ומניחין לפניהם בחוץ כלי עם שבולת שועל ושעורין שע"י אכילתם נופלים הגרעינים בחוץ וא"א להם לאכול משם דבודאי צריך בדיקה דהרי זה חמץ גמור ששורין הגרעינים במים [ח"א]:

(כז) לא:    עיין במ"א שדעתו דמה שהכניסו שם חמץ זמן רב קודם פסח וסמוך לפסח נשמר שלא יפול שם חמץ א"צ לבדוק ואפשר דכל שלשים יום מקרי סמוך לפסח אבל דעת המקור חיים דדוקא מה שהיה בליל י"ד אחר שהגיע זמן הבדיקה דאז לא סמכינן שיאכלוהו עופות אבל מה שהיה ודאי קודם לזה לא מקרי ודאי חמץ וא"צ בדיקה:

(כח) אבל לקמן וכו':    הנה האחרונים האריכו ליישב הסתירה ולדינא הסכימו כמה אחרונים דלחצר שלו או של שותפין אסור לזרוק חמץ על סמך שיאכלוהו עורבים ועופות וגם בדיעבד אם זרק צריך לבדוק ולבער אבל למקום מופקר לרבים כגון רחוב מותר להשליך שם חמצו ולהפקירו קודם זמן איסורו ואם לא אכלוהו העורבים ונשאר עד אחר זמן איסורו לא איכפת לן כיון שכבר יצא מרשותו דומיא דמוכר לעכו"ם קודם זמן איסורו:

פירושים נוספים


▲ חזור לראש