שולחן ערוך אורח חיים רסז ג


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

בברכת "השכיבנו" אינו חותם בה "שומר עמו ישראל", אלא כיון שהגיע ל"ובצל כנפיך תסתירנו", אומר: "ופרוס סוכת שלום עלינו ועל ירושלים עירך. ברוך אתה י"י הפורס סכת שלום עלינו ועל כל עמו ישראל ועל ירושלים":

מפרשים

ט"ז

אינו חותם שומר כו'. פי' וגם ושמור צאתנו לא יאמר וכתב הטעם בטור כדאיתא במ' שבשבת א"צ שמירה שהשבת שומר ונוהגין לו' פסוק ושמרו בני ישראל וגו' לומ' שאם ישמרו שבת א"צ שמירה והוא ג"כ מעין גאולה כדכתיבנא לעיל שאם שמרו ישראל ב' שבתות מיד היו נגאלין עכ"ל. ומן התימה על מנהגנו שאומרים ושמור צאתנו וכו' הפך הדין. ובלבוש נתן טעם כי בשבת שכיחי מזיקין טפי מבחול ע"כ זוכרין השמירה תוך הברכה ואין זה מספיק. וע"ק דאף בחול א"א אותו רק להסמיך מעין החתימה שחותם שומר עמו כו' כמ"ש הטור ס"ס זה בשם המנהיג ובשבת חותמין פורס סכת כו' אין ענין לו' ושמור צאתנו ונ"ל דטעם שלנו ע"פ מ"ש הטור דהא דבשבת א"צ להתפלל על שמירה לפי שאם ישמרו את השבת השבת ישמור אותם והיינו אם ישמרו אותו כראוי כמ"ש אלמלי שמרו ישראל ואנו יודעים שאין אנו בחזקת שומרי שבת כראוי ע"כ צריכין אנו להתפלל על השמירה אלא דמ"מ אין לסיים שומר עמו ישראל לעד לפי שזה שם התוא' לו ית' שהוא שומר אותנו תמיד משמע שהשמירה היא שוה בתמידות דהא או' לעד ובאמת אינו שוה כי בשבת יש מעלה טפי ואינו שומר אז כי נתן לנו שבת לשמור אלא שמצד האדם אין השבת שומרו ע"כ אנו מבקשין שישמור אותנו גם בשבת אבל עכ"פ אין לחתום כן אלא יחתום בפורס סוכת כו' שפי' שהשכינ' סוככת עלינו והיינו בשבת כדאמרי' בואי כלה כנלע"ד נכון:

מגן אברהם

(ג) כיון שהגיע וכו':    משמע דא"ל כי אל שומרנו וכו' וב"ח קורא תגר על האומרים אותו ובלבוש ישב המנהג ע"ש, וברקנ"ט ס"פ וירא כ' בפי' הנק' קשת יהודה וז"ל אם יאמר שומר עמו ישראל כאלו מודה שעל שאר האומו' שולטין המזיקין והקב"ה שומר ישראל ע"כ אומרי' סתם הפורס סוכת כו' עכ"ל וא"כ י"ל כשאו' ושמור צאתינו וכו' ואינו מזכיר ישראל לית לן בה אח"כ ראיתי בזוה' ויקהל ע' שס"ז שחלק בין רבים ליחיד שיחיד צריך שמירה א"כ דוקא שומר עמו ישראל א"א דמשמע על כלל ישראל אבל ושמור צאתינו י"ל דקאי אכל יחיד ויחיד וכן נכון:

באר היטב

(ב) ופרוס:    משמע דא"ל כי אל שומרנו וכו' ושמור צאתנו וכו' וכ"כ הטור הטעם שבשבת א"צ שמירה שהשבת שומר ונוהגין לומר הפסוק ושמרו בני ישראל וגו' לומר שאם ישמרו שבת א"צ שמירה ע"כ. ואנחנו נוהגים לומר כי אל שומרנו וגו' ושמור צאתנו וגו' דאנו יודעים שאין אנו בחזקת שומרי שבת כראוי ע"כ צריכים להתפלל על השמירה אלא דאין מסיימין. ט"ז ע"ש.


משנה ברורה

(ז) אינו חותם — דבשבת אין צריך שמירה, כי השבת בעצמו הוא השומר אותנו:

(ח) אומר ופרוס — רוצה לומר דגם "כי אל שומרנו" וכו' לא יאמר, דלא כמנהגנו. והאחרונים יישבו המנהג:

(ט) הפורס סוכת וכו' — ואם שכח ואמר "שומר עמו ישראל" תחת "הפורס סוכת שלום", אם נזכר תוך כדי דיבור, יאמר מיד אחר תיבת "לעד", "הפורס" וכו'. ואם שהה כדי דיבור [הוא כדי שיאמר "שלום עליך רבי ומורי"] מעת שסיים תיבת "לעד", אין צריך לאמרו, ולא יחזור עוד הפעם. המנהג לומר אחר סיום הברכה: "ושמרו בני ישראל" וגו', ובמועדים "וידבר משה" וגו', בראש השנה "תקעו", וביום הכיפורים "כי ביום הזה" וגו' [פמ"ג]:

ביאור הלכה

פירושים נוספים

  • להגהות רבי עקיבא איגר על אורח חיים לחץ כאן



▲ חזור לראש