שולחן ערוך אורח חיים ריג ב


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

אין המברך מוציא אחרים אלא אם כן יאכל וישתה עמהם ואז יוצאים בשמיעתן שמכוונים אליו אפילו לא יענו אמן:

מפרשים

 

ט"ז - טורי זהב

שמכוונים לו. פשוט בכמ' מקומות שגם הוא צריך שיכוין להוציאם:
 

מגן אברהם

(ז) ואז יוצאין:    משמע דאם אינו אוכל ושותה עמהם אפי' בדיעבד לא יצא בשמיעתו דהא ה"ל ברכתו לבטלה וכ"ה בב"י וכ"כ מבי"ט ח"א ק"ט דלא כדעת בה"ג ול"ד למ"ש סי' ר"ט ס"ב דהתם ה"ל שוגג ע"ש ועיין סי' רי"ט ס"ד:

י' שעושין מצו' א' מצוה שאחד יברך לכולם עיין סי' רצ"ח וסי' ח' ס"ה ואפי' לא בא החיוב לכולם בבת א' (מבי"ט ח"א ק"פ) וע"ש דיש חולקין ועיין ביורה דעה סי' רס"ה ס"ה:
 

באר היטב

(ד) בשמיעתן:    ואם אינו אוכל ושותה עמהם אפי' בדיעבד לא יצאו בשמיעתו דהא ה"ל ברכתו לבטלה ול"ד למ"ש סי' ר"ט ס"ב דהתם ה"ל שוגג. מ"א.
 

משנה ברורה

(יד) מוציא אחרים - בברכת הנהנין דדוקא בברכת המצות שכל ישראל ערבין זה בזה וכשחבירו אינו יוצא ידי המצוה כאלו הוא לא יצא לכן יכול לברך אפילו מי שאינו חייב בברכה זו משא"כ בברכת הנהנין שאינו חוב המוטל עליו כשאר מצות דלא ליתהני ולא לבריך ואפילו אם אינם יודעים בעצמן לברך. וזה הסעיף שייך בין לברכה ראשונה ובין לברכה אחרונה ועיין לעיל בסימן קס"ז סי"ט:

(טו) ואז יוצאים בשמיעתן - ואם אינו אוכל ושותה עמהם אף בדיעבד לא יצאו דהא ברכתו הוי לבטלה כיון שאינו אוכל בעצמו ואיך יצאו על ידו ואפילו ענו אמן על הברכה אם לא שמה שלא אכל ושתה המברך היה בשוגג או באונס כגון שנשפך הכוס אחר הברכה וכה"ג דבעת הברכה לא היה לבטלה אז יוצאין אחרים על ידו:

(טז) שמכוונין אליו - והוא ג"כ יכוין להוציאם וכדלקמיה בס"ג:

(יז) אפילו לא יענו אמן - דקי"ל דשומע כעונה והרי הוא כמברך בעצמו. וכ"ז לענין דיעבד אבל לכתחלה לבד מה שמצוה לענות אמן על כל ברכה ששומע מישראל כדלקמן בסימן רט"ו עוד יותר יש חיוב לכתחלה לענות אמן בברכה שמתכוין לצאת בה כדי להורות בפועל שמסכים לברכת המברך [אחרונים]. כתבו הפוסקים אם כמה אנשים עושים מצוה אחת מצוה לכתחלה שאחד יברך לכולם דברוב עם הדרת מלך ועיין לעיל בסימן וי"ו בשע"ת סק"ו ובסימן ח' ס"ה ובמ"ב ובסימן רצ"ח ובתבואות שור סימן י"ט:

פירושים נוספים


▲ חזור לראש