שולחן ערוך אורח חיים רנז ז


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

כל היכא דאסרינן הטמנה, אפילו בקדירה מבושלת כל צרכה אסרינן, ואפילו מצטמק ורע לו:

הגה: וכן עיקר. ויש מקילין ואומרים דכל שהוא חי לגמרי, או נתבשל כל צרכו, מותר בהטמנה כמו בשיהוי, וכמו שנתבאר לעיל סימן רנ"ג. ובמקום שנהגו להקל על פי סברא זו, אין למחות בידם, אבל אין לנהוג כן בשאר מקומות:

מפרשים

ט"ז

מגן אברהם

(טז) אפי' בקדירה מבושלת:    דסתם הטמנה לצורך מחר וצריך חיתוי טפי שלא יתקרר (טור) ומעט חיתוי מהני להחזיק החום כיון שהוא טמון (הרא"ש ומרדכי) אבל בשהיה אפי' כשעושה לצורך מחר שרי דלא מהני מעט חיתוי עס"ח:

(יז) נתבשל כ"צ:    ולדעת י"א אפי' נתבשל כמב"ד כמ"ש סימן רנ"ג:

באר היטב

(ט) בשיהוי:    ולדעת י"א אפי' נתבשל כמב"ד כמ"ש סי' רנ"ג.


משנה ברורה

(לג) כל צרכה וכו' - ולא דמי לשהיה ע"ג כירה דלכו"ע מותר במבושל כ"צ וכבסימן רנ"ג דסתם הטמנה עיקרו הוא לצורך מחר וצריך חיתוי טפי שלא יתקרר התבשיל ולכך חיישינן בכל גווני לחיתוי [אם יטמין ברמץ וגזרו משום זה בכל דבר המוסיף הבל וכנ"ל] ואפילו אם מטמין לצורך הלילה לא חלקו חכמים בגזירתם משא"כ בשהיה דסתם שהיה הוא רק לצורך הלילה שהרי מניחה מגולה ולא יתקרר בזמן מועט ולא חיישינן לחיתוי בזה:

(לד) ואפילו מצטמק ורע לו - ובדיעבד מותר לכו"ע לכו"ע במצטמק ורע לו וכנ"ל בס"א:

(לה) ויש מקילין וכו' - קאי אהטמנה בדבר המוסיף הבל מבעוד יום אבל להטמין בשבת בדבר שאינו מוסיף הבל אפילו מבושל כ"צ ומצטמק ורע לו אסור לכו"ע [הגר"א ופמ"ג]:

(לו) לגמרי - ס"ל כיון שהוא חי אפילו אם היה מטמין ברמץ לא היה מתבשל ע"י החיתוי לצורך הלילה ועד למחר בלאו החיתוי יתבשל ולכך לא חיישינן:

ביאור הלכה

(*) וכן עיקר:    שכן פסקו כל הפוסקים ושיטת היש מקילין היא שיטה יחידאה:.

(*) כל צרכו:    עיין במגן אברהם שכתב דלדעת י"א אפילו נתבשל כמאב"ד ועיין בא"ר שחולק עליו ועיין בתו"ש מה שכתב בזה ולבסוף מסיק גם הוא דבכונה נקט הרמ"א כ"צ לאשמעינן דבפחות מזה אף במקום שנהגו להקל יש למחות בידם מאחר דגם בשהיה יש דעות בזה ע"ש:.


כף החיים

לו) סעי' ז. אפי' בקדה מבושלת וכו' דסתם הטמנה לצורך מחר וצריך חיתוי טפי שלא יתקרר ומעט חיתוי מהני להחזיק החום כיון שהוא טמון. טור וב"י. אבל בשהייה אפי' כשעושה לצורך מחר שרי דלא מהני מעט חיתוי. מ"א ס"ק ט"ז. תו"ש או' כ"ב:

לז) שם. ואפי' מצטמק ורע לו. ומיהו בדיעבד מותר כשמצטמק ורע לו לכ"ע כמ"ש לעיל סעי' א':

לח) שם הגה. וכן עיקר. כתב העו"ש או' ה' דלפי מ"ש הרב לעיל סעי' א' בהגה די"א כשמטמין לצורך מחר מותר ובדיעבד יש לסמוך ע"ז צ"ל דמ"ש כאן וכן עיקר קאי אלעשות כן לכתחלה אבל בדיעבד יש לסמוך אמקילין יעו"ש:

לט) שם בהגה. או שנתבשל כל צרכו וכו' ולדעת י"א אפי' נתבשל כמב"ד כמ"ש סי' רנ"ג. מ"א ס"ק י"ז. אבל הא"ר או' ט"ז השיג עליו וכתב דגם לרמ"א ס"ל דהכא בהטמנה מודים דאסור כמב"ד יעו"ש. וכ"כ התו"ש או' כ"ג דלדעת רמ"א כמב"ד אסור אלא שכתב דמ"ש המ"א דלדעת י"א אפי' נתבשל כמב"ד שרי דעתא דנפשיה קאמר ונ"מ דבדיעבד ובשוגג יש לסמוך ע"ז להקל וכמ"ש רמ"א סעי' א' בהגה יעו"ש. אמנם הא"א או' י"ז כתב דלשון רמ"א שכתב כמו בשיהוי משמע דלגמרי דמי להו יעו"ש. ועיין לעיל או' י"א:

מ) שם בהגה. מותר בהטמנה כמו בשיהוי וכו' פי' ומותר להטמין מבע"י דבר שהוא חי לגמרי וכו' אפי' בדבר המוסיף הבל. עו"ש או' ה' אבל בשבת אפי' באין מוסיף הבל לכ"ע אסור ואפי' מבושל כ"צ ומצטמק ורע לו. א"א או' ט"ז והגר"א:


פירושים נוספים

  • להגהות רבי עקיבא איגר על אורח חיים לחץ כאן



▲ חזור לראש