שולחן ערוך אורח חיים לא ב
<< · שולחן ערוך אורח חיים · לא · ב
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
שולחן ערוך
מפרשים
באר הגולה
(ב) בחוה"מ — תשובת הרשב"א בשם תוספות והראב"ד ותשובת ה"ר יצחק קארו ורשב"י במדרש הנעלם בשיר השירים וספר העיתים בשם גאון.
ט"ז - טורי זהב
(ב) וכן נוהגים וכו' — נראה דמכל מקום מי שמניחן בלא ברכה בחול המועד שפיר עביד, כיון דקיימא לן בכל דוכתא ברכות אינן מעכבים. והזוהר מפליג מאוד בעונש הנחתן בחול המועד. והרא"ש עצמו כתב במסקנתו: "והמברך לא הפסיד", שמע מינה שאין חיוב לברך; והוא לא ראה ספר הזוהר. וכן פסק בהגהות מיימוניות פרק ד מתפילין בשם סמ"ק, דיש להניחן בלא ברכה, כי אין עובר על בל תוסיף אלא במתכוין להוסיף, כנ"ל:
ונראה לי עוד דהמניחן בחול המועד יש לחולצן קודם הלל, ומכל שכן קודם קריאת התורה, שהם באים בשביל המועד ומורים על עיקר האות; מה שאין כן בראש חודש, שאין הטעם משום אות אלא משום קדושת כתר, על כן החולצן חולץ קודם מוסף, כמו שכתב סימן כ"ה, כן נראה לעניות דעתי נכון. והמנהג שכתב רמ"א שאין מברכין בקול רם הוא תמוה, דכלפי שמיא מי מחלקינן בין סתר לגלוי:
מגן אברהם
(ב) בח"ה ג"כ אסור: והמניחן בחול המועד אינו עובר משום בל תוסיף כיון שאינו מכוין להוסיף (סמ"ק) פי' שעושה משום ספקא שמא ח"ה חייב בתפילין ע"ש בעירובין ועיין סימן תרס"ח עמ"ש סי' כ"ט וססי' כ"ה:
(ג) גם הם אות: בפסח אכילת מצה ובסוכ' ישיבת הסוכ' והי"א ס"ל כיון שמותרין בעשיית מלאכ' ליכא אות:
(ד) בקול רם: ונ"ל שלא לילך בהם בר"ה רק יניחם בבה"כ:
ביאור הגר"א
סעיף ב: בחול המועד כו' — רוצה לומר, במצה וסוכה, וכן כתב בהלכות גדולות וספר העתים בשם הגאין, וכן הוא בזוהר חדש נ"א ג':
ויש אומרים כו' — כמו שכתוב במועד קטן י"ט א', דאי להניחן לאחר המועד – מה לי לעצמו מה לי לאחרים. אבל אין ראיה מזה כלל, דר"מ ור"י לטעמייהו דאית להו בפרק בתרא דעירובין דשבת ויו"ט זמן תפילין הן, וכמו שכתוב במועד קטן שם, וכן הרא"ש בהלכות קטנות דחה ראיה זו. וכן תוס' דמנחות ל"ו ב' ד"ה יצאו כו', ועיין תוס' דמועד קטן י"ט א' ד"ה ר' יוסי כו', ובעירובין צ"ו א' ד"ה ימים. ומירושלמי שהביאו תוס' במועד קטן שם ושם אין ראיה כלל, דשם אליבא דמאן דאמר שבת זמן תפילין כדקאמר שם, מתניתין פליגא עלה דרב, כותב אדם תפילין כו' לעצמו? ופריק שם, מתניתין אליביה דרב ומתניתין רבי יהודה היא דקאמר כותב כו', דסבירא ליה שבת ויום טוב זמן תפילין הן. ועיין נימוקי יוסף שם בסוגיא דשם. ואין לדעה זו עיקר כלל, דמה שהביאו תוס' בעירובין שם משמעות קצת מסוגיא דסוף פרק קמא דביצה גבי משלחין כלים בין תפורין כו', וקאמר לאתויי תפילין כו' עיין שם – ליתא, דטעות סופר במתניתין; דבירושלמי פרק קמא דמסכת ביצה מפורש להדיא במתניתין: "אע"פ שאין לצורך המועד", וכן צריך לגרוס במתניתין הנ"ל. ואם כן אין משמעות כלל בסוגיא הנ"ל, ע"ש:
באר היטב
(ב) אסור: עיין בכסף משנה שכ' ונחלקו מפרשים בחה"מ יש מהם אומרים דבכלל י"ט הם ואין מניחין בהם תפילין וי"א שמניחין וכן נראה מדברי רבינו שכ' בפ"י משביתות יו"ט כותב אדם תפילין לעצמו וכו' ע"ש. וצ"ע שהוא ז"ל כ' להיפך שם בפ"י משביתות י"ט וז"ל אין לו מה יאכל נראה שטעמו מפני שהוא סובר שאין מניחין תפילין בח"ה דבכלל י"ט הוא עכ"ל. הרי שכ' בדעת הרמב"ם שאין מניחין תפילין בח"ה הפך מ"ש כאן בהלכות תפילין וצ"ע יד אהרן. ועיין ע"ת.
(ג) בקול רם: וכ' ט"ז תמוה הוא כלפי שמיא מי מחלקינן בין סתר לגלוי ע"כ שפיר להניחם בלא ברכה. וכ"פ בספר תמים דעים סי' מ' שלא יברך עליהם ובל"ח כתב הטעם שרבים חולקים שלא לברך בחה"מ ואותן שראו להעמיד על הדין ולברך הנהיגו לברך בחשאי כדי שלא יבואו לידי מחלוקת זכר לדבר בשכמל"ו: וכתב המ"א שלא ילך בהם ברשות הרבים רק יניחם בבה"כ (ובספר אליהו רבה חולק עליו דכיון דמניחין בב"ה ברבים מה לי בהליכתן ברה"ר) כ' בכתבי מהרא"י סימן ק"ז וב"י הביאו סי' כ"ה דאותו המניח תפילין בח"ה בלא ברכה אפ"ה אסור לדבר ולהשיח בין תפילין לתפילין ע"ש והיינו שיחת חולין. אבל קדיש או קדושה מותר לאותן המניחין בחה"מ בלא ברכה ועיין מ"א בסי' כ"ה ס"ק ט"ו וס"ק י"ח ודו"ק. והמחבר יד אהרן כ' דאשתמיט להרב מ"א דברי מהאר"י אלו הואיל וכ' דהמניח בחול המועד בלא ברכה רשאי לענות ע"ש ולא דק דחילוק יש בין להשיח שיחת חולין או לענות קדיש וקדושה. ותמוה בעיני האיך עלה על דעתו שאשתמיט מהמחבר מ"א דברי מהרא"י הא המ"א הביאו בס"ק ט"ו ע"ש ואדרבה ממנו אישתמיט מ"ש מ"א בס"ק ט"ו וק"ל. וע"ל סימן כ"ה ס"ק י"א.
משנה ברורה
(ו) גם הם אות — בפסח אכילת מצה ובסוכה ישיבת הסוכה והי"א ס"ל כיון שמותרין בעשיית מלאכה מן התורה ליכא אות:
(ז) להניחן במועד — וחליצת התפילין צ"ל בחוה"מ קודם הלל. ועכשיו נהגו איזה אנשים לסלקן אחר קדושה של תפילת י"ח ומ"מ צריכין ליזהר לכוין לשמוע חזרת התפלה:
(ח) שאין וכו' — הפי' משום דיש מניחים ויש שאינם מניחים או אין מברכים יש לברך בחשאי כדי שלא לבוא לידי מחלוקת וכן לא ילך בהם בר"ה לבהכ"נ והאחרונים הסכימו לדעת הט"ז דיותר טוב להניחן בלי ברכה כי הברכות אינן מעכבות וספק ברכות להקל ובפרט שהגר"א ז"ל כתב שאין לדעת הי"א עיקר בש"ס ועכ"פ לענין ברכה בודאי יש להחמיר. גם קודם ההנחה יחשוב בדעתו אם אני מחוייב אני מניחן לשם מצוה ואם לאו אין אני מניחן לשם מצוה ובזה יצא ידי כו"ע דאף להסוברים דחוה"מ אינו זמן תפילין אינו עובר על בל תוסיף כיון שאינו מכוין בהנחתם לשם מצוה ודאי וכ"ש שאין לחוש בזה לאיסור זלזול של אות חוה"מ דזה ג"כ אינו אלא במתכוין לשם מצוה כנ"ל. ותפילין דר"ת אין להניחם בחוה"מ [פמ"ג] עוד כתבו האחרונים [והובאו בארה"ח ע"ש] דאין נכון שבהכ"נ אחת קצתם יניחו תפילין וקצתם לא יניחו משום לא תתגודדו. ומי שאין מניח תפילין בחוה"מ שמתפלל בבה"מ שמניחין תפילין יש לו ג"כ להניחן ובלי ברכה וצבור שנהגו להניח תפילין אין להם לשנות מנהגם:
כף החיים
(ו) סעיף ב: בחול המועד גם כן אסור להניח תפילין וכו' — עיין בית יוסף בשם הזוהר, וכן כתב האר"י ז"ל בשער הכוונות דרוש ב' דחזרת העמידה ובפרי עץ חיים שער מקראי קודש פרק ה, דאין להניח תפילין בחול המועד יעו"ש הטעם בסוד, וכן כתב ביאורי הגר"א אות ד'. ועיין מה שכתבתי לעיל סימן כ"ה אות ע"ה:
(ז) שם הגהה: ויש אומרים שחול המועד חייב בתפילין וכן נוהגים בכל גלילות אלו להניחם במועד ולברך וכו' — והט"ז בס"ק ב כתב דהמניחם בחול המועד בלא ברכה שפיר עבד, יעו"ש. ועיין אליהו רבה אות ב', ומה שכתבתי לעיל סימן כ"ה אות נ"ב. והאר"י ז"ל נתן טעם בסוד שאין להניחם בחול המועד, כמו שכתבתי באות הקודם.