פתיחת התפריט הראשי

סעיף אעריכה


(א) אין טומנין:    לאחר שנתבשל התבשיל רוצה להטמינו בדבר שישמור חומו כמ"ש סימן רנ"ג ס"ב בהג"ה וטעמא דשמא ימצא קדירתו צוננת וירתיחה דחייב משום מבשל ואפי' למ"ד דאינו חייב משום מבשל מ"מ איכא למיגזר שמא יחממה ע"ג האש ויחתה (הרא"ש) עיין סי' שי"ח סט"ו:


(ב) טומנין בו:    דסתם קדירות בין השמשות רותחות הן וליכא למיגזר ועיין סי' תר"ט דאסור להטמין לצורך מ"ש לרמ"א וצ"ע למה כתב סי' רנ"ד סס"ה דמותר לאפות פת לצורך מ"ש ואפשר דס"ל לרמ"א דאף בהטמנ' גופ' חידוש היא דהא מות' ליתן מוגמר וגפרית כמ"ש רסי' רנ"ב אעפ"י שהיא לצורך חול וא"כ הבו דלא לוסיף עלה:


(ג) המוסיף הבל:    גזיר' שמא יטמין באפר שיש בו גחלים ויחתה בשבת:


(ד) התבשיל אסור:    מדסתם משמע דס"ל דאפי' בשוגג אסור וכ"מ בהג"ה ואף על פי דבשכח ושהא מתיר בסי' רנ"ג מכל מקום בהטמנה מחמירים טפי:


(ה) או שנצטמק:    פי' בדיעבד אבל לכתחלה אסור אפילו מצטמק ורע לו כמ"ש ס"ז דלא כע"ש:


(ו) בעומד בחמימותו:    וה"ה המטמין בשבת בדבר שאינו מוסיף הבל דשרי דהא אינו אלא עומד בחמימותו:


(ז) שרי לאכול:    ודוקא תבשיל שנתבשל כ"צ אבל אם נגמר בשולו בשבת אסור (כ"מ בהגמ"ר) דודאי לא עדיף משהיה:


(ח) לצורך לילה:    דס"ל דכל שנתבשל כמב"ד שרי כמ"ש ס"ז וכשמטמין לצורך מחר אפילו לא נתבשל כמב"ד שרי דלא יחתה דבלא"ה יתבשל עד למחר:

סעיף געריכה


(ט) אלו הם:    קופה של צמר שטמן בה אסור להניחו ע"ג גפת של זתים שמעלה הבל אבל להניחה על גפת של שומשמין שרי (גמרא):


(י) ששלשתן לחים:    צ"ל דחשיב לתבן וזגין כחדא ובאמת ברמב"ם לא הזכיר תבן ומדסתם ש"מ דאפי' לחין מחמת ד"א אסור:


(יא) בסלעי':    דלא שכיח כלל שיטמין בסלעים משום שמשברים הקדירה או שמקלקלים המאכל אבל דבר שלפעמים טומנין בהם אף ע"ג דלא שכיח גזרו בהו רבנן (תוס' שם):

סעיף דעריכה


(יב) ונתגלה משחשיכה:    אבל אם נתגלה מבע"י אסור לכסותו בשבת דה"ל כמטמין לכתחלה ועיין סי' רנ"ג ס"ב בהג"ה וב"ח מקיל בזה:


(יג) גורם לה להתבשל:    פשוט דכשטמונה בדבר שאין מוסיף הבל שאין גורם בישול כלל אלא מיירי בדרך שכ' בס"ח ע"ש:

סעיף העריכה


(יד) מותר להטמינו:    כמו הדבר הצונן שלא אסרו להטמין אלא דבר חם שהי' בכ"ר שנתבשל בו אבל אם פינהו מותר (רמב"ם ור"ן) ומטע' זה נראה דאפי' החזירו לכלי ראשון נמי שרי דכבר אין לו דין כ"ר ול"ד למ"ש סי' רנ"ג ס"ב דגרע כשפינן ממיח' למיחם דהתם היינו טעמא דאסור להניח ע"ג כירה לכתחלה משא"כ כשהוא בקדירה הראשונה ה"ל חזרה ושרי משא"כ כאן דכשפינן ה"ל צונן ומותר להטמינו ואפשר דאפי' בכ"ר אם נתקרר קצת שרי להטמינו ועמ"ש סי' שי"ח ס"ד:

סעיף ועריכה


(טו) מותר להטמין:    אפי' אדם חשוב שרי (כ"ה):

סעיף זעריכה


(טז) אפי' בקדירה מבושלת:    דסתם הטמנה לצורך מחר וצריך חיתוי טפי שלא יתקרר (טור) ומעט חיתוי מהני להחזיק החום כיון שהוא טמון (הרא"ש ומרדכי) אבל בשהיה אפי' כשעושה לצורך מחר שרי דלא מהני מעט חיתוי עס"ח:


(יז) נתבשל כ"צ:    ולדעת י"א אפי' נתבשל כמב"ד כמ"ש סימן רנ"ג:

סעיף חעריכה


(יח) נוגעים בגחלים:    ולדברי רמ"א בסי' רנ"ג ס"א אפי' נוגעים בגחלים שרי כיון שאין טמון בבגדים יש מקומות שבמקום שמסיקין האור ובשלו הקדירות גורפין הרמץ ונותנין הקדירות לצורך מחר ומכסין אותם באפר צונן ואף על פי שהכירה מוסיף הבל מ"מ שרי דדוקא כשמניח לשם הטמנה וגם אין ראוי להטמין בתוך הקרקע ליכא למיחש (הרא"ש) והתו' כתבו טעם זה לחוד מפני שאין ראוי להטמין בתוכה וכתב רש"ל בתשו' דאפר חם אין מוסיף הבל אא"כ מעורב בגחלים וכתוב בסה"ת שאף אם מצא למחר בתוכו קצת גחלים שרי בדיעבד עס"א ובתוס' דף מ"ח כתבו וז"ל דכירה שלנו אין חומה אלא מחמת האש וכל שעה מתקרר והולך אבל הגפת מוסיף הבל מעצמו:


(יט) שרי לכ"ע:    היינו דוקא בפשטי"ד או במיני קטניות שממהרין להתבשל כמ"ש סי' רנ"ד אבל בבשר חי א"צ לטיחה ומיהו להרב"י לא מהני טיחה כמ"ש שם ובמקומות שלא נהגו לטוח בטיט אסור לתת מיני קטניות או מיני בצק אלא כדי שיתבשלו כמב"ד מבע"י אא"כ כסה הגחלים באפר כמ"ש סי' רנ"ג ורש"ל בתשו' החמיר מאד ע"ש ופוק חזי מאי עמא דבר ועמ"ש סוף סימן רנ"ט והש"ג במרדכי כתב וז"ל בשם תוס' מ"ט אין טומנין בדבר המוסיף הבל גזירה שמא יטמין ברמץ אבל הכא שהגחלים בעין ליכא למיחש שיטמין בהם עכ"ל מ"מ לא עדיף משהיה:


(כ) ומצוה להטמין:    אבל מי שמזיק לו החמין מותר לאכול צונן (מט"מ):