משנה ברורה על אורח חיים רסז
סעיף א עריכה
(א) אין נופלין — מפני שהוא סמוך להכנסת שבת. כן כתב הלבוש. וכתב הפרי מגדים: ונראה דהוא הדין כשמתפללים מנחה גדולה אחר חצות נמי אין נופלים על פניהם, וכן מי שאוכל פת אחר חצות גם כן אין לומר "על נהרות בבל" כי אם "שיר המעלות". ועיין ביאור הלכה (שמסקנתו כדברי הפרי מגדים. ויקיעורך):
סעיף ב עריכה
(ב) מקדימין — משום דהוי נהיגי עלמא לקבל עליהם שבת מכי פתח הש"ץ ברכו, וכדלעיל בסימן רסא סעיף ד, לכך מהנכון להקדים להתפלל ערבית כדי להקדים הקבלת שבת. והוא הדין דיכול לקבל עליו שבת קודם תפילת ערבית:
(ג) ובפלג וכו' — משמע מדברי המגן אברהם, דאפילו הנוהגין להתפלל מעריב בזמנה, מותרים להתפלל בליל שבת מבעוד יום ובלבד שיהיה מפלג המנחה ואילך, דכיון דמצותה להוסיף מחול על הקודש וכבר קיבל שבת עליו, יכול לסמוך על דעת הסוברים דהוי כלילה לעניין תפילה. אך הנוהג כן יזהר על כל פנים בערב שבת להתפלל מנחה קודם פלג המנחה, כדי שלא יהיה תרתי דסתרי אהדדי [היינו דלדעת ר' יהודה בגמרא, זמן מנחה נמשך רק עד פלג המנחה, ומשם ואילך הוא זמן תפילת ערבית. ולדעת רבנן, זמן מנחה הוא עד סוף היום, וזמן מעריב הוא בערב]. ויש אומרים, דבציבור יש להקל להתפלל מעריב מבעוד יום אף אם התפלל מנחה אחר פלג המנחה. ונראה לי שאין לסמוך על זה, רק כשהוא מתפלל מעריב על כל פנים בבין השמשות ובשעת הדחק, אבל לא כשהוא עדיין ודאי יום. וקריאת שמע יחזור ויקרא כשהוא ודאי לילה. ועיין בביאור הלכה:
(ד) המנחה יכול וכו' — אבל קודם פלג המנחה אין יכול להדליק ולקבל שבת. ואפילו אם בדיעבד התפלל תפילת שבת, צריך לחזור ולהתפלל. ופלג המנחה, יש אומרים דהוא שעה ורביע קודם הלילה, ויש אומרים דהוא שעה ורביע קודם השקיעה. ועיין לעיל בסימן רסג סעיף ד ובמה שכתבתי שם במשנה ברורה (ס"ק יט):
(ה) ולאכול — הטעם, דכיון דקיבל עליו שבת והוסיף מחול על הקודש, נחשב כשבת לעניין זה דיכול לקדש ולאכול מיד, ויוכל לגמור סעודתו מבעוד יום. ויש חולקין, וסוברין שיזהר למשוך סעודתו עד הלילה ויאכל כזית בלילה. וטעמם, דכיון דהג' סעודות ילפינן ממה דכתיב: "אכלוהו היום כי שבת היום לה'" וגו' (שמות טז כה), בעינן שיקיים אותם ביום שבת עצמו. ולכתחילה נכון לחוש לדבריהם:
(ו) מיד — ואם לאחר שהתפלל מעריב אין עד הלילה חצי שעה, יש ליזהר שלא להתחיל לאכול, אלא ימתין עד הערב ויחזור ויקרא קריאת שמע בלא הברכות ואחר כך יאכל, הואיל ולהרבה פוסקים לא יצא ידי חובת קריאת שמע קודם הלילה. מיהו הנוהג להקל בזה אין למחות בידו, דיש לו על מי לסמוך. וכל זה לעניין היתר אכילה, אבל לעניין קריאת שמע גופא דהוא דאורייתא אין לסמוך, ויזהר לקרותה בלילה לצאת ידי חובת קריאת שמע:
סעיף ג עריכה
(ז) אינו חותם — דבשבת אין צריך שמירה, כי השבת בעצמו הוא השומר אותנו:
(ח) אומר ופרוס — רוצה לומר דגם "כי אל שומרנו" וכו' לא יאמר, דלא כמנהגנו. והאחרונים יישבו המנהג:
(ט) הפורס סוכת וכו' — ואם שכח ואמר "שומר עמו ישראל" תחת "הפורס סוכת שלום", אם נזכר תוך כדי דיבור, יאמר מיד אחר תיבת "לעד", "הפורס" וכו'. ואם שהה כדי דיבור [הוא כדי שיאמר "שלום עליך רבי ומורי"] מעת שסיים תיבת "לעד", אין צריך לאמרו, ולא יחזור עוד הפעם. המנהג לומר אחר סיום הברכה: "ושמרו בני ישראל" וגו', ובמועדים "וידבר משה" וגו', בראש השנה "תקעו", וביום הכיפורים "כי ביום הזה" וגו' [פמ"ג]: