שולחן ערוך אורח חיים תיח ג

יחיד שקיבל עליו תענית כך וכך ימים ופגע בו ראש חדש, ^ואו שקיבל עליו להתענות בראש חודש, אם קיבלו בלשון קבלת תענית בעלמא ^זאין צריך התרה. ואם קיבלו עליו בלשון "הרי עלי" שהוא לשון נדר, ^חצריך התרת חכם. (ועיין ביורה דעה סימן רט"ו סעיף ג):

מפרשים

ט"ז - טורי זהב

עריכה

ועבי"ד סי' רט"ו. בביאורי כתבתי שם המסקנא דאין לנו שום חילוק רק בין לשון נדר ללשון קבלת תענית דבלשון נדר חל בכל גווני וצריך התרה ובל' קבלת תעני' אין חל כלל וא"צ התר' וזו הוא דעת הרמב"ן:

מגן אברהם

עריכה

(ב) יחיד שקבל וכו': נ"ל דהמתענה תענית חלום בר"ח ניסן או בר"ח אב א"צ ליתיב תענית לתעניתו כיון די"א דמצוה להתענות כמ"ש סי' תק"פ וסי' תקצ"ז:

באר היטב

עריכה

(ב) יחיד: עסי' ק"ע מ"ש שם ס"א.

(ג) בי"ד: כ' הט"ז שם כתבתי המסקנא דאין לנו שום חילוק רק בין לשון נדר ללשון קבלת תענית דבלשון נדר חל בכל גווני וצריך התרה ובלשון תענית אין חל כלל וא"צ התרה עכ"ל.

משנה ברורה

עריכה

(ו) או וכו' בר"ח זו ואצ"ל זו קתני דבקבלה בפירוש בר"ח אפילו גזירת הצבור לא מהני וכמו שכתבנו או אפשר דנקט משום סיפא דאפילו בזה אם הוציא בלשון נדר חל:

(ז) א"צ התרה דדוקא בצבור דאלימא גזירתם החמירו בגזרו על כך וכך ימים ופגע בהם ר"ח וכנ"ל. כתבו הפוסקים דא"צ לפרוע אותו תענית שלא חלה עליו כלל ונ"ל דדוקא כשקבל עליו תענית ב' וה' של כל השנה או של כמה חדשים ואירע בהם ר"ח התם שייך לומר דאין כח קבלתו חל כלל על יום זה שהוא אסור בתענית וממילא א"צ לפרוע עבורו יום אחר אבל כשקיבל עליו סתם כך וכך ימים להתענות ואירע בהם שבתות ויו"ט ור"ח צריך לדלגן ולהשלימן אח"כ דהא לא היה מיוחד במאמרו לר"ח כלל:

(ח) צריך התרת חכם דנדרים חלים אף על דבר מצוה ומיהו מוכח ביו"ד סימן רט"ו ס"א דמחוייב לשאול על נדרו כדי שלא יתענה ומבואר שם עוד דפותחין לו בהם ואומרים לו אלו שמת על לבך שיפגעו בתוך הזמן הזה אלו הימים לא היית נודר ומתירין לו:

פירושים נוספים

_{▲ חזור לראש}