ט"ז על אורח חיים תלג
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א עריכה
ואם עבר כו'. בטור כתוב אפי' אם בודק ביום כו' פי' לא מבעיא שלא יסמוך לכתחלה לבדוק באור החמה דהיינו להמתין על אור היום אלא אפי' אם כבר עבר וצריך לבדוק ביום אפ"ה צריך נר וכ"כ ב"י והוא הנכון ומדלא אשכח לכתוב רבותא אלא ביום י"ד ולא אמר י"ג משמע שהבדיק' לא מהני בי"ג כיון שקבעו חכמים הזמן על ליל י"ד והוי כמי שבודק זמן רב קודם פסח וכן מסיק ב"י להלכ':
ואכסדר' שאורה רב כו'. כ' ב"י בבודק ביום ההוא עכ"ל נראה כוונתו דגם דין זה דאכסדרה מיירי בעוש' כל הבדיקה ביום י"ד כגון שעבר ולא בדק בלילה אבל לכתחלה יבדוק גם האכסדרה בליל' לאור הנר ומפרש"י משמע אפי' לכתחלה א"צ לאור הנר אלא ביום וכ"ד הרי"ף ומסקנת מו"ח ז"ל כשאר פוסקים דדוקא דיעבד קאמר:
סעיף ב עריכה
אין בודקין לאור האבוקה כו'. עיין בטור הטעם לזה נראה דבזה אסור לכתחילה אבל לא לעיכוב משא"כ בחמה ולבנה דזה לא מקרי כלל בדיקה ולא מהני אפי' בדיעבד וכן משמע ל' הטור דבתחילת דבריו כתב בחמה ולבנה צריך שתהי' לאור הנר שהוא מורה אף אדיעבד וכאן באבוקה כת' אין בודקין משמע דלכתחלה לא אבל בדיעבד גם זה מקרי בדיקה ולפ"ז אתי שפיר מ"ש אח"כ וז"ל וע"כ נוהגין באשכנ"ז שאין בודקין אלא בנר של שעוה וכו' משמע דמנהג בעלמא הוא ומדכ' על דין דאבוקה וע"כ וכו' ש"מ דדמו להדדי דאף דבברייתא קאמר תרווייהו בחדא מחתא אין בודקין לא לאור החמה ולא לאור האבוקה מפני שאור הנר יפה לבדיקה מ"מ מדקאמ' מפני שאור הנר יפה לבדיקה משמע דיפה הוא אבל לא לעיכוב וממילא לפ"ז מאי דקאמר בברייתא בתחלה אין בודקין לא לאור החמה קאי אפי' בדיעבד ומ"ש באידך בבא ולא לאור אבוקה ר"ל לכתחלה ועל זה בלחוד קאמר בסוף דבריו מפני שאור הנר יפה לבדיקה ומל' זה מוכח אלכתחלה אבל לא לעיכוב כמ"ש כנלע"ד:
סעיף ד עריכה
שאינם גבוהים הרבה. כת' בטור ובירושלמי חשיב גבוה למעלה מעשרה טפחים וא"נ כו' ונראה דמש"ה פליג הטור משום דבגמרא דידן קאמר עד שידו מגע' משמע איפכ' כנ"ל:
סעיף ו עריכה
אבל לקמן סי' תמ"ה כו'. ונ"ל לתרץ דשם מיירי שמשליך לרחוב העיר משום דיאכלו העורבי' מש"ה מותר אבל כאן איירי בנמצא בחצר ובזה ודאי אינו נכון וע"ל סי' תמ"ה:
סעיף ז עריכה
ושבין יהודי לעכו"ם כו'. לכאורה הי' נראה לו' שאף בודאי חמץ א"צ בדיק' מפני הסכנה ואע"ג דגבי גל בודאי חמץ צריך להוציא במרא וחצינא שאני התם דאפשר לו לעשות בענין שאין בו סכנה משא"כ כאן א"א לו לעשות בענין שאין בו סכנה אבל באמת בזה נמי בודאי חמץ צריך בדיקה והיינו ביממא כדמוכח בגמ' דפריך והאיך אשתמש ומשני כי אשתמש יממ' ונהורא ולא מסיק אדעתיה כנ"ל.
סעיף ח עריכה
יחפש אחר מחט כו'. רש"ל כ' פרש"י שנאבד לו קודם הבדיקה עכ"ל ונראה כוונתו דאין לומר שנאבד לו מחט בשעת הבדיק' שהסיח דעתו מחמת הבדיקה וזה גרם לו ההיזק דא"כ הדרא קושי' לדוכתי' הא שלוחי מצוה אינן ניזוקין ואיך אפשר לומר שההיזק בא מחמת הבדיקה אלא דמיירי שנאבד כבר קודם הבדיקה אלא שלאח' הבדיק' מיד יחפש אחר המחט ובעוד שנר הבדיק' בידו אף שלכאור' גם בזה שייך לומר שלוחי מצוה כו' מ"מ כיון שהאבידה נאבד' לו כבר ולא הבדיק' גרמה לו עיקר ההיזק דכיון שהי' בידו לחפש כל זמן שירצ' ולפי זה מתורצ' קושיות ב"י על הפוסקי' שהקש' על שהשמיטו החילוק שבין סתם לודאי שחילוק זה מוכרח לפי האוקימתא קמייתא בגמ' בסכנת עקרב כו' משום דקשה קושית התו' דהא גבי מפולת משמע דאם הכלב יכול לחפש אחריו אינו כמבוער וצריך לו' דהתם מיירי בודאי חמץ אבל באמת דרנב"י לא ס"ל כאוקימתא קמייתא בסכנת עקרב משום שהיה קשה לו דהא אף אם יגרם לו הבדיקה שיחפש אחר מחט אף שאבד לו כבר מקודם לכן מ"מ הוי בכלל שלוחי מצוה כו'. ולכן מתרץ הוא בסכנת עכו"ם דשכיח היזיקא ולפ"ז אין לקושית התו' מקום כלל ויש לו' אפי' בספק חמץ יש לו לבדוק בסכנת עקרב והכא מיירי בסכנת עכו"ם והפוסקים שהשמיטו החילוק ס"ל כרנב"י כנלע"ד:
מבטלו בלבו ודיו כו'. כן איתא בגמ' דף ל' במשנה חמץ שנפלה עליו מפול' אר"ח צריך לבטלו פירש"י שמא יפקח הגל במועד ונמצא עובר עליו ובסמ"ק כ' דצריך לבטלו משום בל יטמין משמע אפי' בענין שלא יפקח הגל במועד חייב לבטלו דאל"כ עובר משו' בל יטמין דהיינו שאיסור בל יטמין הוא אפי' אם מטמין עד אחר הפסח ורש"י לא ס"ל כן כיון שהוא אינו מטמין בידים אינו עובר בזה ודבר פשוט בעיני דמ"ש הש"ע דא"צ לבדוק משו' סכנת עקרב היינו ג"כ בדרך זה שצריך לבטלו בלבו אם יש שם חמץ מטעם זה ומזה מתפרש הברייתא דאין מחייבין אותו להכניס ידיו לחורין מפני הסכנה כלומר בידים אין עליו חיוב אבל ביטול בלב צריך כנ"ל. כתב בהגהות אלפסי משם ריא"ז אם יש עליו גובה ג"ט הואיל ולא עבר בבל יראה מותר באכילה אחר הפסח שאין לחוש לו להערמ' הואיל ונפל עליו מפולת עכ"ל. נ"ל דיש לחלק בדבר דאם היה תחלה כותל שם ונפל אז ודאי יפנה המפולת לתקן הכותל ודומה קצת למטמין בבורות אבל בנפלה עליו מפולת אבנים באופן שאין עליו בירור שעשוי להפנות אז מותר אחר הפסח אם בטלו ועל מ"ש בפחות מג"ט דצריך לבער א"ל למה לא נימא דהכלב יאכלנו כמו שכ' גבי עורבים דגם גבי עורבי' אסור כשהוא ברשותו ועמ"ש סי' תמ"ה סעיף ג':