שולחן ערוך אורח חיים מו ב


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

עכשיו מפני שאין הידים נקיות וגם מפני עמי ארצות שאינם יודעים אותם נהגו לסדרם בבית הכנסת ועונין אמן אחריהם ויוצאים ידי חובתן:

מפרשים

 

(ו) וגם מפני:    דאלו משום ידים שאין נקיות די בכל מידי דמנקי כמ"ש סוף סי' ד':
 

ס"ב עכשיו כו'. צריך לב' טעמים דאף שא"צ עובר לעשייתן בברכת השבח כמו בכל ברכות הראיה דפ' הרואה מ"מ סמוך לעשייתן בתכ"ד בעי כמ"ש בברקים בסי' רכ"ז ס"ג וכ"ז לדעת הרמב"ם דאינו מברך אא"כ נתחייב אבל הרמב"ן וש"פ כתבו דהברכות הוא על מנהגו של עולם וכמ"ש בס"ח בהג"ה וע' ר"ן בפ"ק דפסחים גבי על ביעור:

וגם כו'. וכמ"ש בר"ה כ"ט א' ובירושלמי פ"ג דברכות והביאו הר"ן סוף פ"ק דר"ה וכ"ש באינו יודע כמ"ש הר"ן שם וכ"ש במה שהוא עצמו חייב שבכולן מוציא ואף בברכת המזון אפילו בשנים כמ"ש רפ"ז דברכות:

ועונין כו' ע' מש"ל בסי' ח' ס"ה:
 

(ה) י"ח:    אפי' לבקי מוציא אם מכוין בברכתו. יד אהרן ופר"ח ע"ת וברכת אברהם ועי' בשכנה"ג.
 

(יא) נהגו לסדרם — ואם מותר גם להמתין בברכת נט"י לסדרה בבהכ"נ עיין לעיל בסימן וא"ו ובבה"ל:

(יב) ועונין אמן — ובדיעבד אפילו לא ענו אמן יוצאין ידי הברכה וכדלקמן בסימן רי"ג כיון שכיוונו לצאת:

(יג) ידי חובתן — ואפילו לבקי מוציא אם מכוין בברכתו [אחרונים] ועיין לעיל בסוף סימן ו' במ"א שהביא בשם הלבוש להחמיר בברכת השחר שאינו מוציא בפחות מעשרה ועיין לקמן בסימן נ"ט סעיף ד' בבה"ל שם מה שכתבנו אודות זה ובזמננו המנהג שכל אחד מברך בפני עצמו ואין הש"ץ מוציא שום אדם [ע"ת בסימן ו']:
 

(כו) סעיף ב: עכשיו מפני שאין הידים וכו' נהגו לסדרם בבית הכנסת וכו' — עיין מה שכתבתי לעיל סימן ו' אות ג' ואות ד':

(כז) שם: נהגו לסדרם בבית הכנסת וכו' — והא דאמרינן: כל הברכות מברכין עובר לעשייתן, היינו ברכות המצוות, שאומר בהן "וציוונו", צריך לברך להקב"ה תחילה על מה שציוונו וקרבנו לעבודתו. אבל ברכה של הודאה ושבח כעין אלו יכול לברך אחר כך. בית יוסף בשם הרא"ש והר"ן. ועוד טעם אחר כתב בשם הר"ן, מפני שברכות הללו על מנהגו של עולם הם, יעויין שם. ועיין מט"י אות ח':

(כח) שם: ועונים אמן אחריהם וכו' — עיין בסימן רי"ג סוף סעיף ב' שכתב דאף אם לא ענו אמן יצאו, וכן כתבו האחרונים:

(כט) שם: ויוצאין ידי חובתם — כתב שיורי כנסת הגדולה בהגהת הטור אות ד', דסבירא ליה להטור דברכות השחר שהם ברכות הנהנין אין אדם יוצא בברכת חבירו אלא כשאינו בקי, אבל אם הוא בקי צריך הוא לברך בעצמו, יעו"ש. אמנם יש מן האחרונים שהשיגו עליו בזה, וכתבו דגם הטור סבירא ליה דאפילו בקי יוצא בברכת חבירו אם כיון. פרי חדש אות ב'. יד אהרן בהגהת הטור. עולת תמיד אות ג'. מט"י אות ז'. מאמר מרדכי אות ה'. שתילי זיתים אות ח'. ועיין ערוך השולחן אות ד', ובאשל אברהם סימן ו' אות יו"ד, ר' זלמן סי' נ"ט אות ד', ובמה שכתבנו אנן בעניותין לסימן נ"ט אות כ"ז:

פירושים נוספים


▲ חזור לראש